פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      חיים של אבא: למי קראת שמן?

      "לחיות בריא זה משחק ילדים", נו, בטח. סלוגן כזה יכול לנסח רק קופירייטר רווק בן 25, אבל על הכתף כבר ישב לי מלאך קטן שלחש לי שכשהילד שלי משמין החיוך שלו ק?ט?ן. למה? לא יודע

      חיים של אבא (יח"צ , ארז מיכאלי)
      (צילום: ארז מיכאלי)

      פתאום היא שלפה את השקית הצהובה. נדרכתי. לא האמנתי שאני רואה את זה. מסביב כולם נהגו כרגיל. הבן שלי התנדנד מולי, מתחרה עם חבר שלו מי מתנדנד יותר גבוה, על הספסלים מסביב ישבו הורים, מדברים זה עם זה כשהפרצוף תקוע בסלולרי, תינוקת זוחלת לידי ואמא שלה מעליה, משגיחה שלא תכניס לפה חול או בדל סיגריה. שקט ושלווה בגן השעשועים. והיא מחזיקה את השקית הצהובה ביד. מולה עומדת בתה, בת שלוש בערך. היא פותחת את השקית. אוי, זה לא הולך לקרות, לא אחרי שעכשיו אנחנו יודעים שכל קילו הופך אותם לפגיעים יותר. מה, אף אחד לא רואה מה קורה כאן? הילדה לקחה את השקית. לא, אל תעשי את זה, לא! יא דאבה. היא תמשיך לאכול את זה כל החיים. לאאאא!

      427 קלוריות בצורת 80 גרם במבה נבלעו ואני לא נקפתי אצבע כדי למנוע זאת. אז מה אם הורידו את הקמפיין נגד השמנת ילדים. המשקל העודף נשאר. הרגשתי את משקל האחריות על כתפיי. הילדים אשמים, וגם אנחנו ההורים. הרי ככה קבעו הפרסומאים. נכון, אלה פחות או יותר אותם פרסומאים שאומרים לנו שאין, אין כמו במבה ויש בו ויטמינים וברזל. רגע, זה גם פחות או יותר אותו חטיף - אוקיי, שו?ש - שהפרסומאים דחפו לילדים ואמרו להם להגיד לנו "את לא מחליטה עליי, אני מחליט עליי". מאוד חינוכי. לא חשוב עכשיו. אני לא מוכן שהילדים שלי יתויגו כ"אחד מכל ארבעה" מכל סוג שהוא – בין אם הכוונה לשמנים או כאלה שקנו כרטיסים להופעה של סינדי לאופר - ולא משנה שכרגע הם נראים כמו סומלים עם אזרחות שבדית. חובה עליי למנוע מהם להשמין בכל מחיר. מהפכת הבריאות יוצאת לדרך.

      חיים של אבא (יח"צ , ארז מיכאלי)
      (צילום: ארז מיכאלי)

      נכנסתי לאתר של קופת חולים כללית. "לחיות בריא זה משחק ילדים", התבשרתי. נו, בטח. סלוגן כזה יכול לנסח רק קופירייטר רווק בן 25, אבל על הכתף כבר ישב לי מלאך קטן שלחש לי שכשהילד שלי משמין החיוך שלו ק?ט?ן. למה? מישהו בדק? לא יודע. כנראה שהם יודעים שככה זה עם שמנים. נראה מה מומלץ. "שעה פעילה אחת ביום תורמת לכושר הגופני של הילד ולמצב הרוח שלו, יש לבצע עם הילדים פעולות ספורטיביות שונות מחוץ לבית". מצבי טוב משחשבתי. הילדים שלי יכולים להאיר את כל מה שבין חדרה לגדרה עם האנרגיות שלהם, בזכות האנרגיות שהם סוחטים ממני. אנחנו בכיוון הנכון.

      "עד שעתיים ביום מול מסך. חשוב לשים לב שהחשיפה לפרסומות מזון יוצרת גירוי שבשילוב עם השעמום עלולים לגרור לנשנוש. הפתרון: הפחיתו את זמן המסך". אני מרגיש שנהיה לי קצת חם. קצת בעיה לכתוב המלצה כזאת במאה ה-21, כשאנשים חושבים בפיקסלים. וגם בסך הכול אנשים עובדים 12 שעות ביממה בשתי עבודות שונות כדי לשלם את האוברדראפט, ככה שבלית ברירה הטלוויזיה היא ידידתו הטובה ביותר של האדם. אפילו הפרסומאים, שוחרי בריאות שכמותם, יושבים רוב היום מול מסך כלשהו. אבל אני לא נכנע. הילדים נשנשו תפוחים, ככה שסגרתי את הפינה עם פרסומות מזון שיוצרות גירוי, ואחרי שעה וחצי הודעתי להם שבעוד עשר דקות הם קמים מהטלוויזיה והמחשב. ואחרי עשר דקות הודעתי שוב שבעוד עשר דקות. ואז נתתי תוספת של עשרים דקות זמן פציעות. שעתיים בדיוק. צירפתי את הנתונים לכתב ההגנה.

