פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      קול צף: פרק שני - מצביעי השמאל

      שלי בכלל מרכז, מרצ אופציה אבל היא מעצבנת, דב חנין נערץ אבל הוא רק עלה תאנה, דעם מרשימה אבל בטח לא תעבור. אז אולי אלדד יניב? אמיר בן-דוד מסמן הפעם את מתלבטי השמאל

      שלי יחימוביץ' במסיבת עיתונאים של מפלגת העבודה, ינואר 2013 (בן קלמר)
      "בהתחלה דווקא החזקתי משלי, אבל ברגע שהיא הודיעה שהיא לא שמאל, היא איבדה אותי". שלי יחימוביץ' (צילום: בן קלמר)

      הוא היה מיואש לגמרי עד שפרצה המחאה החברתית. "אנחנו חיים במטריקס. אנשים פשוט לא מבינים את זה. שנים מוכרים לנו אשליות", אמר, "ערוץ 2, הפרסומות, העיתונים, הפוליטיקאים. כל פעם מפזרים מסך עשן אחר שיסתיר מאיתנו את האמת. חמאס, חיזבאללה, ג'יהאד עולמי, אל קעיידה, איראן, יו ניים איט. כל הזמן אווירת ערב שואה. ובזמן הזה, כשאנחנו מפוחדים ולא שמים לב, מוכרים את המדינה על המשקל לכל מיני מקורבים ובעלי עניין שמנציחים את השלטון שלהם. לא רק טייקונים. גם מתנחלים. חרדים. הוועדים הגדולים. הרי הכל פה סקטוריאלי. משחקי כוח".

      המחאה החברתית מילאה אותו תקווה. הוא הרגיש שסוף-סוף, אולי בפעם הראשונה בתולדות המדינה, יש סיכוי לשנות פה את המצב מהיסוד. הוא לא החמיץ הפגנה. צעד מכיכר הבימה עם כולם, קרא בקול "העם דורש צדק חברתי" ו"צאו מהמרפסת המדינה קורסת" והתרגש עד עמקי נשמתו. "לא האמנתי שנזכה לראות דבר כזה", הוא אומר. עכשיו הגיע הזמן לתרגם את הרוח והאנרגיות של המחאה למעשה פוליטי. ופה, הוא מודה, יש לו בעיה. בדרכו האנליטית, הוא מנסה לפרק אותה לגורמים, בתקווה שיצליח להציב אותם בסוף בתוך נוסחה מסודרת שתיתן תשובה חד משמעית ללבטיו.

      דב חנין (נמרוד סונדרס)
      "אני מעריץ את החריצות וההישגים שלו. אם הוא היה רץ ברשימה עצמאית בטוח הייתי מצביע לו". דב חנין (צילום: נמרוד סונדרס)

      את שלי יחימוביץ' ומפלגת העבודה פסל מהר, למרות שגדל בבית של מצביעי מפא"י-מערך-עבודה. "בהתחלה דווקא החזקתי משלי, חשבתי שהיא מסוגלת, גם שמחתי שבראש המפלגה עומדת אישה. אבל ברגע שהיא עצמה הודיעה שהיא לא שמאל, היא איבדה אותי. אני לא מאמין בכל יצורי הכלאיים האלה שצצו בשנים האחרונות. שמאל חברתי בלי לדבר על הכיבוש, שמאל מדיני אבל שמאמין בליברליזם כלכלי. מבחינתי שמאל כולל הכל. לא יהיה צדק חברתי אם לא נתמודד עם הכיבוש ואי אפשר יהיה לגייס את כל הכוחות של האומה שיידרשו כדי לגמור את הכיבוש, אם הפערים בין עשירים ועניים ימשיכו לגדול. כבר עכשיו אנחנו המדינה האחרונה בעולם המערבי במדד אי השוויון. אנשים לא קולטים כמה זה מסוכן".

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      "אסמה הרוויחה ביושר את התמיכה. בחורה מרשימה". אסמה אגבריה זחאלקה (צילום: יח"צ)

      אז הכלכלה והחברה זה נתון אחד. נתון שני זה ששמאל אמיתי חייב לכלול שיתוף פעולה בין ערבים ליהודים. דו קיום לא יכול להיות רק סיסמה, אלא דרך חיים. כאן האופציות היחידות שהוא רואה הן חד"ש. אולי גם דעם הקטנה והסימפטית, שצוברת תאוצה בחודשים האחרונים. "תשמע, ראית את האנשים של דעם בכל מקום בהפגנות. והם גם עושים עבודת קודש בין בחירות לבחירות. עובדים עם המגזרים הכי קשים בחברה. אסמה היא מישהי שהרוויחה ביושר את התמיכה שלנו. בחורה מרשימה".

