פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      אלינוריגבי: זוג או פרט

      אלינור לא מחפשת את "האחד". בטח יש כמה כאלה. פשוט למצוא את זה שאיתו תרגיש שלמה, אהובה, נחשקת, חכמה, מצחיקה ועצמאית. ובלי שישימו לב, יעבירו יחד את החיים. מטורף, אה?

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)

      "שלולי!" הוא קרא לי מהחדר השני. באתי ונעמדתי בפתחו. "בואי לפה מיד", ציווה עלי בקשיחות מעושה, עטופה בחמידות מוגזמת. ניגשתי אליו בדילוגים של אחת שיודעת, כדי לקבל חיבוק הכולל הסנפת צווארים הדדית, מה שללא ספק עזר לי לשכנע אותו לעשות הפסקה קטנה בעבודה ולצפות איתי בפרק נוסף של "הסמויה". "אכין לנו גם משהו לנשנש!" הכרזתי, ובזאת הכתרתי באופן רשמי את משימת השכנוע בהצלחה יתירה. התיישבנו לצפות בפרק יחד, מתלטפים לפרקים, ומתרגשים בהגזמה מכל תפנית קטנה בעלילה ומכל צליל של שריקה (ע"ע עומאר ליטל). נרדמנו מחובקים תחת שמיכה אחת, ולמחרת, הלכנו יחד לעבודה יד ביד.

      תמיד הלכנו יד ביד. לפעמים היה מרים את ידי, זו המשולבת בשלו, ומקרב לשפתיו. וכך היינו הולכים. הוא נושק לאצבעותיי ואני הולכת לצדו ביד מורמת, כמו מלכה שמואילה להגיש את ידה למחוות כבוד. תמיד הייתי מעט נבוכה מהסיטואציה הזו, שגרמה לי להרגיש כמו הליידי האצילית שאני לא, כך באמצע הרחוב לעיני כל. ועם זאת, כל פעם מחדש הפעים וריגש אותי יותר מהכל, שלו כלל לא אכפת איך זה נראה, מה חושבות עיניים אחרות. תמיד היה כורך סביבי זרוע, ארוכה ואלגנטית, בכל פעם שהכיר לי מישהו חדש. כמו מצהיר: ?זו שלי, היא איתי, היא בסדר?. כמו מגן עלי ודואג שיהיה לי בטוח ונעים ורצוי. היו פעמים בהן הביט בי באופן שגרם לי להרגיש מופלאה, חד פעמית. מבט ירוק פעור, נפעם, כאילו צפה במשהו אינסופי שהפליא אותו.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)

      הו, זיכרונות מזוגיות. מהרגעים המתוקים שלה, בכל אופן. מאז, בפעמים המעטות שמזדמן לי להיתקל בזוג קשישים עטויים בחלוקם המרוט, ישובים על ספסל בשמש מלטפת, האחד מנמנם והשנייה קוראת עיתון כשזרועותיהם שלובות, מתגנבת לתוכי אמונה קטנה, מרדנית וחתרנית. זה יכול לקרות אלינור. נו, זה קיים, תראי, יש כאלה באמת. ואז אני יוצאת לעוד חמישה דייטים אפופי אלכוהול, אגו, משחקי כוח ופחדים והם כבדים וגדולים מדי עבור האמונה הקטנה והארעית.

