פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      אויש תסתמי: גברים בכיינים, בקטע אירוני

      ללא מעט נשים, כמו חגית, הייתה פנטזיה על צייר מעופף שיכבוש אותן בין הסדינים המוכתמים בסטודיו שלו. שוב, היכולת הנשית הבלתי נגמרת לבלוע כל קלישאה שמאכילים אותה

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      אומייגאד, רונן! (צילום: ShutterStock)

      כבר בדייט הראשון עם רונן (שם בדוי וזה) נזכרתי שיש לי רדאר לאמס"רים כמוהו. אולי אני צריכה להסביר לכם קודם מה זה בעצם אמס"רים – מדובר בראשי תיבות שאני וכמה חברות המצאנו פעם לז'אנר הגברי שהיה חביב עלינו במיוחד בגיל 25 – אמנים מיוסרים. כי יש לך קטע כזה, כשאת אישה צעירה ותל אביבית עם יותר מדי קילומטרז' על העונות האחרונות של "סקס והעיר הגדולה", שאת חושבת שזה נורא סקסי לצאת עם סופר סמי ידוע או עם איזה במאי קליפים אלטנרטיבי. את בטוחה שאלה גברים נורא עמוקים ורגישים, ילדים פצועים שהחליטו לפנות לאמנות כדי לנקז לתוכה את הכאב הפנימי שלהם, או איזה בולשיט אחר.

      הרבה שנים עברו מאז הפעם האחרונה שהיה לי אמס"ר כזה, אז שכחתי שאני מסוגלת לזהות אותם מקילומטרים. להריח את אגלי הזיעה שהם מגירים ממאמץ כתיבת ההייקו שבדיוק העלו לפייסבוק – כמעט אותה כמות של מאמץ שהם משקיעים בבחירת כובע הברט ההיפסטרי שהם זרקו על עצמם בניסיון להיראות קז'ואלים וקלולסים, משהו שנע על הגבול בין היפסטר להומלס.

      אז רונן הצחין מאמס"ריות. הזיפים הלא מגולחים, הג'קט השחור והמעופש שבטח גרם לו להרגיש כמו ג'יי.די סלינג'ר ביום ניו יורקי גשום (אלא שזו הייתה תל אביב, ובחוץ היו 32 מעלות), העיניים האדומות אבל בעיקר, בעיקר המלים הגדולות שבהן הקפיד להשתמש גם כשסתם הזמין מהמלצרית וויסקי זול, כי זה מה שאמס"רים שותים כשבורבון יקר להם מדי.

      היפסטר (ShutterStock)
      הגבול הדק בין היפסטר להומלס (צילום: ShutterStock)

      הדייט שלי איתו היה בעיקר דייט של רונן עם עצמו. הזדמנות נדירה בשביל אמס"ר כמוהו להשמיע את עצמו מול בן אנוש אחר, ועשה רושם שהוא נהנה מאוד להאזין לעצמו. אני לא ממש עניינתי אותו. בין המונולוגים הזכורים שלו, אלה שעוד הצלחתי לשמוע כשלא נחרתי בבוז בתוך ראשי, היו "שתדעי שאני לא כמו גברים אחרים. אני רואה אותך, את הנפש שלך. כמו יצירת אמנות את. את מזכירה לי מאוד טקסט שכתבתי לא מזמן, קראתי לו 'הטיגריסית המתפתלת'". נורא רציתי לומר לו שהטיגריסית הזו מרגישה יותר כמו טיגרסית מתפללת, שהדייט האיום הזה ייגמר כבר.

      מיותר לציין שהדייט עם רונן, שאורגן ע"י חברה משותפת של שנינו (היום היא חברה שלו בלבד), היה גם הדייט האחרון. אבל הוא בעיקר הבהיר לי עד כמה ההתבגרות בתוך סצינת הדייטינג עיצבה מחדש את התפיסה שלי לגבי גברים שעושים לי את זה, וגברים שעושים לי חשק להקיא.