      אבל גם הוא יודע שהסיכוי שדעם תיכנס לכנסת קלושים ביותר, וחבל לו על הקול. אם ככה למה לא חד"ש? "מבחינתי חד"ש זה דב חנין. הצבעתי לו בבחירות לעיריית תל אביב ואני מעריץ את החריצות שלו ואת ההישגים שלו. אם הוא היה רץ ברשימה עצמאית בטוח הייתי מצביע לו. הבעיה היא שחנין זה לא באמת חד"ש. כשאתה מסתכל על הרשימה שלהם אתה רואה שזו לא רשימה יהודית-ערבית. זו לא רשימה משותפת. זו רשימה ערבית עם דב חנין כקישוט. ועם כל זה שאני מעריך אותם – לא נוח לי עם זה".

      זהבה גלאון בכנס בנושא שדולת הנשים, דצמבר 2012 (יותם רונן)
      "מהרבה בחינות מרצ זו המפלגה שהכי קרובה לדעות שלי. אבל היא מעצבנת אותי". זהבה גלאון (צילום: יותם רונן)

      אז מרצ? "ברור שמרצ זו אופציה סבירה", הוא אומר, "אם חד"ש היא מפלגה ערבית עם קישוט יהודי, מרצ היא מפלגה יהודית עם קישוט ערבי. מאז שקיבלתי זכות בחירה אני תמיד מתלבט אם להצביע למרצ או לא. מהרבה בחינות זו המפלגה שהכי קרובה לדעות שלי. אבל היא מעצבנת אותי. היא לבנה לי מדי. מנוכרת. אשכנזית. אליטיסטית. מפלגת שמאל של רעננה-סביון-עומר. ואל תתחיל לספר לי שזהבה גלאון גדלה במשפחה ענייה בפתח תקווה ואילן גילאון נכה מאשדוד. אתה יודע בדיוק למה אני מתכוון. משהו שם לא מתחבר טוב. אתה יכול לראות את זה תמיד בקמפיינים שלהם. צמר גפן מתוק. למרות שהפעם, יחסית, הם עשו עבודה טובה. ובאמת אני מרגיש, לא רק בגלל הסקרים, גם בפיד טוויטר שלי, למשל, שהפעם הם מצליחים לגעת באנשים. אני רק לא יודע אם אצליח לשכוח להם התמיכה במלחמת לבנון הראשונה והשנייה ואת זה שכל פעם שהתותחים רועמים הם שוכחים הכל ומתייצבים לדגל ורק אחרי כמה שבועות נזכרים לצאת להפגין".

      אלדד יניב (נמרוד סונדרס)
      "אני לא בטוח מה אני חושב על החזרה בתשובה שלו, אבל אם מישהו יידע לנקות את הזוהמה, זה צריך להיות מי שמכיר אותה מקרוב". אלדד יניב (צילום: נמרוד סונדרס)

      כמו בכל מערכת בחירות, גם הפעם הוא גם פזל לכל מיני מפלגות קטנטנות שנראו לו מעניינות. "בבחירות הקודמות התלבטתי בין 'הירוקים' ל'עלה ירוק'", הוא אומר, "חשבתי שאם המצב פה כל כך מחורבן וחסר סיכוי ואף אחד לא מציע מוצא סביר, אז שלפחות יתנו להתמסטל בשקט. זה גם עניין עקרוני – של חופש הפרט. וכמובן, איכות הסביבה, שלמרבה הצער אם השמאל לא ידאג לה, נחיה פה כולנו בתוך ענן של זיהום ופקקי תנועה".

      השנה עלתה לו על הרדאר "ארץ חדשה" של אלדד יניב. "אני לא בטוח מה אני חושב על כל עניין החזרה בתשובה שלו. אבל ראיתי את הסרטונים של 'השיטה' ואמרתי לעצמי 'זהו, הבן אדם שרף מאחוריו את כל הגשרים, יש לו אומץ'. זה גם משהו שעלה בעוצמה במחאה החברתית, ושאסור לשכוח אותו, המלחמה בשחיתות. הון-שלטון-עולם-תחתון. אם רוצים מישהו שבאמת יידע לנקות את הזוהמה, זה צריך להיות מישהו שמכיר אותה מקרוב".

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      (צילום אילוסטרציה)

      בלי קשר לפתק שהוא יכניס לקלפי ביום שלישי – אין לו ספק מה צריך לקרות יום אחרי הבחירות. "רק לא עוד איזה תפלצת אחדות מזויפת כזאת", הוא אומר, "אם ביבי באמת מנצח – תנו לו לשלוט. עם החרדים, ש"ס, בנט, עוצמה לישראל. מצידי שאיתמר בן גביר יהיה שר הביטחון וברוך מרזל השר לביטחון פנים וליברמן שר החוץ. בוא נראה מה הימין באמת שווה. שיתנחלו, שיעשו טרנספר, שיהפכו אותנו למצורעים בעולם, שימכרו את האוויר למשפחת עופר ואת המים לתשובה. אולי צריך להיות פה גיהנום לפני שנזכה להזדמנות לחזור לגן עדן".

      קלפי (רויטרס)
      לכו להצביע (צילום: רויטרס)

      ביום שלישי - מתלבטי הימין

      קול צף: פרק ראשון - מצביע המרכז

      עוד בוואלה! גבר