מסלול קרבי: נהיגת מרוצים בקפריסין

כל בנאדם נורמטיבי שמכלה חמישית מחייו בפקקים של כביש גהה ישמח לקבל לידיים מכונית ספורט, ולהרגיש פתאום כמו ג'יימס בונד. ככה זה כשטסטוסטרון מחפש אדרנלין. ארז מיכאלי יצא לקורס נהיגת מרוצים בקפריסין, פספס הזדמנות לנצח את פיני גרשון וחזר נהג שבת

נהיגת מרוץ בקפריסין (יח"צ , ארז מיכאלי)
גבר יכול לסרב להרבה דברים אבל לא למכונית מרוץ במסלול פתוח (צילום: ארז מיכאלי)

הלב אומר ללחוץ חזק על דוושת הבלם, הראש אומר לדומם מנוע, לצאת מהמכונית ולהתחיל ללכת לשדה התעופה, אבל הרגליים אומרות לסחוט את דוושת הגז. עד הסוף. הכביש טס תחתיי, אני יושב בתוך הונדה S2000, דוהר על 240 כוחות סוס, וקצה המסלול מתקרב אליי במהירות, איזה כיף! איזה פחד! נראה כאילו שום דבר לא יכול לעצור את החיה הפראית הזאת. בתדריך לפני התרגול אמרו ללחוץ חזק על הבלם ואז לשחרר בעדינות ולהגיע לעצירה מוחלטת. מד המהירות עובר את ה-50, את ה-60, את ה-70, המנוע נוהם, הנה הקונוסים, אני לוחץ על הבלם, כלומר כמעט נשכב עליו, ותוך כדי מתפלל למען הצלחת הונדה, מהנדסיה ופועליה. הרכב רועד מעט, או שאולי זה אני, ונעצר מטר לפני קו הבלימה. אני חי. "עזבת את הגז קצת לפני הקונוסים, לכן גם עצרת לפני", אומר לי המדריך ראם סמואל. הוא צודק. אבל הכרנו רק חמש שעות קודם לכן, אז באותו רגע חשבתי שעדיף להפסיד מטר בחיים מאשר את החיים בגלל מטר. "אל תדאג, יש אחרי הקונוסים עוד 50 מטר של מסלול בלימה". אה, נכון, שוב הוא צודק. התחלתי להקשיב לו יותר. בסוף זה השתלם.

מעולם לא הייתי חולה הגה שמילדותו קרא על בוכנות ושסתומים, וחלם על היום שבו יחליף רצועת טיימינג לבדו. אבל לנהוג אני אוהב, וגבר יכול לסרב להרבה דברים אבל לא למכונית מרוץ במסלול פתוח. כל בנאדם נורמטיבי שמכלה חמישית מחייו בפקקים של כביש גהה ישמח לקבל פתאום לידיים מכונית ספורט, ולהרגיש לכמה ימים כמו ג'יימס בונד או לפחות כמו ההוא עם הפורשה שעצר לידך פעם ברמזור. אז כשהציעו לי להיות לעבור קורס נהיגת מרוצים, לא חשבתי פעמיים ומיד התיישבתי ליד ההגה. ככה זה כשטסטוסטרון מחפש אדרנלין.

נהיגת מרוץ בקפריסין (יח"צ , ארז מיכאלי)
מתחילים הכי לאט ולאט לאט מגבירים (צילום: ארז מיכאלי)

המראנו לקפריסין, למסלול המרוץ "אכנה ספידוויי" שמחוץ ללרנקה. הנה המדריך הטוויטרי הראשון לקפריסין: מרגישים כמו בבית, רק שזה בא ביוונית, עם שקט באוזניים ופחות אנשים מול העיניים. 1.1 מיליון תושבים ככה שגם כרטיסן בקולנוע הוא סלב שם. יש חופים יפים, שכונות שנראות כמו קריית סביוני-משהו, סכסוך ארוך שנים וגדר שחוצה, לפעמים זה נראה חדרה-גדרה מוקפת בים, לפעמים הרים דרמטיים שמזכירים אירופה, כל יום נראה כמו שבת ופקקי תנועה זה משהו שקורה לעמים אחרים.