      בעבר חשבתי שכל מה שאני צריכה הוא אמס"ר כזה, כמו רונן. אני לא יודעת מאיזה פרק של "דוסון קריק" שאבתי את הרעיון הזה, שאמן מיוסר, מהורהר ועמוק הוא הגבר האולטימטיבי. מהר מאוד גיליתי שהרבה מאוד נשים חושבות כמוני, ומטפחות לעצמן פנטזיה סודית על איזה צייר מעופף שיכבוש אותן בין הסדינים המוכתמים בסטודיו שלו בדרום העיר. שוב, היכולת הנשית הבלתי נגמרת לבלוע כל קלישאה שמפיקים הוליוודים מנסים למכור לה. כנראה שכולנו רצינו להאמין שאמס"רים הם בסך הכל גברים רגישים מהשאר, מחוברים לאני הפנימי שלהם ולפיכך, יהיו גם רגישים ומחוברים יותר אלייך. כמו שאנחנו רוצות להאמין שגברים לטיניים הם מאהבים טובים יותר מאחרים ושחנונים נעדרי יכולת לפגוע באישה.

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      את נורא מזכירה לו טקסט שהוא כתב לא מזמן (צילום: ShutterStock)

      אבל כמו בכל מה שנוגע לסטריאוטיפים, גם במקרה של האמס"רים התברר מהר מאוד שרובם אמנים מיוסרים מסיבה מוצדקת – כי אף אחד לא באמת רוצה להיות הקהל שלהם. אז הם הופכים אותך, את האישה שנמצאת מולם, לקהל בעל כורחה. גם אם לא ממש מעניין אותך לשמוע עוד סיפור קצר בשלושה חלקים שהוא כתב – מבחינתו את שם בדיוק בשביל זה. בקיצור, דרך מתוחכמת לומר לך בעדינות "היי חמודה, אני נרקיסיסט ואגוצנטרי שמעוניין בעיקר לשמוע את עצמי. תזכירי לי איך קוראים לך?".

      לצערי, לאורך השנים הספקתי לדגום כמה וכמה כאלה – הסופר האלכוהוליסט שאהב לשכב עם לפחות שלוש נשים במקביל (וגם להעביר ביניהן מחלות מין), הצייר המתוסכל שכל הזמן הקפיד להתלונן על המצב המחורבן בסצנת האמנות המקומית, הזמר החובב שכל משפט שני שלי הזכיר לו איזה שיר שהוא נורא אוהב, ולכן היה חייב לקחת מיד את הגיטרה ולשיר לי (זה היה רומנטי בשש הפעמים הראשונות. אחר כך כבר התחלתי להרגיש שאני יוצאת עם שרהל'ה שרון). אבל אין ספק שמכלל האמס"רים, הזן הגרוע ביותר הם השחקנים. יצאתי עם שלושה כאלה בחיי, רק כדי להגיע למסקנה שלא קיימות בכל העולם משאבות אנרגיה ותשומת לב נחושות יותר מאלה. וככל שהם כושלים, כך הם מתעקשים לפרוק את המחסור בצומי עלייך.

      בין האמס"ר האחרון שלי, אי שם בגיל 26, לבין רונן, הצלחתי להימנע כליל מהטיפוס הזה. כמובן שנתקלתי בתת-זנים שלו, כמו ההיפסטר או הקולנוען שהיו בטוחים שהם הטרנטינו הבא, אבל מאמס"רים של ממש התחמקתי איכשהו. וזה לא קל בתל אביב. תהיו בטוחים. עכשיו, למשל, אני יוצאת עם היי-טקיסט שכל קשר בינו לבין אמנות הוא כמו הקשר בין ליהיא גרינר לתרבות גבוהה. בעיניו אני סוג של אמס"רית, עם הקריירה בכתיבה וכל זה, והוא מוצא את זה מרתק ומסעיר.

      האמת? קצת משעמם איתו.

      גבר מתבונן בראש חסה (ShutterStock)
      רוצה לשמוע סיפור בשלושה חלקים שכתבתי על חסה? (צילום: ShutterStock)

      עוד בוואלה! גבר:

      אויש תסתמי: חגית גינזבורג יורה לכם את האמת בפרצוף

      נאמר זאת כך, יונית: מגישות החדשות הכי לוהטות בעולם

      השאפות של מסיבת הסטודנטים בבאר שבע