פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הרנטגן: קום התנערה

      לרגל 1 במאי, אמיר בן-דוד, הרנטגן של וואלה! גבר, רואה דרך יו"ר ההסתדרות עופר עיני. "גיבור מעמד הפועלים זה משהו להיות", שר ג'ון לנון. קשה לחשוב על עיני בהקשר הזה

      עופר עיני בדיון בבית הדין לעבודה בנוגע לשביתה, פברואר 2012 (דרור עינב)
      רבים יחלפו על פניו בלי להבחין במי שנחשב לאחד האנשים החזקים בישראל. עופר עיני (צילום: דרור עינב)

      הנה בקשה משונה: חישבו רגע על יו"ר ההסתדרות עופר עיני. נסו להיזכר איך הוא נראה, ממש לדמיין אותו, עם משקפיו נטולי המסגרת, פניו המזכירות מזווית מסוימת את אלי יצפאן, חולצת הכפתורים הלא תמיד מגוהצת, גוציותו חסרת הכריזמה. נסו לשמוע באוזני רוחכם את נימת קולו, נאום מחשמל שלו, אמירה מעוררת מחשבה שיצאה מפיו.

      אם נכשלתם, תודו שזה מוזר. עופר עיני הוא הרי מנהיג הפועלים של ישראל. האיש שמנהל את ההסתדרות בשש השנים האחרונות, שולט בה ללא עוררין, הוביל את מאבקי השכר ואפילו ניווט מאחורי הקלעים את המשא ומתן שקדם להקמת הממשלה. על אף כל אלה, נדמה שאם יצעד לבדו ברחוב הומה, רבים מהעוברים ושבים יחלפו על פניו בלי להבחין שזה עתה חצה את דרכם מי שנחשב לאחד האנשים החזקים בישראל. מנהיג הפועלים ג'ימי הופה היי.

      אם אקטואליה היא הסם המועדף עליכם, יכול להיות שנזכרתם איך ארגן לעצמו עיני הצמדה למשכורת שר, איך מינה את בת זוגו, עו"ד רוית דום, לעמוד בראש רשת עמל, איך הדף את הטענות על כך שההסתדרות העמידה לרשותו דירת יוקרה בצפון תל אביב. סיפורים שספק אם הותירו רושם עז בציבור שהורגל ללוות את מנהיגיו לבתי הסוהר. ויכול להיות גם שעצם צירוף המלים "יו"ר ההסתדרות עופר עיני" עורר בכם חשק לסגור את התריסים ולשקוע בתנומה קלה. "המילה הסתדרות מעלה פיהוק גדול אצל מי ששומע אותה", כתב הסוציולוג לב גרינברג בספרו "ההסתדרות מעל לכל", "וזה אולי הישגה הגדול ביותר". הישג גדול – רק בתנאי שפיהוק כזה משרת את האינטרסים שלכם.

      הרנטגן: אמיר בן-דוד רואה דרך אלדד יניב

      עופר עיני עם יובל שטייניץ במסיבת עיתונאים על סיום השביתה, פברואר 2011 (עומר מירון)
      עיני וחבר בפוזה אופיינית (צילום: עומר מירון)

      זה באמת היה המצב בארץ במשך שנים רבות. עד הקיץ האחרון. המילה "הסתדרות" כבר לא מעלה פיהוק גדול אצל מי ששומע אותה. להפך. דיבורים על עבודה מאורגנת, על קואופרטיבים, על סולידריות, הם שוב סחורה לוהטת בשוק הרעיונות המקומי. מאות אלפי ישראלים יצאו לרחובות כדי למחות נגד הקפיטליזם החזירי. מעמד הביניים ומעמד הפועלים שילבו ידיים בפעם הראשונה בתולדות המדינה, ודווקא אז הסתדרות העובדים והעומד בראשה נשארו בצד. עד שהמחאה ברחובות צברה עוצמה כה גדולה, שגם עיני הבין שאין לו ברירה אלא לנסות ולהיצמד אליה. הוא הצהיר אז "אני חייל של המחאה", אבל האופורטוניזם הגלוי לעין הזה עורר בעיקר לעג.

