פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      יצא גבר: שיחק אותה המניאק

      קווין סיסטרום, הדמות המרכזית מאחורי אינסטגרם, זה שלקח 400 מיליון דולר ממארק צוקרברג, הוא גבר השבוע שלנו. אנחנו נמשיך ללכת לעבודה, לטגן חביתות ולאונן

      קווין סיסטרום (GettyImages)
      קווין סיסטרום, לפני ה-400 מיליון דולר (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

      הגבר הממוצע קורא על עסקת אינסטגרם, ולא יודע מה להגיד. התגובה הראשונה היא קנאה. שיחק אותה המניאק. לא להאמין שהחנון הזה עבד שנתיים על פרויקט, ועכשיו יש לו 400 מיליון דולר. ומה בסך הכל הוא עשה? כמה פילטרים למצלמה? מי שם על זה מיליארד דולר? אתה קורא את הפרשנויות על המניעים של פייסבוק, שומע טיעונים על הבועה שתתפוצץ, אבל כלום לא מנחם אותך. בראש אתה רק חושב על בחור בן 27 שקיבל 400 מיליון דולר, ויכול לעשות עכשיו מה שהוא רוצה. לנסוע לברזיל, לעשות מנוי לתא כבוד בברצלונה, לגור בדירת פאר. אשליות.

      ואז הקנאה הופכת להערצה. כל הכבוד לו. יצא גבר. בנה לבד אימפריה, ועכשיו עשה אקזיט. בדיוק בזמן, כמו בספר, נתן מכה. בזמן שאתה יושב ומאונן, יש אנשים שעושים. בזמן שאתה וחברים שלך חושבים על רעיונות מפגרים, יש מי שמיישם. מישהו שקם בבוקר לעבודה, נחוש וממוקד, מקצועי לחלוטין, שולט במטריה, ומשתלט על השוק. בלי להתלונן, בלי להתבכיין, פשוט עושה את זה. איזה אליל. אלו אנשים שראויים לכל הכבוד וההערכה, הדבר הנכון לעשות הוא רק לפרגן להם. סחתיין. שאפו.

      יצא גבר: כל מי שעשה לנו משהו וקיבל טור

      קווין סיסטרום (Creative Commons)
      בטח יש לו רגשי נחיתות עם בנות (צילום: Creative Commons)

      כוס אמק. מהר מאוד הפרגון הופך לטינה. אתה מחפש לקרוא עליו דברים רעים. תככים ושקרים, בטח הוא רימה מישהו בדרך. בטח הוא בגד בחברים שלו. הרי זאת סתם בועה, הם משחקים בכסף שאין להם, בסוף כולנו נפסיד את המכנסיים בגלל ההרפתקאות של המושחתים האלה. אתה מתחיל להתנחם בצרות שלו. מסתכל על הילד טוב מסטנפורד, וקולט שהוא לא הכי חתיך בליגה. בטח יש לו רגשי נחיתות עם בנות. עכשיו זה רק יחמיר, כי הוא לא יידע מי באמת רוצה אותו, ומי איתו רק בשביל הכסף. בשביל מה הוא היה צריך את זה? מה היה רע לו קודם, בלי שפתחו עליו עין, כשהוא עוד היה יחסית אלמוני? רק צרות יביא לו הכסף הזה. מרבה נכסים מרבה דאגה. מו מאני מו פרבלמז. נהרסו לו החיים.

      לאט לאט זה כבר לא מזיז לך. חוזר הביתה, אוכל חביתה, ושוכח. אדיש לחלוטין. זה סתם סיפור, סתם אגדה שקראת בעיתון. רבבות אנשים עובדים על סטארט-אפים, המציאו אפליקציות פי אלף מגניבות, ולהם לא הלך. עובדים קשה, מוכשרים ומקוריים, ולא קורה להם כלום. לבחור ההוא היה מזל. זה כמו עוד סיפור על זוכה בלוטו. אחד למיליון. מישהו שמילא כרטיס בחמש דולר, וזכה ב-120 מיליון. כמו האגדות מפעם, על פשוטת העם שנסיך התאהב בה, על הנביא שעלה בסערה השמיימה. זה לא אמיתי, סתם פנטזיה על מקום קסום מעבר להרים.

      ואז אתה חושב עליך, זה שתקוע בצד הלא נכון של ההרים, עם המינוס בבנק, עם ההיסוסים אם לקנות שווארמה בפיתה או בלאפה, כי בחמגשית זה כבר יקר. טוב לי? רע לי? אני מסתפק במועט? הרי לעומת מיליוני הקבצנים שראיתי בהודו, אני מיליונר. יש לי קורת גג, תודה לאל. ממתי נהייתי כזה גרידי? חוץ מזה, יש משהו רומנטי בחיים קטנים, בפשטות ובאלמוניות. תחשוב שאתה שען בספר של בשביס זינגר. קם בבוקר, הולך לעבודה, חוזר בערב, אוכל חביתה עם סלט. מה רע? מה טוב? יאללה, שילך להזדיין עם כל הכסף שלו. שיחק אותה. המניאק.

      יצא גבר: האנשים שאתם מכירים מצוין, כמו שלא חשבתם

      קווין סיסטרום (GettyImages)
      שיחק אותה, המניאק (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

      וואלה! גבר: אנחנו פה בשביל הצרכים שלך
      פליפ פלופ: מדור הפוקר השבועי של וואלה! גבר
      לוק: תמר מרקוביץ' עושה ממך בן אדם, גבר