      אל תבינו אותי לא נכון - זה לא שאני מחפשת "את האחד". אני כלל לא בטוחה שאני מאמינה בקיומו. בטח יש כמה וכמה "אחדים" כאלה. הם פשוט מסתתרים ממש טוב תחת ערימות גדולות של עכבות, חוסר ביטחון, פחדים ואורות מסנוורים של עיר גדולה מדי וקטנה מדי בו זמנית. למען האמת, אני לא בטוחה כבר במה להאמין. האידיליה שלי היא למצוא, כך פתאום, אדם שבחברתו אחוש שלמה, אהובה, נחשקת, חכמה, מצחיקה, עצמאית, מתפתחת ויצירתית, ושהוא יחוש כך בחברתי. מישהו לצמוח איתו. ובלי שנשים לב, כי כל כך נעים יהיה - נעביר יחד את החיים. בלי לתכנן יותר מידי, בלי ציפיות מלחיצות, בלי לחשוב על עתיד רחוק, בלי להתחתן ולצאת בהצהרות. פשוט להיות. יחד.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)

      בפועל, מעבר לקושי שבמציאת אדם כזה, הכל פשוט נגמר מהר מדי. אנשים מוותרים מהר מדי. מהירות היא עניין יחסי, נכון, אבל הכל נהיה יותר מהיר באופן כללי. סף הגירוי כל כך גבוה שכבר לא רואים אותו, יש המון פיתויים ואטרקציות בחוץ, הכל מאוד מיידי וכבר קצת קשה לנו להסתפק. אני לא מוציאה את עצמי מן הכלל התובעני, החושק, המהיר והתאב, אך לו הייתי יכולה לבחור, הייתי מחליפה את חיי הרווקות ההוללים בחיבוק בוטח ואוהב שאני יודעת עמוק בפנים שלפחות לזמן הקרוב, לא מתכוון להרפות ממני ומהחיבוק שלי. לא רק מטאפורית.

      לואי סי קיי הרי כבר אמר: "עשויים להיות לך כמה דייטים נחמדים, אבל אז היא תפסיק להתקשר אליך חזרה. או שתצאו הרבה זמן, ואז היא תעשה סקס עם אחד החברים שלך או אתה עם אחת החברות שלה. או שאולי תתחתנו, וזה לא יעבוד ותתגרשו ותחלקו ביניכם את הכסף והחברים שלכם וזה יהיה נורא. או שתפגוש את המושלמת, אותה תאהב עד אינסוף ותדעו אפילו להתווכח יפה ותצמחו יחד ויהיו לכם ילדים ותזדקנו יחד- ואז היא תמות. זה התרחיש הכי טוב שיכול להיות".

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)

      כן, זה מאוד פסימי, אני יודעת, אבל זה ממחיש יפה את הנקודה - לעולם לא נדע מה יקרה מחר ולכן זה מעט מיותר לתכנן תכניות לטווח ארוך מדי. אני יודעת שאני לא מחדשת לכם כלום בגזרה הזו, אבל מבחינתי, כש"למצוא את האחד" יכול להחזיק שנתיים ולהיגמר בגירושים מכוערים, המטרה הופכת ל-"למצוא את ההווה". למצות אותו, ליהנות ממה שקורה הרגע. אני יודעת שזה נשמע כמו ספר רוחניקי בשקל או בריחה ממחויבות, אבל זו גישה שקצת מורידה את המשקל מהכתפיים. אפשר ורצוי להתחייב, להתחתן (לא חייבים ברבנות), להביא ילדים ולעשות תכניות משותפות. אבל לזכור עם זאת, שנטיית כל הדברים בעולם הם להיות זמניים, וצריך להיות מוכנים להתמודד עם שינויים.

      לפעמים אני שואלת את עצמי אם החיים לא התכוונו שנחיה עם מספר בני או בנות זוג לאורך חיינו ולאו דווקא רק עם אותו אחד עד הסוף, אך הדבר היחיד והלא חד-משמעי שאני יכולה לומר, הוא קטונתי. אני לא יודעת למה החיים התכוונו, אני יכולה רק לנסות להפיק את המיטב מהאנשים שאני פוגשת, רגע אחר רגע.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)

      עוד בוואלה! גבר:

      אלינוריגבי: היא חוזרת לחיים, יוצאת לדייטים ומשתכרת

      פול גז: נהגות המרוצים הכי לוהטות בעולם

      השאפות של השרב הגדול בחוף מציצים