פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הרנטגן: אפונה, גזר ושאר ירקות

      מלהקת הנח"ל לסמל הקוליות הגברית ב"דיזנגוף 99", מ"כוורת" עד הפסטיגל, מ"דודה" עד "שלל שרב", מ"זהו זה" לבזק ומ"לילה גוב" ל"כוכב נולד", גידי גוב עשה הכל. למי זה טוב?

      גידי גוב ומירי מסיקה (יותם רונן)
      גידי עם החברה החדשה לספסל השופטים, מירי מסיקה (צילום: יותם רונן)

      מישהו התפלא כשנודע שגידי גוב הצטרף כשופט לעונת החדשה של "כוכב נולד"? כנראה שלא. זה הרי נראה מהלך כל כך הגיוני, סביר, טבעי. כמעט מתבקש. ב"כוכב נולד" מבקשים השנה לבדל את עצמם מהמתחרים ב"דה וויס" והולכים על עונת כחול לבן ישראלית פטריוטית, עם קלאסיקות הוי ארצי מולדתי מכל הזמנים ועם צביקה הדר שהכריז בתשדירי הפרומו שבעונה העשירית "כוכב נולד" יוצאת ל"מסע הכי ישראלי שיש". ומי הכי מתאים לצאת למסע הכי ישראלי שיש יחד עם מירי מסיקה המפלרטטת, צדי צרפתי המשתנק ומשה פרץ המפרגן? ברור שגידי גוב, עם כל הניסיון המוזיקלי, הבימתי והטלוויזיוני שלו. עם החן המפורסם, הגבריות הישראלית הנינוחה, הקלילות הלא מאומצת. מכסה לסיר.

      זה קצת פחות מובן מאליו כשמנסים לחשוב איך היו משתלבים שם בני דורו. עזבו בני דורו, חבריו מכוורת. גם הם מוכשרים, אהובים, מפורסמים. גם הם "הכי ישראלים שיש" ובכל זאת קשה לדמיין אותם שם במקומו. גם כי נדמה שהם לא היו מרגישים שם בנוח. וגם כי נדמה שבקשת לא היו מזדרזים ללהק לתפקיד את אפרים שמיר, יוני רכטר, אלון אולארצ'יק או דני סנדרסון.

      למה? תשובה אפשרית אחת ניתנה בתוכנית האודישנים ששודרה ביום ראשון. מול צוות השופטים התייצבה שני שבח, נערה מהמושב גדעונה שלמרגלות הגלבוע, מתולתלת ובעלת גומות חן וקול צלול ונעים שגידי גוב הגדיר על האייפד שלו כ"שמן זית". היא בחרה לשיר את "כל אחד רוצה" שכתב והלחין שלום חנוך. כל אחד רוצה להיות זמר, אם לא זמר אז שחקן, אם לא שחקן אז ליצן, אם לא ליצן אז מבקר, כל אחד רוצה להיות כוכב, אם לא כוכב אז בדרן, אם לא בדרן אז מנחה, אם לא מנחה אז חקיין. כל אחד רוצה להיות - משהו, מישהו. מצד אחד זה השיר המושלם לעידן הריאליטי בטלוויזיה. כל אחד רוצה להיות כוכב נולד, אם לא כוכב נולד אז דה וויס, אם לא דה וויס אז השורד האחרון, ואם לא שורד אז מנצח האח הגדול. כל אחד רוצה להיות משהו, מישהו. מצד שני זה גם יכול להיות ההמנון הפרטי של גידי גוב. השיר שמסביר במלים מועטות איך הוא מצליח להישאר כל כך אהוב כל כך הרבה שנים.

