פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      יוסף וכתונת הפסים

      גל יוסף מנצל את הריקבון ואוזלת היד של הרשויות ואת עצימת העיניים של כולנו כדי להופיע פתאום כדמות מרכזית בכדורגל הישראלי. אולי הוא "יצא גבר", כל השאר יצאו סמרטוטים

      וואלה! גבר: אנחנו פה בשבילך. תהיה חזק
      וואלה! גבר: כל מי שיצא גבר אצלנו
      וואלה! גבר: אייל שכטר על החיים מהלוגוס ועד הדיאדה

      גל יוסף (ספק 500 , אלן שיבר)
      חסיד אומות העולם, לכאורה. גל יוסף (צילום: אלן שיבר)

      גל יוסף, מי שהיה מזוהה בעבר עם כנופיית רמת עמידר, לא יכול היה לחלום על כתבה מפרגנת יותר מזו שקיבל השבוע במדור הספורט של ידיעות אחרונות. אפשר רק לנחש שערב לא קל עבר על עורכי הדין של העיתון לקראת פרסום הכתבה. קשה היה שלא להבחין בניסוחים המתפתלים, בהגדרות המסתייגות ובסגנון הזהיר שאפיין את הטקסט, שכאילו נכתב ונערך בקפידה על ידי משפטן, והשפה שלו רחוקה מאוד מהנחרצות, ההתלהמות והאלימות שמאפיינת בדרך כלל את עיתונות הספורט.

      ככה זה כשמדברים על "גורמים עבריינים", כביכול, לכאורה. הכל סובב סביב הדבר עצמו, הכל ברמזים מסתוריים. אין דבר סקסי ונסתר יותר מאנדרסטייטמנט ומרמיזות, וגם גל יוסף ממשיך לשמור על תדמית קסומה ומסתורית. הטקסט כל כך מרומז, עד שהסאבטקסט זועק לשמים. יוסף הוא כל כך חזק, עד שאנחנו לא יכולים להגיד כמה הוא חזק. אי אפשר להגיד את כל האמת, תבינו מזה מה שאתם רוצים.

      הכתבה על גל יוסף לא הופיעה משום מקום. בשבועות האחרונים שמו החל להופיע בטבעיות במדורי, אתרי וערוצי הספורט, כאילו ציבור הצרכנים של עיתונות הספורט – אתם – ידעתם כל הזמן שידו של יוסף בכל. הוא הבעלים של הכח עמידר רמת גן, יש לו אחוזים מכרטיס השחקן של טוטו תמוז בהפועל תל אביב, והוא המושך בחוטים בהנהלת בית"ר ירושלים. הוא מעורב בשלוש קבוצות בכדורגל הישראלי, הוא חבר של עמוס לוזון וג'קי בן זקן, ולא ניתן לערער על הדברים או להתרעם עליהם. זו עובדה בשטח, זו המציאות.

      גל יוסף בעלים הכח עמידר רמת גן (מימין) עם גברי לוי (ברני ארדוב)
      אבי לוזון הוא לא יו"ר ההתאחדות הראשון שגל יוסף הכיר (צילום: ברני ארדוב)

      ידיעות אחרונות החליט לטפל בעניין. עם כותרת המשנה "כך הפך גל יוסף לגורם משמעותי בכדורגל הישראלי", בידיעות איימו לחשוף את הסיפור האמיתי. כל שקיבלנו בתמורה היה עלבון לתחקירים ולעג לקוראים, אבל יותר מזה, תזכורת נוספת לאידיאליזציה שנעשית בתקשורת לעבריינים, או למי שנתפשים ככאלה, כמו במקרה של גל יוסף. לא טיפוסים מוקצים, אלא גברים חזקים ושאפתנים. לא כאלה שצריך להחרים או לנדות, אלא כאלה שיש להלל ולפאר. מקומם לא בשולי החברה או בכלא, אלא בשער של מדור הספורט.

      הדרך שבה הוצג יוסף הייתה מקוממת. זה התחיל בזה שעל פי הכתבה, "שמו עלה בהקשרים פליליים". חטאו הוא ש"יש עליו שמועות ומידע מודיעיני במשטרה". לאחרונה הוא "הסתבך" בפרשת סחיטה באיומים. הכל בלשון פאסיבית, לא באשמתו, קורבן של הנסיבות.