      לכאורה אפשר היה לצפות ממנו ליותר. בניגוד לכל מי שעמד לפניו בראש ההסתדרות - ובניגוד גם לאיתן כבל שבסוף החודש יתמודד מולו על התפקיד - עופר עיני הוא יו"ר ההסתדרות הראשון שבאמת טיפס מלמטה. הוא גדל בוועדי העובדים, לא נחת כמו קודמיו מלמעלה, מהמפלגה. אבל מעולם לא היה "גיבור מעמד הפועלים" במובן הרומנטי של המילה וספק אם הוא מסוגל או מעוניין להיות. עיני הוא לא בן דמותם הישראלי של לך ולנסה הפולני או של לואיז לולה דה סילבה הברזילאי. הוא לא הגיע לצמרת העבודה המאורגנת מהמספנות של גדנסק או מאיגודי פועלי הפלדה של סאו פאולו.

      בישראל יש מסורת וותיקה - שההסתדרות שותפה פעילה בה, לגודל האירוניה - של דיכוי כל הנהגת פועלים אמיתית שצומחת מלמטה. מנמרוד אשל ומרד הימאים בשנות החמישים, שדוכא באלימות על ידי פלוגות האגרופנים של ההסתדרות וחיילי צה"ל, דרך המאבקים שהנהיג יהושע פרץ בנמל אשדוד בשנות השבעים, ועד גילה אדרעי ומאבק עובדי הרכבות השנה.

      המיליארדר הצעיר בעולם עדיין רווק

      ג'ימי הופה (AP , Preston Stroup)
      ג'ימי הופה (צילום: Preston Stroup, AP)

      מנהיגי פועלים כחולי צווארון תמיד קוטלגו כאן כבריונים, אלימים, גסי רוח, בורים, מסוכנים לציבור. ככה השלטון ובעלי ההון נפטרו מהם. ולכן יש בישראל הרבה פועלים אבל אין מעמד פועלים. לכן גם אין כאן "גיבור מעמד פועלים". אפשר להסתפק בעסקן מיומן שגדל במסדרונות נציבות מס הכנסה. מישהו שמבין עניין ושאפשר לסגור איתו עסקה.

      מאז שחיים רמון הדיח את חיים הברפלד מראשות ההסתדרות ב-1994 לא בערה האש בעיניים בבית הוועד הפועל. ואז הייתה זו אש המפרקים. עכשיו מותר לחלום על מישהו שבעיניו תבער אש הבנייה מחדש של ההסתדרות כגורם משמעותי, מאזן, דומיננטי, מעורר השראה. מישהו שיקום בכל בוקר כשלנגד עיניו מטרה אחת: לדאוג שהעובדים בישראל יקבלו את מה שמגיע להם.

      ביום שלישי יציינו גם בארץ את האחד במאי. אחרי שנים רבות שבהן היה התאריך הזה אות מתה בלוח השנה, חג הפועלים שוב ייכנס סביבו אנשים צעירים, בוגרי מחאת האוהלים, שהבינו שצו השעה הוא לאוורר את עולם המושגים הישן ולבנות סולם ערכים חדש, שמתאים למציאות חיינו שהשתנתה. ג'ון לנון כתב ב"גיבור מעמד הפועלים", שנותר אקטואלי: "הם מענים ומפחידים אתכם במשך עשרים שנה / ואז מצפים מכם לבחור קריירה נכונה / אבל אתם כבר לא יכולים לתפקד מרוב אימה / מסממים אתכם עם דת, סקס וערוצים / ואתם חושבים שאתם כל כך פיקחים, חסרי מעמד וחופשיים / אבל לפי דעתי אתם עדיין אריסים / גיבור מעמד הפועלים - זה משהו להיות". עופר עיני? איכשהו קשה לחשוב עליו בהקשר הזה.

      מתלבשים על יוסי מרשק: מה הוא מסתיר בארון?

      תהלוכת ה-1 במאי, תל אביב (נמרוד סונדרס)
      עם עבדים ומזי רעב. מצעד 1 במאי (צילום: נמרוד סונדרס)