      הרנטגן: אמיר בן-דוד על ד"ר האוס, המיזנטרופ הכי אהוב בטלוויזיה

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      אלף כבאים לא יצליחו לכבות אותו. גידי ב"דודה" (צילום: אבי גנור, יח"צ)

      אם, כדברי "כל אחד רוצה", כל אחד מאיתנו באמת רוצה להיות לפחות אחד מהדברים שהשיר מונה, גידי גוב הצליח להיות כל הדברים האלה ביחד. זמר ושחקן וליצן ומבקר וכוכב ובדרן ומנחה וחקיין. מאז 1969, השנה שבה התגייס ללהקת הנח"ל והפך לאחד הכוכבים הבולטים שלה, גידי גוב מצליח, קצת כמו זליג של וודי אלן, להיטמע בסביבתו בצורה מושלמת. עם דני סנדרסון הוא זמר פופ קונדסי; עם לואי להב הוא רוקר צרוד ורציני; עם ישראל אהרוני הוא מומחה בישול וחובב מנות אקזוטיות; עם בזק הוא עושה קמפיינים; עם אלי לוזון הוא מסלסל למה ליבך כמו קרח; עם רונה קינן הוא רוקד את הריקוד המוזר של הלב; ב"דיזינגוף 99", "הלהקה" ו-"מסע אלונקות" הוא כוכב קולנוע; בפריים טיים של "טלעד" הוא מגיש תוכנית אירוח; ועם חבריו מ"זהו זה" גידי גוב הוא לץ, מטפס מעץ לעץ, מיילל, שורק, נובח. בקיצור – בחור שמח. ועכשיו הוא גם שופט ב"כוכב נולד". מה פשוט וטבעי מזה?

      שלושת חבריו לצוות השיפוט של "כוכב נולד" אהבו מאוד את הביצוע של שני שבח ל"כל אחד רוצה" וכבר התכוונו להעביר אותה. אבל גידי גוב, שכאמור חיבב אותה, בכל זאת התעקש לשמוע אותה שרה שיר נוסף. בלי להתכוון לכך, שני שבח בחרה בעוד שיר של שלום חנוך שכאילו נכתב על גידי גוב. אדם בתוך עצמו.

      הרנטגן: אמיר בן-דוד רואה דרך בונו, המוזיקאי העשיר בהיסטוריה

      צבי הנינג'ה (קלסיקלטת)
      מה אתם יודעים עליו באמת? גידי בימיו ב"זהו זה" (צילום: קלסיקלטת)

      זה טוויסט קצת מפתיע. תחשבו כמה דברים אתם יודעים על לבטיו האישיים, על חרדות השואה ועל היחסים המורכבים של יהודה פוליקר עם הוריו. תחשבו כמה נחשפתם במרוצת השנים לקשר בין שלמה ארצי לילדיו. כמה אתם יודעים על האידיאלים של שלום חנוך. על הפנטזיות והמצוקות של מאיר אריאל. על הפוליטיקה היוקדת של אריאל זילבר. עכשיו תחשבו כמה מעט אתם בעצם יודעים על נבכי נפשו של גידי גוב. מהבחינה הזאת, אפילו אשתו, ענת, חשופה ממנו. גידי גוב – גם כי הוא כמעט ולא יוצר בעצמו, וגם כי הוא השכיל תמיד לשמור על עצמו – עבר את כל המסע הארוך והמרשים שתואר למעלה, מסע שקשה לדמיין שאמן במה ישראלי נוסף יצליח לשחזר, ובכל זאת נשאר אדם בתוך עצמו הוא גר. לפעמים עצוב ומר הוא (הנרגנים), לפעמים הוא שר (לבד ועם אחרים), לפעמים פותח דלת לקבל מכר (לילה גוב), אבל, אבל לרוב – אדם גם לעצמו הוא זר.

      בכוורת הוא אמנם שר "נתתי לה חיי" אבל גידי גוב אף פעם לא נתן לנו את חייו. גם בזכות זה הוא תמיד היה ותמיד יהיה השותף האידיאלי למסע הכי ישראלי שיש. המסע אל שיא הרייטינג.

      הרנטגן: אמיר בן-דוד ידע - אלי טביב יפרק את הפועל תל אביב

      גידי גוב (עומר מירון)
      עוד צעד במסע. גידי מתכונן לדבר הבא (צילום: עומר מירון)

      הרנטגן: אמיר בן-דוד רואה דרך הדמות של וואלה! גבר השבוע