פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      דבר העורכת: דנה ספקטור עושה את וואלה! גבר

      לדנה ספקטור נמאס שמתייחסים לגברים כמו לבבונים ריקים וחד מימדיים. אז כשהצענו לה לערוך את וואלה! גבר, היא ביקשה מגברים שווים לכתוב על האישה שהיו מארחים בסוכה שלהם

      חבר שלי עלה יום אחד במעלית בדרך למשרד שלו. בקומה 2 נכנסה פנימה בחורה שהוא מכיר מהעבודה. היא הייתה די יפה, אבל את החבר שלי הדברים האלו לא ממש מעניינים. הוא אוהב את אשתו ועדיין ממש חושק בה. אותה בחורה נעמדה מולו והם החלו בסמול טוק המעליות הסטנדרטי. ואז, מעשה שטן, החבר שלי הבחין פתאום במשהו מוזר בקצה שיערה. "זה היה עיפרון", הוא סיפר, "היא כנראה נתקעה באותו יום בלי גומייה לשיער, אז היא לפפה את השיער שלה בעיפרון צהוב משרדי כזה". חבר שלי הוא עדיין קצת ילד ומהרגע שראה את העיפרון הארור הוא נתקף בדחף פראי. הוא היה חייב, ממש חייב, לשלוח יד ולהוציא אותו. למה? כי הוא אינפנטיל, זה למה. כי כמעט כמו כל גבר שיצא לי להכיר, גם הוא ישב בגיל חמש על רצפת המטבח ופירק לגורמים את מערבל המזון של אימא שלו. באותו אופן, הוא פשוט היה חייב לשלוף את העיפרון הזה ולראות מה יקרה לקונסטרוקציית כריסטינה הנדריקס המשרדית המפוארת של אותה בחורה אם יעשה את זה. להשתובב עם אנשים זה חלק מאוד נעים מהחיים שהולך ונעלם לאחרונה בגלל טרור הפוליטיקלי קורקט.

      אז הוא שלח יד, לקח את העיפרון, וצפה בסיפוק איך השיער נופל למטה. "סליחה, פשוט הייתי חייב לראות איך זה עובד", אמר לה במבוכה של בחור שמבין כמה מטומטם הוא יצא דקה מאוחר מדי. הוא ציפה שהיא תנזוף בו קצת, תנחר לעברו "אידיוט" או אולי תשתובב איתו קצת בחזרה ותרביץ לו קצת עם העיפרון. מה שהוא לא ציפה לו הייתה התגובה הבלתי נתפשת שלה. "איך אתה מעז לגעת בי?", התנפחה עליו, "איך אתה מעז לשלוח יד ולגעת לי בגוף בלי רשות?".

      פרויקט עורך אורח בוואלה! - דנה ספקטור עושה את וואלה! גבר

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      איך אתם מסכימים לזה, לעזאזל? (אילוסטרציה: ShutterStock)

      כשהגיע למשרד, הוא כבר היה שטוף זיעה. הוא היה משוכנע שהבחורה עומדת לתבוע אותו על הטרדה מינית. מה שקרה בפועל היה מעליב אפילו יותר. בהפסקת הצהריים ניגשה אליו אחת מהמזכירות וסיפרה לו שהבחורה כבר עשתה את סבב הרכילות ההכרחי בקומה שלהם. שם סיפרה לכולם איך הוא התחיל איתה ואיך הוא רוצה אותה ואיזה נשוי בוגד, חרמן ושולח ידיים הוא. זה היה השלב בו החבר שלי נעלב, פשוט נעלב עד עמקי נשמתו, אותה נשמה שהבחורה הזאת אפילו לא טרחה לפרגן שיש לו. הוא נעלב כי הוא בסך הכל רצה לשחק קצת, ומצא את עצמו משה קצב המשרדי. "בכלל לא חלמתי להתחיל איתה", אמר לי, "אני חולה על אשתי, הרבה יותר ממה שאני נמשך לבחורה הזאת ששמה יותר מדי בושם. אני מבין שהיא תופסת את עצמה ככוסית, אבל זה אף פעם לא עשה לי את זה. אני מעדיף את הנשים שלי מהסוג הזואי דשנלי הזה שלא מודע לכמה שהן יפות. את יודעת כמה זה מעליב כשאישה מחליטה על דעת עצמה שאתה חרמן עלוב בלי שאתה חם עליה בכלל? סתם ככה להחליט שאני עד כדי כך קל?". אני זוכרת את העיניים שלו כשהוא דיבר, היה בהם כאב שזיהיתי ממני. כאבו של האדם שתפסו אותו כמו פרפר, תקעו בו סיכה ומסמרו אותו חזק לג'נדר שלו. אתה גבר ולכן אתה חייב להיות חרמן עלי אש.

      הסיפור הזה מייצג בעיני את כל מה שלא בסדר ביחסי גברים-נשים בעשור האחרון. ולא, אני לא מדברת על הקלות שבה גבר יכול למצוא את עצמו נתבע על הטרדה מינית, למרות שרבאק, להגיד "ואז הסוטה הזה שלח יד לעיפרון ה-B2 שלי" לא ממש מרגיש לי קביל. אני מדברת על הדרך בה גברים מצוירים ומתוארים בתקשורת היום - מנייאקים. בוגדים ושטופי זימה. מכונה מטומטמת להזלת ריר שנמשכת לכל אישה באשר היא. חיה קלה לתפעול שאין לה טעם משלה, שחושבת ש"אנינות" זה שם של קופת גמל. זו הסיבה שאותה בחורה במשרד של חבר שלי הייתה משוכנעת שהוא רצה אותה עד איבוד שליטה ונגיעה בשיער שלה. היא גדלה בעולם שהסביר לה שגברים מתעלפים מכל כוסית בעיני עצמה במחשוף עמוק וננו-מכנסונים, לא משנה כמה חלולת עיניים או רזה מדי היא, לטעמם. בעולם בו כמעט כל כוכבת פופ גדולה יוצרת קליפ "סקסי" ובכך מנסה לקרוץ לקהל הגברי. היא אפילו לא לקחה בחשבון שייתכן שהוא משך לה את העט כי הוא התייחס אליה כאל אדם שווה ומגניב שאפשר להשתעשע איתו קצת. מבחינתה, כל הגברים כולם אותה חיה שחומדת אותה בטמטום.