הגענו למסלול מיד אחרי הנחיתה באי. המכוניות עמדו שם ממורקות, מחכות שנקרע להן את הצורה, אבל מהר מאוד הסתבר שהדוושה היותר חשובה היא דווקא של הברקס. המסלול רווי עיקולים ופניות עם הרבה פול גז ומיד אחריו פול ברקס. 70 קמ"ש מרגישים כמו 200, ונהמות המנוע משלימות את חוויית הנהיגה. אמנם מכוניות הרודסטאר מלהיבות יותר מהפרייבט בבית, אבל כאן לא הופכים לווין דיזל ב"מהיר ועצבני" אלא מקבלים כלים לשרוד את הירידות לים המלח.

המדריכים ראם, גידי ואון – ישראלים למהדרין – הסבירו לנו מספר כללים בסיסיים בנהיגת מרוץ, שנכונים באותה מידה לנהיגה בדרך לפקק הקרוב לביתכם. לדוגמה, החוק שכל רווק בתל אביב מנסה ליישם – סלואו אין, פאסט אאוט – רק שבמוטורית מדוברת הכוונה היא כניסה אטית לסיבוב ויציאה מהירה ממנו. עוד טיפ? בלימה בקו ישר יעילה בעשרות אחוזים מבלימה במהלך סיבוב, וכן, זה נכון גם לגבי רכב החברה שלכם. עפו סביבי הרבה מונחים מקצועיים כמו אייפקס, תת-היגוי, שיקיין, פיטס, דריפט - לא צריך ויקיפדיה, התרגום לעברית בגוף הקורס - ויצאנו להכיר את המסלול.

היינו תשעה, כולל אופירה, לה זה כבר קורס רביעי. נשים מקשיבות כדי ללמוד וליישם, גברים מקשיבים כדי לזהות את הרגע שבו אתה מפסיק לדבר ולהמשיך מאיפה שהפסיקו. והרי הודעה לערסים שמהבהבים בכביש חיפה-תל אביב כדי שיפנו להם את המסלול השמאלי: אופירה דורין מאור יהודה לוקחת אתכם בקלות אם מתחשק לה, אבל נהיגת מרוץ היא הרבה יותר משופוני. ההפך. צריך הרבה איפוק ומשמעת עצמית כדי לשלוט בחיות האלה. "אני פשוט אוהבת לנהוג, זה כיף", היא הסבירה לי בפשטות כשהייתי ניאנדרטל ושאלתי אותה מה אישה כמוה עושה במקום עתיר זיפים שכזה. את התשובה הברורה יותר קיבלתי למחרת, כשהיא עמדה על הפודיום ואני סיימתי בפלייאוף התחתון במרוץ מדידת הזמנים.

נהיגת מרוץ בקפריסין (יח"צ , ארז מיכאלי)
לא מתאים לו אדום. קפטן הקבוצה פיני גרשון (צילום: ארז מיכאלי)

חילקו אותנו לשלוש קבוצות וכל אחד קיבל מספר כדי שיהיה סדר והמקצים יתוקתקו. איתי בקבוצה, טה-דם! אלוף אירופה פיני גרשון - מצחיק וחביב להפליא גם בלי מיקרופון - שהיה, כמובן, מספר 1 בשלישייה שלנו. אני הייתי מספר 2 שלו, הכי קרוב בחיי שאגיע להיות דייויד בלאט. ניסו להדביק לגרשון את המכונית האדומה, אבל כשאתה זוכה עם מכבי תל אביב בשלושה גביעי אירופה יש צבעים שכבר לא קיימים עבורך. נסענו בלבנה.

אחרי הקפת חימום להכרת המסלול התחלנו לתרגל בלימות. בהתחלה הייתי עדין מאוד עם הגז – בכל זאת, יש לי אישה וילדים לחזור אליהם – אבל אחרי הערה ועוד הערה ועוד הערה, קיבלתי הארה. "אנשים מגלים בקורס שהם נוהגים פחות טוב ממה שהם חשבו", אומר לי ראם תוך כדי שהוא טס על המסלול ומראה לי איך עושים זה נכון, "בארבע שעות של למידה יש הפחתה של 50% בתאונות". השארתי מאחור את האגו ע"ש "20 שנה אני על הכביש" והתחלתי ליישם.

