סייקוז: הרוצחים הסדרתיים הכי חולניים

בשבוע שעבר ראיתם זעם נשי מהו, אבל כנראה שגברים בכל זאת אכזריים יותר. תתפלאו לדעת שהם נראים רגילים לחלוטין, ממש כמוכם. תחביבים? בירה, כדורגל ואכילת תינוקות

רודני אלקלה

רודני אלקלה (Creative Commons)
(צילום: Creative Commons)

אמנות או נמות? כך בדיוק ניהל הצלם רודני אלקלה את חייו. הוא נראה בכלל כמו כוכב קולנוע או סופר, היפי מזדקן עם רעמת תלתלים ומשקפיים עגולות, שעסק בצילום לפני למעלה מ-30 שנה, ואפילו נחשב לרווק מוקש שגם השתתף בעברו בתוכנית טלוויזיה. כעבור שנים הוא יהפוך שוב מבוקש, על ידי המשטרה, בהחלט לא מהסיבות הנכונות. בשנת 1979 נאסר אלקלה לאחר שהורשע ברציחתה של ילדה בת 12. מזעזע לכשעצמו, אבל להמשך הסיפור החוקרים ממש לא ציפו. במרוצת השנים נמצאו בין חפציו עשרות תמונות של נערות צעירות, שאיש לא יודע מה עלה בגורלן. אלקלה הורשע ברציחתן של חמש נשים נוספות, אך על פי החשד זהו רק קצה הקרחון, מספר הקורבנות שלו גבוה בהרבה. להערכת המשטרה, אלקלה גרם למותן של מאות נשים. על פי כתב האישום הוא חנק אותן באיטיות, אנס אותן, וצילם אותן עירומות. על פי החוקרים תואר אלקלה כגאון מסוכן, שאפילו בחר לייצג את עצמו בבית המשפט ולתעתע בנוכחים בשל שכלו החריף ומראהו התמים. בסופו של דבר גם זה לא עבד: אלקלה נדון למוות בשנת 2010.

רודני אלקלה (AP)
(צילום: AP)

טד באנדי

טד באנדי (AP)
(צילום: AP)

חשבתם שהבאנדי המריר ביותר שפגשתם הוא אל, מוכר הנעליים המפורסם מ"נשואים פלוס". אבל המציאות, כך מסתבר, חזקה יותר מכל סדרת טלוויזיה. טד באנדי הוא ללא ספק אחד הרוצחים מעוררי הבעתה הגדולים ביותר שידע העולם. הוא נולד ב-1946 לאם צעירה, שהוריה החליטו לגדל אותו כבנם וסיפרו לו שהאם היא למעשה אחותו. בגיל 3, התעוררה אמו של טד וגילתה שהילד החמוד פיזר סביב גופה המנמנם סכיני מטבח. היא נבהלה, החליטה שהילד מושפע לרעה מסבו, ועברה לגור בוושינגטון, שם התחתנה עם אביו החורג של טד. בגיל 15, כך האמינו החוקרים, ביצע טד את הרצח הראשון שלו. הקורבן הייתה ילדה בת 8, אן מארי בר, שנעלמה ולא נמצאה מעולם. באנדי העביר את זמנו בגניבה מחנויות וחיפוש אחר חלונות פתוחים בהם יוכל להציץ לנשים. היה לו קושי ביצירת קשרים חברתיים. אחר כך הסביר במשפט נגדו שלא הבין מדוע אנשים מרגישים צורך ליצור חברויות ולהתקרב זה לזה.

בשנת 1967 החל באנדי ללמוד באוניברסיטת וושינגטון שם פגש את מי שהפכה להיות חברתו הראשונה. כעבור זוגיות ממושכת החליטה חברתו לסיים עמו את הקשר. הפרידה גרמה להתמוטטות נפשית שלו. הוא חזר שבור לבית סבו וסבתו, שהאמין שהם הוריו, שם מצא במקרה את תעודת הלידה שלו, וגילה את התרמית: אחותו היא למעשה אמו. הוא חש נבגד. ככל הנראה הזעם העביר אותו על דעתו וגרם לו לרצות לנקום בנשים. הוא חזר ללמוד באוניברסיטה, הצטיין ואפילו הצליח להחזיר אליו את חברתו, להציע לה נישואים ולנטוש אותה ברגע שהסכימה כנקמה. לאחר מכן יצא למסע הרג אכזרי: הוא נהג לגשת לבחורות נחמדות עם גבס על היד ולבקש מיהן עזרה לשאת קניות למכוניתו. הנשים היו מגיעות למכונית שם היה חובט בהן, מסיע אותן ליער, אונס אותן, רוצח ושומר את הגופות למזכרת. כך רצח עשרות נשים והיה שוהה עם גופותיהן עד שאלה היו מרקיבות. הוא נתפס לאחר שאחת מהקורבנות שלו הצליחה לברוח וזיהתה אותו כחשוד, אך נמלט, והספיק בזמן זה לאנוס ולרצוח שתי נשים צעירות וילדה. לאחר מכן נתפס שוב, ביקש לייצג עצמו במשפט ולמרות שעשה זאת בתחכום רב הורשע והומת בכיסא החשמלי ב-1989.

