פוק הוא לא יותר מנפיחה

כמות האנשים שאלה ברדק ודאי הפסידה בגלל שיפוטיות מוקדמת המבוססת על מידע ברשתות חברתיות, שקולה לכמות הפעמים שזרקו אותה. אז למה היא - ואתם, עדיין שם?

אימפוטנציה (ShutterStock)
(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

לפני קצת יותר מחודש, חטפתי קריזה על כל העולם ואחותו הצולעת, וכך יצא שמחקתי את חשבון הפייסבוק שלי. אל תמהרו להתלהב מהאבירות שהפגנתי, בסופו של דבר נאלצתי להחזיר אותו בגלל ענייני עבודה מטופשים. את השלווה הפנימית שליוותה אותי בחודש נטול הפייסבוק ההוא לא אוכל לתאר במילים. זה פשוט בלתי ניתן לעיכול שאחת ההמצאות החשובות והיעילות ביותר של הדור שלנו מצליחה לגרום על הדרך כמות כזו של נזק נפשי.

מאז, כאמור, הוא חזר וכך גם הסטוקריות העלובה שלי. שום דבר לא הכין אותי לעובדה שהארטיסט, אותו זבל עופות שהכניס אותי למיטה, ורק אחר כך נזכר לעשות לי את התרגיל הקלאסי הגברי של לא רוצה חברה, יתהדר במערכת יחסים חדשה ונוצצת מהניילון. בכלל שכחתי שלא מחקתי אותו. אני בעד להעיף אותם מכל רשת חברתית באשר היא כשאני מסיימת איתם, או יותר נכון, כשהם מסיימים איתי. ואז, אדון אין אה ריליישנשיפ שכזכור לכם, ממש לא רוצה חברה, שלף לא רק חברה, אלא גם בילוי משותף בחופים של תאילנד. שלא תחשבו שפסחתי על שלב כלשהו בטקס הנקמה, כולל יבבות גיהנום שהיו מביישות את מוג'דה, ילדת הפלא התורכיה, והנחמה העלובה בעובדה שהגברת מושי מושי מושלמת לובשת ביקיני שמה לעשות, קטן עליה לפחות בשתי מידות.

בשביל מה הייתי צריכה לדעת את השטות הזו? בכלל, ידע הוא כח, ויותר מידי ידע הוא, ובכן, שואה גרעינית. פעם הכל היה כל כך פשוט. נדמה כאילו דווקא בהיעדר טכנולוגיה מתקדמת, סלפיז מסוגננים וחיווי שטורח להודיע שהמסרון נקרא על ידי הצד השני, החיים היו הרבה יותר סבירים ובינוניים. הכרת מישהו, הוא היה מתקשר, נפגשתם, לא ידעת עליו יותר מידי. השיחה קלחה או נתקעה. הדייט המריא או נכשל לחלוטין. זה היה ממשיך או נגמר עוד באותו הערב. וזהו. בלי כאבי ראש. בלי התלבטות בין הייד לבלוק, בלי שאילתות מטופשות על פשר הלייק באינסטגרם, שהרי רגע, הוא עוד עוקב אחריי, אז אולי הוא עדיין מעוניין, והנה, הוא אהב את התמונה שלי, אז הוא אולי הוא מנסה להעביר מסר, או שבכלל לא. אני אפילו לא מדברת על החיטוט שלפני הדייט. בואו נודה בזה- כולנו מגגלים. ואם לא גיגלנו, הרי שחיטטנו בפייסבוק, באינסטגרם, בפינטרסט, בטוויטר. עד שהבנאדם מגיע למפגש המיוחל הוא כבר חשוף בעינינו לחלוטין, וההיפך.

אילוסטרציה (ShutterStock , AISPIX)
(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

כמות האנשים שודאי הפסדתי בגלל שיפוטיות מוקדמת המבוססת על מידע ברשתות חברתיות, שקולה לכמות הפעמים שזרקו אותי, ממש כך. כולנו עושות את זה- הוא היה בהופעה של כוורת? אוי, איזה סחי מת, זה בחיים לא יעבוד בינינו. רגע- אני מזהה שם כרס קטנה בתמונות החופשה המשפחתית של ראש השנה, מישהו אכל טוב בחג. הקולגה השנואה עליי היא חברה משותפת- אם הוא מסתובב איתה, שום דבר טוב לא יכול לצאת ממנו, בדוק. רשימת המכולת הנפרשת בפנינו בעת החיטוט המאסיבי יכולה להיות כל כך לא מדויקת וחורצת גורלות על כלום. הנה, בואו נכניס גם את עצמי למשוואה: ביקשתי מחברה שתשאל גבר שלא מכיר אותי כלל, מה הוא קורא במידע שפזור עליי בפייסבוק ובאינסטגרם. התוצאה, כמובן, לא ממש סיברה את אוזניי- בחורה עם פנים יפות ובטחון עצמי נמוך למדי, דכאונית, בעלת אובססיה יתרה לחתול שלה וקבעון מוזר לשנות ה-90. לא מצטלמת בבגד ים- אולי שמנה? עצבנית, שמאלנית מידי, קצת ילדותית, הרבה מעצבנת, ועוד כהנה וכהנה, טופינים נעימים לשמע על כל הסיבות שבגללן הוא לא היה יוצא איתי. וזה לא שלא ידעתי שאני חלק ניכר מכל המגרעות הללו, פשוט לא חשבתי כמה הכל חשוף לזרים, איך במחי סטטוס אני מסוגלת להרוס לעצמי כל סיכוי למערכת יחסים נורמלית.