בדרך לארוחת הצהריים קיבלתי מפיני גרשון את חמישיית כל הזמנים הישראלית שלו. דיבר אוף דה רקורד, לא הכול אתם צריכים לדעת. "כולם יודעים את התורה, אבל כדי להיות אלוף צריך את האקסטרה", הסביר גרשון, והדליק סיפור בסיפור על הימים במכבי הגדולה. משם התגלגלנו לסיפור של ראם - בן 50, אלוף ראלי בעברו, אחד שנראה כמו שחקן קולנוע עם סיפור חיים ששווה סרט. "השקע הזה שיש לי במצח הוא בגלל טמטום", אמר לנו תוך כדי הנסיעה למסעדה, וסיפר על תחרות בצרפת בה נפצע קשה. מעין קדימון להרצאה מרתקת שנשא על מסלול חייו בסוף הקורס. ההורים שלו חיכו ליד קו הסיום, אבל בדרך, כשהוא מוביל במרוץ, הוא נכנס לפנייה אחת מהר מדי והתרסק מגובה של 20 מטר. מה חושבים בדרך למטה, שאלתי אותו. "זה כמו בסרטים המצוירים, עושים עם הרגליים באוויר אבל לא מצליחים לחזור ורואים את האדמה מתקרבת", השיב. אחר כך שלף תמונות. היה צריך קצת דמיון כדי לראות שמדובר במכונית.

נהיגת מרוץ בקפריסין (יח"צ , ארז מיכאלי)
"אנשים מגלים בקורס שהם נוהגים פחות טוב ממה שהם חשבו". ראם סמואל (צילום: ארז מיכאלי)

אחרי הפיש אנד צ'יפס חזרנו למסלול. להיות נהג מרוצים זאת חתיכת עבודה. הממד של הכיף משכיח כמה זה קשה פיזית ומנטלית. האדם והמכונה צריכים לפעול בהרמוניה. זה כמו לרכוב על גב של נמר. חובה לשמור על ריכוז שיא כדי לא להפוך ללשעבר בעולם. זה ספורט מורכב. אתה נלחם ביריבים, נלחם בשעון, נלחם בתנאים, נלחם בפיזיקה ומכניקה, נלחם ביצר של עצמך. וצריך להתאמן בלי סוף, ולהתחרות שוב ושוב. בהקפות הראשונות רציתי שלא ייגמר לעולם, באחרונות כבר הבנתי שרק מזוכיסטים הולכים להיות נהגי פורמולה 1.

היום הראשון על המסלול נגמר, ורגע לפני שהתקפלנו הגיע יאניס. הילד של בעל המקום. רזה, גבוה, בן 16, אחד שלומד בבית הספר של החיים. אוטודידקט, בעיקר של אוטו. בכל יום הוא והחברים שלו באים לסדנה שעל המסלול ומהבוקר עד הערב מפרקים ומרכיבים אופנועים. הוא נכנס לאוטו מרוץ צבעוני. עמדנו לצד המסלול, ושלפנו מצלמות. יאניס החל לנהוג במהירות, ולנגן סימפוניית חרקות של איש אחד. כשטס לידנו התחת של מכוניתו נזרק לצד, גלגליה השמיעו צווחות והוציאו עשן. אם יש ריח לאדרנלין, זה כנראה ריח של צמיגים חרוכים אחרי פנייה במהירות גבוהה.

נהיגת מרוץ בקפריסין (מערכת וואלה! , ארז מיכאלי)
כמו לרכוב על גב של נמר (צילום: ארז מיכאלי)

את היום השני התחלנו בלי פיני גרשון, שעזב בגלל מחויבויות קודמות מתוקף היותו פיני גרשון. ניצחון על אלוף אירופה כבר לא יהיה לי ברזומה. תרגלנו בלימה, כניסה לסיבוב, יציאה מסיבוב ונסיעה בקו הנכון. העיניים הכירו כל סנטימטר במסלול. כשהתחלתי לקבל מחמאות מצוות המדריכים, ידעתי שזהו, וין דיזל או לא, אני כשיר לשיתוף פעולה עם גל גדות ב"מהיר ועצבני 8".

זה עולם של גברים ככה שזמן שווה כסף, ועל המסלול הוא גם שווה כבוד, אבל בתוך תוכי ידעתי שאני לא מהיר ובטח לא עצבני יחסית לשאר החבר'ה, ככה שהסיכויים שלי לנצח בתחרות המסיימת של הקורס לא גבוהים. נכנסתי לאוטו, המנוע גרגר בהנאה, הכנסתי לראשון, חיכיתי לסימן ויצאתי לדרך. סיבוב ראשון טוב, אבל הרגשתי שאפשר יותר. נכנסתי חזק לסיבוב השני, הנה הפנייה, בולם טוב, מבט לקונוס הבא, יוצא מצוין, מוריד מבט בישורת ורואה 90 קמ"ש, בולם, פונה ימינה ומיד שמאלה, ואז ביציאה לפני קו הסיום המכונית זורקת את התחת קצת, אני בולם, החיה שוב מאולפת, אבל איבדתי זמן יקר. כנראה שהסיבוב הראשון ייחשב למהיר יותר. מקריאים זמנים, אין לי פודיום, עברתי את שני הקילומטרים בזמן של 1:23 דקות. יש קנייתים שרצים את הזמן הזה. אפשר להכתיר אותי רשמית כנהג שבת, יש לי עדים והכול ממוסמך. צ'או גל גדות.