      פרויקט עורך אורח בוואלה! - דנה ספקטור עושה את וואלה! גבר

      אילוסטרציה, זוג (ShutterStock)
      באיזו קלות הופכים אותך למשה קצב של המשרד (אילוסטרציה: ShutterStock)

      איך אתם מסכימים לזה, לעזאזל? זה מה שאני רוצה לדעת. איך אתם מוכנים לחיות בעולם שמתייחס אליכם כיצורים כה שטוחים? אני מציעה מלחמה. מלחמה להחזרת הטעם הגברי בנשים. כי האמת היא שלא פגשתי אף גבר שהלך כמו מסומם אחרי כל בחורה שהציעה לו. רובם דווקא די נהנו להגיד "לא" למחזרות שהתחילו איתם והיו להם נימוקים מאוד יפים ועמוקים למה גורם להם להמשך לבחורה ומה מכבה להם את הווריד.

      אז ביקשתי מכמה מהכותבים הכי טובים שאני מכירה לכתוב על אישה שעושה להן את זה. והנה זה פלא, מתברר ששי גולדן מתהפנט מהמילים של יונה וולך. ירון טן ברינק חושב שקייט וינסלט הורסת למרות שאין לה מבט מטומטם של פאק-טוי, אמיר בן-דוד חולם על פטי סמית - תאכלי אבק, כריסטינה אגילרה עם קליפ ה"אני-אחלוץ את שדיי ואניק את הציבור-ואז-תהיו-חייבים-לקנות-אותי" החדש שלך. ואיתי שגב? הוא בחור רגיש שנגמרה לו אהבה גדולה, והדבר האחרון שמעניין אותו זה שכזוכה "הישרדות" הוא אמור לעשות עכשיו כמה שיותר פצצות בנות 22. ושיא ההלם, בן זוגי האהוב, רן שריג, נמשך בלהט לאישה בת 64. תארו לעצמכם כמה שמחתי לגלות את זה. אני בת 40 ולא מפסיקה לחשוב על היום שבו הוא יפסיק להמשך אלי, ופתאום מסתבר שהוא מהגברים האלו שלא אורזים את הליבידו כשהם נתקלים בקמטים.

      לגברים יש סטנדרטים, יש להם מעוף ודמיון. לעזאזל, אני מכירה גבר שנמשך עד מחוץ לדעתו לאישה רק בגלל הדרך שבה היא אמרה "ביסק סרטנים" עם ס' ילדותית. כשגבר רואה אישה, המון דברים נסתרים בתוכו יוצאים לדרך, הוא יכול להמשך לפגיעות ולאופנוע הכבד ולנמשים שלה באותה עוצמה בה הוא נמשך לציצים גדולים.

      תגידו שהם מתחנפים, אבל אני מכירה אישית כל אחד מהם, ניהלתי איתם כבר עשרות שיחות על נשים. הם, ואחרים מסביבי אומרים את מה שהתקשורת פשוט מסרבת לקבל בעשור האחרון. הלו, גבר זה לא בבון. הוא יודע לאהוב ויודע לבחור ושונא כשמשטיחים אותו לאיטריית חרמנז' כוללנית. בגלל זה אני אוהבת את וואלה! גבר, כי נדמה לי שלעומת האחרים, זה מה שהוא מנסה להגיד, גם אם בניואנסים ובין השורות לפעמים. למשל, מדור "השאפות של וואלה! גבר". ישראליות חמודות מהחיים שעוסקות בכל מיני פעילויות אנושיות כמו הפגנה, קניות, הופעה, ים או משחק כדורגל, לא בובות סקס עצובות עם שדי ג'לי שנעמדות בפוזה מספר 25 כי ככה אמרו להן שגברים רוצים. וגם הטקסטים פה מנסים להראות שיש כל מיני סוגים של גברים, לא סתם זכר שטאנצי וסחי אחד שכל מה שמניע אותו זה כוסיות, גאדג'טים וכסף. טוב, איך לא, כשחגי קראוס, עורך וואלה! גבר, אוהב פאנק, את הכלב המושלם שלו קוזו, וגותיות עם איי.קיו גבוה יותר מכל בלונדינית ייצוגית. אז תיהנו, או שלא. אני מאמינה בזכות שלכם להיות בררנים.

      דנה ספקטור (אביב חופי)
      בקרוב היא תגיע רחוק. דנה ספקטור (צילום: אביב חופי)

      עוד בפרויקט דנה ספקטור עושה את וואלה! גבר:

      איתי שגב כבר יודע את מי לבקש מאלוהים

      שי גולדן מכור למילים של יונה וולך

      אמיר בן- דוד חולם בהקיץ על פטי סמית

      ירון טן ברינק מרייר על קייט וינסלט

      רן שריג מתעלף מג'סיקה לאנג