המצב חמור הרבה יותר כשמדובר באקסים. כל פיסת מידע שמשתרבבת לעיניך גורמת למפולת. מי זו הבלונדינית שעושה לו לייק? הוא בטח שכב איתה. כן, הוא שכב איתה אתמול. בגלל זה הוא היה מחובר בוואטסאפ בסביבות 2 בלילה. עכשיו הכל מסתדר. הוא בטח סימס לה "ערה?" והיא, כמה מפתיע, הייתה ערה, ובדיוק גם גילחה את הרגליים. למי שייכת כוס הבירה הנוספת שזוהרת בפילטר האינסטוש שלו? מה הוא עושה בפאב הקבוע שלי? חלאה. אני כבר אראה לו מה זה.

אילוסטרציה (ShutterStock)
(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

אני מודה שאני מתגעגעת לפשטות. להגיע לדייט טאבולה ראסה. לקלף לאט את השכבות. הרי אדם הוא הרבה יותר מסך הלייקים שלו ללהקות אינדי ואסופה של ציוצים שנונים יותר או פחות. ובהנחה שבאמת, אין שום דבר במשותף, ואנו שני אנשים מאוד לא קשורים שהשתרבבו זה לחייו של זה - יהיה זה כה נורא להעביר ערב לא רציני בכיף? גם אם השיחה נתקעת. גם אם בשלב מסוים תמצאו עצמכם סופרים כמה מנות בתפריט מתחילות באות ס', העיקר לא להקשיב לגיבוב השטויות שיש לנודניק שאיתכם להגיד. יש בזה משהו הרבה יותר נכון וטבעי מאשר להפוך לרובוט מידע מהלך שיורה צרורות של אלמנטים משותפים, על מנת להצליח להגיע להתאמה מרבית בכח. הגיע הזמן להודות בזה - הוא יכול להיות חובב קולנוע ושחיה בדיוק כמוך, אבל חרא של בנאדם. ולחילופין, אולי הוא לא יודע מי זה קווין בארנס, אבל הוא הסקס הכי טוב שיהיה לך אי פעם.

אין לנו מנוס מלהשתרבב לטכנולוגיה המפחידה הזו - אם אתה לא שם אתה לא ממש קיים. אבל אפשר לקחת גם אותה בערבון מוגבל. האינטימיות שעשויה להיווצר בין גבר לאישה היא עניין די מקודש, שצריכה להיות הפרדה מסוימת בינו לבין המרחב הווירטואלי המאיים. יש אלמנט אכזרי, כמעט ברוטאלי, בהרס של המגעים ההתחלתיים והעדינים הללו על ידי מסכי מגע, או סתם כמויות מידע שפרושות חינם אין כסף, שחור על גבי HTML מול עיניו המשתאות של האדם שעומד לפגוש אתכם, וכבר החליט מראש שאין לכם סיכוי. כל הנגישות היתרה הזו הרסה משמעותית את עולם הדייטינג. הפתרון נעוץ בהחלטה אישית, מסורבלת שקשה מאוד לעמוד בה אל מול הפיתוי הווירטואלי המנצנץ - לזכור שבסופו של דבר, נמצא מולכם אדם שלם, שהוא יותר מסך כל חלקיו. שלרצות הכל עכשיו ומיד לא בהכרח תמיד עובד, בטח שלא בעניינים מורכבים כמו אהבה ויחסים. אפשר, ואולי רצוי, לנטוש את החקירות האינטנסיביות, השיטוטים הפתטיים במרחבים הממוחשבים לטובת שיחה נורמלית, ארוכה וכנה. להורים שלנו, זה דווקא עבד לא רע בכלל.

זוג צעיר עם בעיות בזוגיות (ShutterStock)
(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

עוד בוואלה! גבר:

לאלה ברדק היו פעם ידידים - היא שכבה עם כולם

אשת הכדורגלן שנבחרה להכי סקסית בספרד

לקרוע את קפריסין במכונית מרוץ עם פיני גרשון