פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      אויש תסתמי: זה שובר גם לב של גבר

      כשבגדו בחגית גינזבורג, היא לא ידעה מה לעשות עם עצמה קודם – ללכת לרצוח את החרא או ללעוס את הטיח מהקירות. אז למה רוברט פטינסון חוגג את הבגידה של קירסטן סטיוארט?

      רוברט פטינסון, קריסטן סטיוארט (GettyImages)
      אימג’בנק – GettyImages

      לחברה שלי יש אובססיה לרוברט פטינסון. העובדה שהיא בת 33 והוא אליל מתבגרות חיוור יותר מהתחת של אלי לוזון לא באמת משנה לה, כי הוא ערפד וחתיך וכשהוא מתראיין יש לו מבטא בריטי סקסי כזה, ומה לעשות שבעלה הוא לא כל הדברים האלה ומתראיין בימים אלה בעיקר לביטוח לאומי. ואם זה לא מספיק שהוא ערפד וחתיך ובעל מבטא בריטי, אז עכשיו הוא גם נורא נורא מסכן, כי החברה שלו, קירסטן סטיוארט, בגדה בו והודתה בזה מול כל העולם, והוא צריך לקדם איזה סרט ולהתייצב מול המצלמות כשבעצם כולם מביטים בו במבטים מלאי רחמים ומדמיינים אותו מרוח על הספה בבית עם ג'ריקן של בן אנד ג'ריס.

      זה לא סיפור חדש, הבגידה הזו של קירסטן ברוברט. זה קרה לפני כמה שבועות, ולדקה וחצי הרבה מאוד אנשים הפסיקו למספר את קופסאות השימורים במרחב המוגן שלהם וטרחו להתעניין במה בדיוק קרה שם. מה שהדהים אותי בסיפור הזה היא הדרך המופתית שבה פטינסון ניתב את כל ההייפ סביבו כדי לקדם איזה סרט חדש שהוא משתתף בו, כולל כותרות מרטיטות בסגנון "רוברט פטינסון בהתבטאות פומבית ראשונה מאז הבגידה", "רוברט פטינסון בראיון ראשון מאז הבגידה" ו"רוברט פטינסון חופף שיער לראשונה מאז הבגידה". מישהו חייב להגיד סחתיין עליו וכל זה, כי אלוהי ה"איטס קומפליקייטד" בפייסבוק יודע שאם זה היה הפוך, אם הוא היה זה שבוגד בקירסטן, היא הייתה דואגת לפזר את השואה הגרעינית שנהייתה ממערכת היחסים שלהם בכל האטמוספרה, בטח שלא לנצל את המומנטום ולעשות מזה משהו מועיל.

      קריסטין סטיוארט בטקס פרסי האקדמיה הבריטית 2010 (GettyImages , Dave Hogan)
      Dave Hogan, אימג’בנק – GettyImages

      אני מנסה להיזכר מתי בפעם האחרונה ראיתי בחורה נבגדת מסתובבת בציבור עם חיוך ענק מרוח על הפרצוף ורשימה מוכנה של בדיחות, לשליפה במקרה הצורך, אצל ג'ון סטיוארט. בטוח שהיו כאלה, רק שאני לא מכירה אותן. הנשים שאני מכירה מגיבות לבגידה מצד הגבר שלהן בהתמוטטות עצבים פלוס התקפת אקנה אלימה ואיומים בהתאבדות. לכם, לעומת זאת, יש את היכולת המופתית, הכמעט ביונית, להמשיך הלאה תוך שלוש דקות באווירת "תודה לאל שנפטרתי מהכלבה הזו".

      כלומר, אני לא באמת קונה את הפאסון הזה של פטינסון, או של כל אחד מכם לצורך העניין – אם היא באמת בגדה בו וכל השיט הזה, אז הוא בטח מרוסק מבפנים, מת לזחול לאיזו מאורה מלאה בעוגיות אוריאו וקומדיות רומנטיות מהאייטיז וליירט חיצים לתמונות שלה. אז למה הוא מתעקש להתראיין ולעשות צחוקים? האם בגלל שהוא כוכב הוליוודי שחתום על מיליונים ומוכרח לקדם את הסרט החדש שלו, או משום שהוא גבר ולרובכם הגדול קשה להודות שמישהי לקחה לכם את הלב ועשתה ממנו שניצל?

