פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הרנטגן: כולם משקרים ואז מתים

      הוא מיזנטרופ, ציניקן, מגלומן, נרקיסיסט, אינפנטיל ואגוצנטרי. באופן מפתיע, הוא גם אחת הדמויות האהובות בטלוויזיה. אמיר בן-דוד על הגיבור של האוס, שמסיימת את דרכה השבוע

      יו לורי (GettyImages)
      ד"ר האוס איז אין דה האוס (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

      חולה שוכב במיטה, מחובר לצינורות ולמכשירי החייאה. המכונה שעושה "בינג!" עושה "בינג!". החולה האומלל מחרחר. מתפתל מכאבים. גונח. הוא משתעל ויורק דם על כותונת בית החולים. ואז – הו, האימה! - הוא מתחיל לדמם גם מהעיניים. או מהאוזניים. או שנושרות לו הציפורניים. או שהוא יורק החוצה חתיכת ריאה או כמה שיניים. זה כנראה לא היום שלו. שני רופאים קרי מזג מתאמצים לייצב את מצבו. הם חשבו עד עכשיו שיש לו זאבת, LUPUS, מחלה אוטואימונית שמסכנת את מערכת העצבים המרכזית. זו היתה המסקנה המתבקשת מתוצאות הניקור המותני. אבל עכשיו ברור לגמרי שהחולה האומלל סובל ממשהו אחר. רק שלא ברור ממה. אשתו או הוריו או ילדיו של החולה, לפעמים כולם ביחד, עומדים בקצה מיטתו, אימת מוות בעיניהם.

      ואז שומעים נקישות קצובות של מקל הליכה על הרצפה הממורקת של מסדרון בית החולים. גבר גבוה ולא מגולח צולע פנימה, שפתיו משוכות לאחור בחיוך אירוני קל של מי שראה הכל, ובעיניו זיק שובב של בלש חובב שעומד לפצח חידה מורכבת. ד"ר האוס איז אין דה האוס.

      הוא החליט הפעם לחרוג ממנהגו לשמור מרחק ולא להתעסק בעצמו עם החולים ובני משפחותיהם ("אם הם לא יודעים איך אני נראה, הם לא יודעים על מי לצעוק"), הימנעות שהיא לא רק תוצאה של אחד ממפגני המיזנטרופיה הגדולים בתולדות הטלוויזיה, אלא גם של השקפת עולם פסימית, קודרת ושיטתית שהוצגה כבר בפרק הראשון של הסדרה כשד"ר פורמן, עוזרו, הקשה עליו "האם להתעסק עם חולים היא לא הסיבה שבגללה הפכנו לרופאים?" וזכה לתשובת המחץ "להתעסק עם מחלות היא הסיבה שהפכנו לרופאים. להתעסק עם חולים זה מה שהופך את רוב הרופאים לאומללים".

      הרנטגן: אמיר בן-דוד על בונו, המוזיקאי העשיר בהיסטוריה

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      זה חייב להיות לופוס. מה, לא? (צילום: יח"צ)

      אבל עכשיו הוא בכל זאת ליד מיטתו של הגוסס המחרחר. אם החולה הזה במקרה שחור, האוס יכול לומר לו משהו כמו "בשם האדם הלבן, הרשה לי לומר לך תודה שאתה מתעקש למות בשבילנו". אם הוא יהודי, האוס יכול לומר לו משהו כמו "בודהיסטים קוראים לזה קארמה, נוצרים קוראים לזה חוק הזהב, יהודים קוראים לזה... אני לא יודע איך. אבל רבי הלל בטוח אמר על זה משהו שנון". אם החולה כומר נוצרי, האוס עשוי לומר לו "דת היא לא סם להמונים. היא פלצבו להמונים".

      כי הוא לא רק מיזנטרופ, הוא גם ציניקן, מגלומן, נרקיסיסט, אינפנטיל ואגוצנטרי. והוא בז לכל צורה של תקינות פוליטית, מתעלל ברופאים שכפופים לו ומשסה אותם זה בזה ואז שולח אותם לפרוץ לבתיהם של המאושפזים כדי למצוא שם ראיות שיעזרו לו להגיע לאבחנה הרפואית הנכונה. הוא גם סקסיסט, מכור למשככי כאבים, מעדיף להיות עם זונות מאשר במערכת יחסים ("רצוי עם שתי זונות, אי אפשר להגיע להרמוניה עם אחת בלבד"). והוא מאמין רק בשני דברים: "כולם משקרים" (כשם הפרק הראשון, ששודר ב-16 בנובמבר 2004) ו"כולם מתים" (כשם הפרק האחרון, ששודר בארצות הברית בשבוע שעבר וישודר בארץ השבוע). והוא גם מבריק, חכם, מצחיק, שנון וכריזמטי.

