פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      אויש תסתמי: שים לה כבר טבעת

      שש שנים של זוגיות עברו על יודה לוי ונינט טייב עד שהחליטו להתחתן. חוץ משניהם, אף אחד לא יודע באמת למה זה לקח כל כך הרבה זמן, אבל לחגית זה הזכיר תופעה גברית מוכרת

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      החגיגה של נינט. בקרוב על מסכי מדורי הרכילות שלכם (צילום: יח"צ)

      יש סצנה כזו בסוף של "פשוט לא בקטע שלך", הגרסה הקולנועית המצ'וקמקת של הספר שלשנייה וחצי הפך לתנ"ך של כל הרווקות אי שם בתחילת העשור, שבה בן אפלק מבקש מג'ניפר אניסטון לחזור אליו. אם אני זוכרת נכון, היא זרקה אותו בתחילת העלילה, בגלל שאחרי שבע שנים של זוגיות הוא עדיין לא היה מוכן להתחתן איתה, מה שאמר, על פי דעתם של כותבי הספר ויוצרי הסרט, שהוא לא באמת היה בקטע שלה. כמובן שעל רקע שאר הזוגות בסרט, בסוף הם היו אלה שאהבו באמת וכשהוא הבין שהוא לא יכול לחיות בלעדיה, הוא שלף טבעת.

      למה אני קודחת לכם על איזה צ'יק פליק מלפני כמה שנים שמן הסתם לא ראיתם, אתם שואלים? בגלל שיודה לוי סוף כל סוף הציע נישואים לנינט שלו. שש שנים נדרשו לו כדי לכרוע ברך. שש שנים! בפולנית מדוברת זה בעצם כפול שבע, כמו שנות כלב. 42 שנה! 42 שנה השניים האלה ביחד, עושים טיזינג לצלמי פפראצי משועממים ולכתבי רכילות שבתחילת הרומן חשבו שמדובר בסקופ הצהוב הלוהט של המילניום וכעת שולפים אייטמים על יודה ונינט רק כשנמאס להם לכתוב על בוקי נאה.

      הצעת נישואין (ShutterStock)
      עד לפני רגע גם הוא לא היה משוכנע שהיא האחת (צילום: ShutterStock)

      מה הם עשו בשש השנים האלה, שנדרש לכם זמן רב כל כך להחליט שוואלה, אולי כדאי למסד את כל העסק? זו שאלה שנשאלה לא מעט בשבוע שעבר, אבל האמת היא שמצדי הם יכולים היו לפלות כינים זה משערותיו של זו. ממש לא אכפת לי.
      האמת היא שהסיבה היחידה שבכלל בחרתי להקדיש טור לסיפור הזה, היא תקופת הזמן הנצחית שנדרש להם כדי לקחת את הצעד הזה. עורך וואלה! גבר טען שאי אפשר לדעת מי מביניהם עיכב את העסק, ושאולי זו בכלל הייתה נינט שלא רצתה להתמסד, ולמרות שאני שונאת להודות שהוא צודק (העורך, לא יודה), באמת אי אפשר לדעת. אני כן יכולה לדעת, לעומת זאת, שברוב המקרים האלה, זו האישה שרוצה לרוץ לרכוש את הקטלוג החדש של אלון ליבנה (מעצב שמלות כלה, סתומים) וזה הבחור שאומר לה "עוד לא חמודה, אני עדיין לא בטוח. אז מה אם אנחנו חמש שנים ביחד? אני עדיין לא משוכנע שאת האחת".

      אני מכירה כמה סיפורים כאלה מקרוב מאוד. ענת, למשל, חיכתה לאקס שלה ארבע שנים וחצי והאדון עדיין לא היה בטוח שזה זה. ארבע שנים וחצי של מגורים משותפים, חשבון בנק משותף, ארוחות משפחתיות משותפות אבל הוא – הוא עוד היה צריך את הזמן שלו כדי להחליט אם האישה הזו, שהייתה מספיק טובה כדי לכבס לו את הבגדים ולסבול את הנחירות שלו בלילה, ראויה גם שיעשה ממנה אישה הגונה. הייתי שמחה לספר לכם שבסוף היא זרקה אותו לקיבינימט, אבל לא. היא רק חיכתה וחיכתה, עד שבסוף הוא קיבל את ההחלטה הזו שנדרשו לו שנים לגבש: הוא החליט שהיא לא בשבילו וחתך. והם לא היו בני 20, אגב. ממש לא.

