פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הענק הירוק

      נכון, הייתה לא מעט ביקורת על כמה מהחלטות שלו בשבוע האחרון ויכול מאוד להיות שיפסיד למכבי סדרה שהייתה צריכה להיות שלו. אבל אגדות כמו אוברדוביץ' כבר אין

      ז'ליקו אוברדוביץ' מאמן פנאתינייקוס (קובי אליהו)
      יריב שאי אפשר שלא לכבד. ז'ליקו אוברדוביץ' (צילום: קובי אליהו)

      אוהדי מכבי תל אביב לא שונאים את ז'ליקו אוברדוביץ'. להפך, רק מילים טובות. רק כבוד והערכה. הוא שש אלי קרב, הוא משתוקק להכניע את יקירתנו, ולמרות הכל, הקהל נאלץ להתגבר על האיבה הבסיסית, וממשיך להביט בו בהערצה. בפחד ובהערצה. אלו לא תחושות מובנות מאליהן. היריבות מושבעת, המאבקים קשים, הוא הביס אותנו בגמרים וחגג על חשבוננו, ועדיין, אין לנו ברירה אלא להצדיע לו. לא הרבה מאמנים זוכים לכבוד הזה, אבל אוברדוביץ' הוא יחיד במינו. הוא אתגר שכיף להתמודד מולו. כבוד הוא עבורנו לנצח אותו.

      נדמה שכבר עשרות שנים הוא צמוד אלינו, כתף אל כתף. תמיד בטירוף, תמיד משתולל על הקווים. השחקנים מתחלפים, הפרצופים משתנים, אבל ז'ליקו תמיד שם. הוא זה פנאתינייקוס. למי אכפת מדיאמנטידיס או מצרצריס, האתגר האמיתי זה לנצח אותו, ורק אותו. השחקנים הם רק השליחים שלו, הוא הסיפור האמיתי. הוא הדמות הכי מעניינת, האישיות הכי כריזמטית, המשימה הכי מאתגרת.

      עדיין, אחרי כל סל, המבטים מתמקדים רק בו. הציפיות ממנו כבר מיתיות, אבל הוא אף פעם לא מאכזב. תמיד עצבני, תמיד עם עיניים מוטרפות, לא מפסיק להניף ידיים באוויר. בזמן שהקהל של מכבי עוד במזנון קונה נקניקיות, הוא כבר לוהט על הקווים. אחרי עשרות שנים בכדורסל, הוא עדיין כועס על כל סל שהוא סופג. מבחינתו, כל סל זה כישלון אישי שלו. באינסטינקט חייתי הוא תופס מישהו בספסל, ומתחיל לנער אותו. הוא לא מצליח להשתלט על העצבים, זה בוער בו. הוא חייב להוציא את זה, להסביר לו את הטעות בהגנה. כל רפיון מבחינתו הוא קללה.

      יצא גבר: מי עשו לנו את השבועות הקודמים?

      מאמן פנאתינייקוס ז'ליקו אוברדוביץ' חוגג זכיה ביורוליג (GettyImages , David Ramos)
      עוד גביע לארון העמוס. אוברדוביץ' אחרי הזכייה באליפות היורוליג בשנה שעברה (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

      השופטים מוציאים אותו מדעתו. אומרים שזו מלחמה פסיכולוגית וניסיון להפעיל עליהם לחץ, אבל הוא באמת כועס עליהם. הוא זועם. לא מאמין שהם העזו לעצור את השטף של השחקנים שלו. לא מאמין שהחוצפנים האלה מעזים לערער על הלגיטימיות של ההגנה שלו. מרגש לראות את התשוקה שלו. זו תופעה נדירה, זו רמת תחרותיות יוצאת דופן. השוו אותו כבר לשועל, לזאב, לאריה, אבל אין דימוי שיכול לתאר את הנוכחות הזאת.

      זה רק כאילו מיתוס. זה אמיתי לגמרי. אתה באמת יודע שהוא לא יוותר, שתמיד הוא ייתן פייט עד טיפת הדם האחרונה, שהוא ישלוף מהשרוול עוד קסם. כמו אלכס פרגוסון, המאבקים איתו הם מעבר למגרש. אתה מרגיש שיש תוכנית על. שהמשחק הוא שילוב מפחיד של שחמט, פסיכולוגיה והיאבקות. מרגיש שההתמודדות איתו היא כל כך מאתגרת, שהוא מוציא ממך את המיטב. אתה חייב להיות בשיא החדות, מוכן לכל מהלך שלו. הוא לא ייתן לך כלום, אתה תהיה חייב לקחת. כמו שאמר מראדונה, לעקור מהלב שלו את הניצחון.

      קשה כבר למצוא מאמנים אגדיים כמוהו. בתקופה שבה הכוכב הוא כסות הכל, אוברדוביץ' הוא זן נדיר. בסוף כל משחק הוא מותיר אותך תשוש וסחוט, אבל בתחושת קתרזיס. אתה יודע שבין אם ניצחת או הפסדת, לפחות זכית לפגוש את הטוב מכולם. אין פלא שאוהדי מכבי, כמו רוב חובבי הספורט, מעריכים את המקצוענות ואת המחויבות שלו. אוהד ספורט לא אמור ליהנות ככה מהאויב הכי גדול שלו, זה לא טבעי, אבל בימים טרופים אלה, של לחץ וסטרס, של מתח וחרדות, כולנו מודים לז'ליקו אוברדוביץ'. תודה שהיית יריב נהדר.

      יצא גבר: מי עשו לנו את השבועות הקודמים?

      ז'ליקו אוברדוביץ' מאמן פנאתנייקוס (GettyImages , David Ramos)
      פעם למעלה, פעם למטה מול הצהובים, תמיד מעורר יראה (צילום: אימג’בנק – GettyImages)