      הרנטגן: אמיר בן-דוד חושב שמגיע לנו מנהיג פועלים טוב יותר מעופר עיני

      סטיבן פריי (yes)
      סטיבן פריי, חברו ושותפו הוותיק של לורי בבריטניה (צילום: yes)

      ולמרבה הפלא, הוא גם אחד הגיבורים הטלוויזיוניים האהובים ביותר של העשור האחרון. בעולם. "האוס" שודרה השנה ב-66 מדינות לקהל של 82 מיליון צופים, מה שהפך אותה לסדרת הטלוויזיה הנצפית בעולם. היא הפכה את הכוכב שלה, יו לורי, מקומיקאי בריטי נערץ במולדתו ("הפתן השחור", "קטעים עם פריי ולורי") אך כמעט לא מוכר מחוץ לגבולותיה, לשחקן שמשתכר את השכר הגבוה ביותר עבור תפקיד דרמטי בטלוויזיה האמריקאית (700 אלף דולר לפרק בעונה האחרונה).

      הסדרה בכיכובו, שמנהלת דיאלוג מתוחכם עם סיפורי שרלוק הולמס, אמנם נשענת על נוסחה מוכרת ויעילה של דרמות בית חולים, ולכן אין לה מקום בספירה של סדרות המופת פורצות הדרך (טווין פיקס, עמוק באדמה, הסופרנוס, הסמויה), אבל היא הביאה למסך גיבור כל כך פגום – גופנית, נפשית, רגשית – שמתבקש, עם רדתה מהמסך, לברר מה הפך אותה, ובעיקר את גיבורה, לדמות כה אהודה.

      הרנטגן: אמיר בן-דוד מנחש מה עלי מוהר היה כותב על אלי טביב

      האוס (imdb)
      שלחתם אותו כבר לסריקת מערכות? (צילום: IMDB)

      התשובה, אני מנחש, מסתתרת בשאלה. ד"ר גריגורי האוס כבש את לב הצופים בזכות המכלול המרהיב של פגמיו. בגלל שהוא אינו מתבייש בהם. בגלל שאפילו לרגע לא עולה על דעתו להשתנות, "להתבגר", לשחק לפי החוקים. ובגלל שהוא לא מהסס להגיד דברים שלאף אחד אחר אין אומץ לומר (כי זה לא מנומס, לא מקובל, לא נעים, לא מתחשב – רגשות שהאוס לא מכיר). כל צופה יכול היה לזהות בהאוס לפחות אחדים מפגמיו שלו ולהעריץ אותו על החתירה חסרת הפשרות אל "האמת" החד משמעית, הנחרצת, הלא מתנצלת, זו שמערערת על כל כללי השמרנות המנומסת, הזהירה, שכל כך מאפיינים את העידן הזה.

      כדי להבין את גודל ההישג – "האוס" לא שודרה באחת מרשתות הכבלים האמריקאיות אלא ב-FOX. נסו לדמיין סדרת פריים טיים ישראלית שגיבורה הוא רופא משולח רסן שבמהלך פרקי הסדרה מבזה רב מכובד שנוטה למות, מתעלל בחייל צה"ל שנפצע בקרב ובבני משפחתו, מתעמר במתנחל שחטף אבן בראש ובעיתונאי שמאלני ומפגין פלשתיני שנפגעו מגז מדמיע, ובמקביל מטריד מינית את הרופאות בצוות שלו, צורך סמים בסיטונות, מזיין פרוצות ומתעלם בשיטתיות מכל כללי האתיקה הרפואית. אין סיכוי, אה? אז זהו – אנחנו עד כדי כך שמרנים.

      הרנטגן: אמיר בן-דוד נותן סימנים ביאיר לפיד

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      גלולת מיזנטרופיה מרוכזת ומענגת. ד"ר האוס (צילום: יח"צ)

      הרנטגן: אמיר בן-דוד רואה דרך הדמות של השבוע