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      שער מגזין US WEEKLY

      כן, אני יודעת, אין דבר שחוק יותר מלטעון שגברים מנותקים מהרגשות שלהם ולמען האמת, כבר מזמן הבנו שזה בדיוק ההיפך. היום יותר מתמיד אני יודעת שגברים הם בין היצורים הרגישים עלי אדמות, איפשהו בסקאלה בין גורי חתולים לנערה מתבגרת – וככל שגבר הוא ציני ו"מחושל" יותר, כך סביר להניח שבפנים מסתתרת בובת פורצלן שבירה להחריד. אבל ההתעקשות הזו להסתיר את הרגישות שלכם ולכסות אותה במעטפת של גבריות מוחצנת או חיוכי "הכל סבבה" היא עסק שעדיין לא מובן לי, וכנראה לעולם לא יהיה.

      אולי זה בגלל שאנחנו מרשות לעצמנו להתפרק כמעט מכל דבר – יש לי חברות שמסוגלות לפרוץ בבכי כי לא מצאו את הנעליים החדשות של סטיב מאדן במידה שלהן. אולי בגלל שרובנו כאלה, אתם חושבים שזה התפקיד שלכם לשמור על איזון בעולם הזה ואז, אפילו כשמפטרים אתכם מהעבודה, זורקים לכם הערות מעליבות וכן, גם כשבוגדים בכם, אתם מדלגים לצד השני של המדרכה – הצד הזועף, הכועס או האפאתי ושומרים על פנים חתומות. הכל, רק לא להודות בקול רם שהיא בוגדת -בת-של-זונה-כושליאמא-שלה. רק לא לבכות כי היא בגדה בכם.

      קריסטן סטיוארט, רוברט פטינסון (GettyImages)
      אימג’בנק – GettyImages

      ובגידה זה כואב, זה כל כך פאקינג כואב. כשבגדו בי, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי קודם – ללכת לרצוח את החרא הבוגדני, או ללעוס את הטיח מהקירות. זה כאב שמותיר אותך חסר אונים, מלא בתחושת אפסיות וזעם שגורם לאיום האיראני להיראות כמו נוד של אחמדינג'אד. אני התפרקתי כשגיליתי שהוא בגד בי, ועד היום אני מרשה לעצמי לדבר על הצלקת שהבגידה הזו הותירה בי. אז למה אתם לא?

      אני לא פה כדי להגיד שמותר לכם לבכות ושזה לא פוגם בגבריות שלכם. אנחנו ב-2012, ואם אתם יכולים לעשות לייק לתמונה של גור כלבים עושה כפיות עם גור חתולים, אתם יכולים גם להרשות לעצמכם להישבר ולהיות פגיעים. מה שכן, אולי אתם צריכים לדעת שהפאסון הזה שלכם, המגוחך והילדותי כל כך, בכל זאת מביא איתו כמה יתרונות. הוא עדיין מצליח לעשות לנו שליכטה בלב ואין בחורה על הפלנטה שלא מסתכלת כרגע על התמונות המחויכות של פטינסון ואומרת לעצמה "יא, מסכן. איך הוא פגוע. רואים שהיא שברה לו את הלב". אנחנו נהנות נורא להיות מכונות רנטגן אנושיות שסורקות אתכם וחושבות שהן יודעות בדיוק מה עובר עליכם עמוק בפנים. אז בעצם, אולי עדיף שתשאירו את הפאסון. אנחנו בוכות מספיק גם בשבילכם.

      רוברט פטינסון בהקרנת הסרט "ירח חדש" (GettyImages , Stephen Lovekin)
      Stephen Lovekin, אימג’בנק – GettyImages

      אויש תסתמי: לחגית גינזבורג יש כמה דברים להגיד לך, גבר
      הנשים הכי לוהטות של אינסטגרם
      מלחמת המילים: הכלב שלו, הכלבה שלה