      מתוך הסרט הוא פשוט לא בקטע שלך (imdb)
      ג'ניפר אניסטון מתוך "פשוט לא בקטע שלך" (צילום: IMDB)

      כרגיל בטור הזה, אני לא מתיימרת להבין מה עובר לכם בראש, אבל אני בכל זאת מוכרחה לשאול: מה גורם לגבר למשוך בחורה באף במשך שנים, ורק אז לקבוע אם הוא מוכן לטבול את רגליו הענוגות באוקיינוס המפחיד הזה שנקרא נישואים? ואני בכלל לא אטרח לשאול מה גורם לאישה להישאר עם בחור שלא יודע במיליון אחוז שהיא אהבת חייו. הקלישאה "כשזה זה, זה זה" לא אומרת לכם כלום?

      אל תבינו לא נכון – אם שניכם מרגישים שלא בא לכם להתחתן, בכיף שלכם. גם אני לא משתגעת על המוסד הזה, ואין שום חוק שקובע שאחרי תקופה מסוימת צריך למשכן כליה כדי לממן קבבונים ושוטים של וודקה זולה ל-300 ממכריך הרחוקים. אבל אם זה חשוב לה, והיא מפנטזת על שמלת הכלה המזורגגת שלה מגיל חמש ולך אין איזו התנגדות עקרונית אידיאולוגית לעניין – אז למה לא? ואם אתה לא סגור על זה, ועמוק בפנים יודע שהיא לא האישה שבא לך לחיות איתה לנצח או עד הגט – אז למה להישאר שם? למה לתת לה להגיע לגיל 35 כדי לגלות שמערכת היחסים הזו לא מובילה לשום מקום?

      אני אגיד לכם למה: וזה לא מהסיבה הקבועה שאני מוצאת לכל התנהגות בזויה שלכם (אתם חארות). זה פשוט בגלל שנוח לכם, וכל עוד נוח לכם, אתם לא רואים סיבה לערער את הקרקע. נניח שאתם והאישה הזו, האישה שאתם יודעים שלא תהפוך לאשתכם, או זו שאולי כן ביום מן הימים, אבל יעברו שנים עד שהיא תציב לכם אולטימטום – שכרתם דירה יחד, ואפילו קניתם ריהוט, וכבר בניתם איזו פינה שקטה ונעימה איפה שזה לא יהיה, אז למה שתרצו להרוס את כל זה ולהודות שאתם לא באמת בקטע שלה? הרי מה אכפת לכם אם היא כבר בת 35 ורוצה לעבור לשלב הבא. הזרע שלכם הרי לא מתקלקל אף פעם.

      כלה משוגעת עם מערוך (ShutterStock)
      למה לתת לה להגיע לגיל 35 כדי לגלות שמערכת היחסים הזו לא מובילה לשום מקום? (צילום: ShutterStock)

      בואו לא ניכנס כאן לענייני פחד ממחויבות ושאר הקשקושים האלה שאתם מוכרים לפסיכולוגים שלכם ולבנות הזוג. כולנו בסופו של דבר מחפשים את הזוגיות הזו כי אנחנו רוצים לבנות את התא המשפחתי שלנו, למצוא את המקום הקטן שלנו בעולם. ויש כאלה בינינו שצריכות את החותם הזה עם הטבעת וההינומה. אף אחד לא חולם למצוא אהבה כדי לייצר לעצמו חיים בהמתנה על ספה מרוטה בסלון של דירה שכורה וגבר שגם אחרי שנים עדיין לא בטוח לאן זה מוביל.

      ורק שתדעו שככל שאתם דוחים את החתונה, אתם מפסידים. רוב החתנים שאני מכירה התרגשו ושמחו מאוד לעשות את זה, ורבים עשו את זה תוך זמן קצר – שנה או שנתיים של זוגיות, תלוי בגיל המשתתפים, ויאללה לחופה. ככה, בלי לעשות מזה אישיו. ואף אחד מהם עדיין לא הביע חרטה על זה. למה? כי הם לא היו חארות. ואם אתם יושבים שם, ויש לכם אישה שממתינה כבר כמה שנים שתציעו לה נישואים, אז או שתבהירו לה שלא תעשו ממנה לקוחה של סלון הכלות הקרוב, או שפאקינג תעשו את זה כבר. כולה חתונה, תמיד אפשר להתגרש. אבל למען השם, אל תחכו שיעברו שש שנים (שהם, להזכירכם, בעצם 42 שנה). אתם עדיין לא יודה לוי.

      נינט טייב מובילה את יהודה לוי בעיניים קשורות (יוני טובלי)
      למצולמים יש קשר לידיעה. למה שנינט עושה לו שם, כנראה שלא (צילום: יוני טובלי)

      אויש תסתמי: חגית גינזבורג יורה לכם את האמת בפרצוף
      ממרילין ועד פארה: סמלי הסקס הקלאסיים של כל הזמנים
      מלחמת המילים: וואלה! גבר וסלונה עובדים על שלום בית