נהיגת מרוץ בקפריסין (מערכת וואלה! , ארז מיכאלי)
זמן שווה כסף, ועל המסלול הוא גם שווה כבוד (צילום: ארז מיכאלי)

ביום השלישי עשינו קרטינג, עוד בתולים שאיבדתי שם בקפריסין. כמה זה כיף? מה שחשבתם בחזקת שתיים. החיוך עולה מיד כשלוחצים על הדוושה. זה נראה כמו מכוניות מתנגשות, רק שזה טס על הכביש, וצריך להיות רגיש ועדין עם הכלי הזה, אחרת הוא מסובב אותך לקיבינימט. זה מה שקרה לי בהקפה השלישית. לא זוכר איך זה קרה, אבל גמרתי על הדשא עם ידיים מורמות לאות כניעה, סימן לאחד העובדים הקפריסאים לבוא לחלץ אותי. הוא הביט בכלי, הביט בי, אמר משהו ביוונית – כנראה הקריא לי את הזכויות – והבנתי שכדאי להתייעץ עם עורך דין. הכלי הועבר לסדנת הטיפולים, והתברר שסידרתי לקפריסאי הזה יום עבודה אחר ממה שהוא תכנן.

כשהגישו את דפי התוצאות ציפיתי שיגישו לי כתב תביעה, אבל גיליתי שאני רק במקום האחרון, אחרי אופירה. הכבוד שלי בסדר, תודה, העיקר שהכיס לא נפגע. נתנו לי כלי חלופי, והחלטתי שבתחרות אני אנקוט באסטרטגיית הצב והארנב. אני אנהג כמו צב, הארנבים יתרסקו על המסלול ואסיים ראשון. הם לא התרסקו. אבל לפחות גם אני לא. גמרתי לפני אחרון, שזה היה מקום אחד מעל זה שציפיתי לו. תמיד ידעתי שיש לי את זה.

קרטינג (מערכת וואלה! , ארז מיכאלי)
כמה זה כיף? מה שחשבתם בחזקת שתיים (צילום: ארז מיכאלי)

כמה שעות לפני ההמראה, בטיילת של לרנקה, על המבורגרים בגודל של ג'אנטים, ראם סמואל מספר מה ההבדל בין הישראלים ליתר בני האדם שלמדו אצלו. "הנהג הישראלי בטוח שהוא נוהג הכי טוב ולא אוהב להקשיב, אבל ברגע שהוא נפתח ומוכן ללמוד, עקומת השיפור שלו דרמטית". הוא לא דיבר עליי, אבל הוא דיבר בדיוק עליי. ועליכם.

זהו, דוממנו מנועים. 9,600 שקל יקנו לכם חבילה של חברת "מסלולים" שכוללת טיסה, מלון, ארוחות בוקר וצהריים ובעיקר יומיים של נהיגה אינטנסיבית שתמלא לכם את המצברים. קורס כזה יכול להיות מתנת יום הולדת קלאסית לגבר, גם אם הוא לא מגיע קבוע עם פיני גרשון בצד. גם נשים שלא מפחדות מזינוק בעלייה ידעו ליהנות וללמוד מהחוויה. שלושה ימים כאלה מוציאים אותך נהג טוב יותר ואדם שמח קצת יותר, ותמיד אפשר למתוח אותם לעוד כמה ימים של רביצה על החוף. מהיר ועצבני? עדיף מהיר ונינוח. ושזוף.

* ארז מיכאלי היה אורח של חברת "מסלולים" בקורס נהיגת מרוצים בקפריסין.

נהיגת מרוץ בקפריסין (מערכת וואלה! , ארז מיכאלי)

עוד בוואלה! גבר:

ספיריטס: האיש שהגיע עד לירח - רק כדי להתרסק אחר כך

מעושרים: רביעיית האחים המיליארדרים שגרמה לילד להצית את עצמו

חיים של אבא: יש הורים שמנסים לעשות כסף מהשיגעון התורן של הילדים שלהם