      חיים של אבא (יח"צ , ארז מיכאלי)
      (צילום: ארז מיכאלי)

      "תנו לילדים מוצרי חלב. ילדים ובני נוער זקוקים לוויטמינים ומינרלים החיוניים להתפתחות העצמות והשיניים. הפתרון: מומלץ לצרוך שלושה מוצרי חלב ביום". זכרתי שלא מזמן לקחנו הלוואה כדי לקנות כמה מוצרי חלב לילדים. אבל רגע, לא היה קמפיין שהזהיר אותנו שחלב זה לא בריא, ושהוא גורם לאלרגיות, ליחה, רגישות ללקטוז, ויש בו סודיום פוספאט, קרגינאן ועוד כל מיני מילים בטורקית. ולצרוך שלושה? ביום? לא תודה. הופ, חסכתי 168 שקלים בחודש.

      "יש חשיבות לאכילת מזונות מארבע קבוצות המזון החשובות בכל ארוחה: פחמימות, חלבונים, ויטמינים ושומנים". הבנתי. וכדי לעמוד בזה אצטרך להיתקע במטבח עד שהם יתגייסו או לחילופין לקנות להם מדי יום מנה שמכילה את כל זה - שווארמה. "ירקות ופירות מספקים לגוף שלל ויטמינים ומינרלים, שפע של בריאות ואפס תוספות מלאכותיות. הסוד הוא בגיוון, חשוב לאכול חמישה צבעים ביום". בשלב הזה ראיתי רק שחור מול העיניים.

      "משקאות מוגזים, תרכיזים ומיצים מכילים קלוריות מסוכנות, תורמים לעודף המשקל ומזיקים לשיניים". הפתרון: שתיית מים. אני לא נוגע כבר שנים בקוקה קולה או פפסי, אבל הילדים חוטאים מדי פעם. כבר בארוחת הערב עמדתי במבחן. "אבא, אפשר מיץ פטל?", הוא שאל. יכול להיות שצעקתי לו 'תוריד את הוויטמינצ'יק לרצפה, שים ידיים מאחורי העורף ולך שלושה צעדים אחורה'. בכל מקרה הגרסה שלי היא שעניתי לו, "לא. אתה יפה ורזה, אני עוזר לך להיות שמח". אני לא צריך שבעוד חמש שנים איזה קופירייטר יכתוב לו 'לוזר' על הכרס.

      אחר כך נתתי להם עוד רבע שעה של צפייה על חשבון הבית והבריאות שלהם, ובהינו בכוכב-אקס-משהו בטלוויזיה. ובכן, אין מבוגרים בפרסומות של קוקה קולה.

      חיים של אבא (יח"צ , ארז מיכאלי)
      (צילום: ארז מיכאלי)

      בלילה זפזפתי ונעצרתי על שידור חוזר של "שובר שורות". וולטר ווייט, סקיילר והבן שלהם אוכלים ארוחת בוקר. השולחן עמוס בפנקייקס, מיצים, גבינות, ירקות. רק להכין את הכול לוקח שעה. מי חי ככה? כל בוקר אנחנו מקלפים את הילדים מהמיטה, נותנים להם שלוק שוקו ורצים לעבודה אחרי שדחפנו להם משהו בפיתה לארוחת עשר. ארוחת הבוקר, הארוחה החשובה ביום, היא אגדה שמוכרים לנו, לא בגלל שהיא לא חשובה, אלא בגלל שהחיים פה לא מאפשרים לאכול אותה ככה. כי לא נקום בשש להכין אותה, כי המזון יקר מדי לשלוש ארוחות ביום, כי יש פקקים ואנחנו ממהרים, ותוך כדי מנסים לגדל ילדים לתפארת רק כדי להתמוטט בסוף היום מול הטלוויזיה ולצפות בחטיפים ומשקאות שפרסומאים מוכרים.

      אותם פרסומאים שכחו שמאחורי כרזות וקמפיינים יש ילדים שנפגעים, והם משמינים מהרבה סיבות, וייתכן שאחת מהן היא הקמפיינים המוצלחים שלהם לאוכל ושתייה שאינם ברוקולי ומים. נכון שהאחריות היא גם על ההורים, אבל כמה קל להפיל עלינו את ההאשמה, ולא, נניח, לצאת בקמפיין נגד חברת מזון שמייצרת חטיף עתיר קלוריות או לקטול חברת משקאות שמייצרת משקה עתיר סוכר שהופך למזרקת כימיקלים כשמוסיפים לו מנטוס. בהשמנה נלחמים דרך חינוך, וחינוך מקבלים בבית ובבית הספר ולא דרך קמפיינים של משרדי פרסום. הלוקשים שמאכילים אותנו עולים לילדים בבריאות. וגם לנו.

      חיים של אבא (יח"צ , ארז מיכאלי)
      (צילום: ארז מיכאלי)

      עוד בוואלה! גבר:

      חיים של אבא: ארז מיכאלי מנסה להתמודד עם העולם החדש שלו

      פליפ פלופ: מבט אחד חודר בפוקר יכול להביא לך מיליון דולר

      ספיריטס: האיש שיצא למלחמת עולם תרבותית נגד מקדונלדס