      עוד מסופר שיוסף החל את דרכו בחלוקת לחם, תחום שבו "הרבה גורמים אינטרסנטיים מושכים בחוטים". האנדרסטייטמנט של המאה. לאחר מכן נמסר שהוא "מלווה כספים, באופן חוקי". לא צוינו גובה הריביות או דרכי הגבייה. עוד נכתב שמקורביו אומרים ש"על דבר אחד אי אפשר לחלוק, וזה האהבה שלו לכדורגל". כלומר, על שאר הדברים אפשר.

      עוד צוין כי יוסף נחשב ל"איש של כבוד". אך מהו כבוד? באיזו קנאות הוא שומר על הכבוד שלו, ומה עונשו של מישהו שמערער על הכבוד שלו? האם אותו כבוד הוא חזות הכל? הכתב אלי סניור מדווח שגל יוסף נכנס לספורט בגלל "הכוח הכלכלי שלו והעובדה שרבים מעריכים את המילה שלו". האין זה הגבר האולטימטיבי, האידיאל של כולנו? יש לו מילה. לא במקרה התקשורת אימצה את שפת העבריינים. זו השפה שאנחנו מבינים ומעריכים.

      עוד על פי הכתבה, הקשר שלו לבית"ר ירושלים החל לאחר ש"יוסף 'זרק' לארקדי כמה עצות ומאז הם מקיימים קשר קבוע". האם כל אחד ש"זורק" עצה לגאידמק יכול לקבוע את זהות המאמן? איך זה עובד, ולמה? הטקסט נחתם בעובדה שיוסף הוא "נשיא עמותת 'להושיט יד', שעוזרת לילדים חולי סרטן". חסיד אומות העולם.

      טוטו תמוז (קובי אליהו)
      גל יוסף רצה שהוא יימכר למונאקו? טוטו תמוז (צילום: קובי אליהו)

      אם נמשיך את לשון ההמעטה, הרי שהכדורגל הישראלי עובר עונה לא טובה. הרייטינג צונח, העניין יורד, הקהל לא בא למגרשים. יש הרבה בעיות בענף, ואחת העיקריות שבהן היא האנשים שמנהלים אותו. גל יוסף הוא אחד מהם. הוא כנראה באמת אוהב כדורגל, אבל הוא לא מוציא לו שם טוב. תרבות הניהול שלו היא לא זו שתקרב אותנו לאירופה. הוא מייצג תופעה פסולה של אנשים מפוקפקים שהשתלטו על הענף.

      ואז מתפרסמת עליו כתבה, ואין בה שום נימה של ביקורת, שום הסתייגות, שום זכר למחאה. הוא מקורב למשפחת לוזון – למי ששכח, בכיר בניה הוא יו"ר ההתאחדות לכדורגל - והכל מתקבל בטבעיות. כל חובב כדורגל מכיר את השאלות סביב האיש - איך לבעלים של קבוצה יש כזאת השפעה על קבוצה אחרת? מה מקור הקשר שלו לארקדי גאידמק? איך בדיוק הגיע לירון דיאמנט לבית"ר? למה יובל נעים הגיע למשא ומתן עם הפועל פתח תקוה כשהוא מלווה ב"מקורבו" של יוסף, מיודענו בן כהן? אנחנו עדיין מחכים לתשובות.

      המשטרה לא מסוגלת. ההתאחדות הרימה ידיים. התקשורת מנסה, בעיקר דרך רמזים יודעי כל, אבל השבוע גילינו שכל מה שיש לה להציע זה כתבה על "האיש שהגיע מלמטה עד לצמרת הכדורגל", גיבור התרבות החדש. גל יוסף מנצל את זה בהנאה. הוא אפילו כבר לא מנסה להסתיר את הדברים, הכל ידוע. הוא מנצל את הריקבון של הגופים הרשמיים, את אוזלת היד של הרשויות, את האופי של משפחת לוזון, את עצימת העיניים של כולנו. לא ברור אם יוסף "יוצא גבר" מכל הסיפור הזה. ברור שכל השאר יצאו סמרטוטים.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      הלו, זה בן כהן, לכאורה? יובל נעים (צילום: אופיר סער)

      וואלה! גבר: אנחנו פה בשבילך. תהיה חזק
      וואלה! גבר: כל מי שיצא גבר אצלנו
      וואלה! גבר: אייל שכטר על החיים מהלוגוס ועד הדיאדה