פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      אלינוריגבי: שערות של סביון

      אתה מכיר את זה מצוין: בתור לכספומט או בשדרה עם הכלב, נתקלת בזרה והתאהבת בה מיד. הסרט ההוליוודי בראש שלך מגיע אחרי שהיא נעלמה. אצל אלינור, זה נראה כמו סרט סטודנטים

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)

      המתנו אחד לצד השנייה בתור לקופת הסופר. הוא היה זר לי לחלוטין, אבל בשבריר שנייה ובלי לשים לב, בניתי סביבו סיפור שלם. "התאהבתי" בזר מוחלט, באקראי. ואני שמה את ההתאהבות הזו עמוק בתוך מרכאות כי ברור שלא באמת התכוונתי לשים את חלוקי הוורוד הצמרירי ולחכות לו לנצח, אבל משהו ברגע הראשון ששמתי לב לנוכחותו, גרם לי לבנות סביבו פנטזיה מורכבת ועתירת פרטים; להמציא לו אישיות, תכונות, מקצוע, חיים שלמים.

      מלבד העובדות הבולטות לעין (נאה, סקסי, גבוה ושמח לראות אותי), הנחתי שהוא גם חכם, מצחיק וחובב מושבע של מוזיקה על כל הז'אנרים ותתי-הם. הוא כותב טוב ויודע לעשות קצת מכל דבר. כמעט תמיד תהיה לו דעה מעניינת והוא אוהב לפטפט בערך כמו שהוא אוהב לשתוק - בצורה מאוזנת. הוא אוהב את המשפחה שלו (אמא חיננית וחביבה שלא מתערבת לו בחיים, אבא בדחן, אחות מתבגרת צחקקנית ואח גדול שבבירור ירש את גן הבדחנות האבהית), הוא יודע לפנק, הוא סקס מעולה, יש לו חברים חמודים אש (אחד גיק מתוק, אחד שמנמן ציני, אחד שדוף ומבולבל ואחד שעוד לפני שהוא אומר את הדבר הזה שתמיד מצחיק את כולם - כבר מצחיק את כולם).

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)

      דמיינתי שם, בתור לקופה שהלך והתקצר, איך הוא פונה אלי באלגנטיות עם משפט שנון ומתוק ובו זמנית, אך לא מתחכם מדי. משהו שמיד מעלה חיוך. איך אנחנו מפלרטטים, מצחקקים ונוגעים קלות. הוא היה מציע ללוות אותי הביתה ולסחוב לי את השקיות, ואני הייתי מתעקשת שאני יכולה לסחוב אותן לבד ולעשות לו שק-קמח על הדרך, כי אני אישה חזקה וקשוחה שלא צריכה עזרה מגבר. בסרט ההוליוודי היא בטח הייתה נותנת לו את השקיות, אבל אל תתנו להוליווד להרוס פמיניזם משובח. חוץ מזה, הפמיניזם שלי היה מרשים אותו ועושה לו את זה. לגמרי. היינו עוצרים בפתח בניין מגורי ונפרדים במבוכה, לא לפני שהיינו מחליפים טלפונים. או שמות בפייסבוק. זר מושלם. סרט הוליוודי של ממש.

      נתתי לעצמי סטירת מציאות מטאפורית כי הגיע תורי לשלם על אחד חלב סויה, שתי עגבניות, שני מלפפונים וחטיף אנרגיה בודד, והזכרתי לעצמי שאם בסרט הוליוודי הזר המושלם היה יוזם ופונה אלי, בחיים האמיתיים זה כמעט לא קורה.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)

      בעברי הלא מאוד רחוק, היתקלויות חטופות בגבר שחשתי כי עשוי להיות האהבה החדשה והמרגשת שלי, והסתיימו בכך שאף אחד מאתנו לא אמר כלום ופשוט המשיך בדרכו הבודדה - היו יכולות להרוס את יומי. הייתי כועסת עליו שלא יזם שיחה והייתי כועסת על עצמי. הייתי מתבוססת ברחמים עצמיים אה-לה "חיי הם שיממון גברי".

      בשלב מאוחר יותר, למדתי לנחם את עצמי. תקריות סתומות-מבוי מסוג זה היו מסתיימות אצלי ב"נו, שוין, לא נורא. זה גורל, הכל לטובה, מה שצריך לקרות קורה, והוא בטח תפוס/נשוי/משוגע/הומו/רואה חשבון". סתם, אין לי שום דבר נגד רואי חשבון. לי פשוט יש רק סוג אחד של מספרים שאני יודעת מה לעשות איתם.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)

      כשאני מאמצת את מוחי ומנסה להיזכר בפעמים המאוד בודדות שכבר כן נוצרה תקשורת עם בחור אטרקטיבי רנדומלי, הרגע שבו הוא פתח את הפה, הפך את הסרט ההוליוודי לסרט אימה סטודנטיאלי דל תקציב. או אז, כל הרומנטיקניות שלי מתפוגגת באוויר. משהו קטן נצבט בי ואני מתפכחת. "אין חיה כזאת, אהבה ממבט ראשון", אני מטיחה בעצמי. "את ילדה קטנה ותמימה שראתה יותר מדי סרטים בשידור חוזר", אני ממשיכה לנזוף, וגומרת אומר לא להיסחף לשם שוב.

      לא לצפות ולא לקוות, כי שערות של סביון תמיד יעופו כשתעשו עליהם פו. מוטב לספוג תחושה מתוקה-מרירה של החמצה על מתח שמעולם לא מומש, שאריות זהובות של פנטזיה, שנגררות אחרייך כמו שובל של שמלת כלה כל הדרך הביתה עם השקיות מהסופר. לפנטז הרבה יותר כיף מאשר להתאכזב. יש משהו קסום בלהט המאופק והסמי-מוסווה הזה, גם אם דמיוני, שבין שני אנשים זרים שהזמן והמרחב הפגישו ביניהם. יש יותר מדי אנשים שכל כך מכורים להיי של הפנטזיה הזו, שזה מקשה עליהם לשמור על מערכות יחסים. שהשלב שבו מתחילים להכיר יותר מדי, לדעת יותר מדי ולהיפגש יותר מדי - מקביל עבורם את הפנטזיה המסתורית וההשתוקקות לסוג של לקיחת משכנתא. וייתכן שאני פשוט מאוהבת ברעיון ההתאהבות הספונטני הזה, כי פשוט לא קורה שום דבר אחר. בינתיים.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)

      עוד בוואלה! גבר:

      אלינוריגבי: פרגמנטים של לב שבור

      שחקניות הכדורגל הכי לוהטות בעולם

      השאפות של השמש הראשונה בתל אביב