טד באנדי (AP)
(צילום: AP)

דניס ראדר

דניס ריידר (AP)
(צילום: AP)

אף אחד לא האמין שאיש הכנסיה וחובב השירה דניס ראדר הוא למעשה רוצח אכזר. לכידתו ב-2005, שלושים ואחת שנים מאז שביצע את הרצח הראשון שלו, הכתה בתדהמה את הקהילה הקטנה בקנזס שבה חי. ראדר החל לרצוח בשנת 1974. הוא נהג לפרוץ לבתים שבעליהם יצאו, להמתין להם בארון ולהתנפל עליהם עם שובם. משערים כי רצח כ-13 אנשים, בעיקר נשים אבל גם ילדים קטנים וגברים. הוא נהג לקשור את הקורבנות, להתעלל בהם ולחנוק אותם למוות. ראדר גם שנא את מערכת החוק ונהג להתעמר במשטרה. הוא היה שולח להם מכתבים עם רמזים או תמונות של הקורבנות, או להתקשר למשטרה ולשלוח את השוטרים לחפש חפצים של הקורבנות שהותיר אחריו במקומות שונים. בין השאר שלח ראדר גם מכתב למשטרה בו לעג להם על כך שלא תפסו אותו ושאל: "כמה נשים עוד אצטרך להרוג"? הרצח האחרון שביצע היה בשנת 1986, ואז נעלם ל-18 שנים בהם הספיק להפוך לאיש כנסיה, להתחתן ולהיות אב לשתי בנות. בשנת 2004 החל ראדר שוב להתקשר למשטרה המקומית ולפזר רמזים אודות חייו. הוא נתפס לבסוף לאחר ששלח למשטרה מכתב בדיסק קשיח. לאחר תפיסתו הוא הודה במעשים המיוחסים לו ואפילו תיאר בפירוט רב איך ביצע כל אחד מהם. בין השאר תיאר ראדר כי רצח למען סיפוקו המיני. הוא לא הוצא להורג מכיוון שביצע את המעשים לפני שקנזס היתירה עונש מוות. ראדר ממשיך לרצות את עונשו במתקן הכליאה בקנזס.

דניס ריידר (AP)
(צילום: AP)

אנדריי צ'יקטילו

אנדריי צ'יקטילו (Creative Commons)
(צילום: Creative Commons)

מדובר ברוצח האכזר ביותר בברית המועצות, שהיה אחראי למותם של 53 נערים ונערות. מדובר באדם שספג התעללות ק/שה בבית הספר ובעת שירותו בצבא. גם לאחר שנישא והחל לעבוד כמורה, הגורל לא היטיב עמו: בנו הראשון מת, בנו השני הפך לפושע והתלמידים בבית הספר בו לימחד היו מגרשים אותו מהכיתה בבעיטות, מכים אותו בחצר ולועגים לו. את הרצח הראשון שלו ביצע צ'יקטילו בשנת 1978. הקורבן הייתה ילדה בת 9 אותה לכבד, חנק ואנס. צ'יקטילו הודה אחר כך שהיה מגיע לסיפוק מיני בתום הרצח. הוא נהג לפתות את הקורבנות, צאותם אסף בדרך כלל בתחנות אוטובוס או רכבת, לבוא עמו לתוך יער באמתלה כלשהי שם היה פועל באופן הבא- רוצח את הקורבן, עוקר את עיניו, כיוון שלא היה מסוגל לשאת את מבטו, כורת חלק מאיבריו, לרבות פטמות, איברי מין ולשון, ואוכל אותם. קורבנותיו היו כולם צעירים, ילדים וילדות, לרוב מחוסרי בית, שיכורים או סובלים מפיגור. שנים לאחר מכן יטען צ'יקטילו בבית המשפט כי ניסה לטהר את החברה הרוסית מהנגע של אותם ילדים- פיגור, שוטטות, זנות וכו'. בשנת 00- ביצע צ'יקטילו את הרצח האחרון שלו. הוא נעצר באותה שנה לאחר שדווח כי הוא בעל התנהגות מוזרה הנוהג לשוטט בעיר ולשוחח עם ילדים. בשנת 1992 הועמד צ'יקטילו למשפט. הוא ניסה להעמיד פני חולה נפש, צעק ואף חשף את איבר מינו באולם הדיונים. חשיפת איבר המין התבצעה לאחר שבין השאר נטען כנגדו כי אנס חלק מהקורבנות: "מה כבר יכולתי לעשות עם הדבר העלוב הזה" צרח צ'יקטילו באולם ביחס לאיבר מינו. צ'יקטילו נדון למוות והוצא להורג בשנת 1994 בירייה בעורפו. הוא נודע בכינויים "הקצב מרוסטוב" ו"המרטש האדום". אזכורים רבים בתרבות הרוסית מיוחסים לצ'יקטילו כמו שירים ובדיחות וב-2005 אף יצא סרט המבוסס על סיפור חייו.

אנדריי צ'יקטילו (AP)
(צילום: AP)

ריצ'רד טרנטון צ'ייס

ריצ'רד טרנטון צ'ייס (Creative Commons)
(צילום: Creative Commons)

מגיל צעיר מאוד נהג צ'ייס המתוסבך להרוג חתולים. כשהיה מתבגר השתמש בסמים ושתה לרוב. השימוש בסמים ובאלכוהול גרם לו לבעיות בתפקוד המיני מה שהביא לתסכול רב שלו. כשעזב את בית הוריו אובחן כסובל מליקוי נפשי אצל פסיכיאטר, שטען כי למרות הכל הוא לא מסוכן לסביבה. לא היו לצ'ייס הרבה חברים, והמעטים שהיו לו דיווחו כי הוא היה מוזר. גם שותפותיו לדירה העידו על השימוש הרב שלו בסמים והתנהגותו הביזארית. בשל התנהגות זו חזר לגור עם הוריו בבגרותו, אך הוריו לא יכלו לשאת אותו ושכרו עבורו דירה. את זמנו העביר צ'ייס בלצוד או לקנות ארנבים שאכל את המעיים שלהם. מספרים כי נהג שם לערבב דם חיות וחלקי ארנבים בבלנדר ולשתות את השייק לשם חיזוקו. זה לא ממש עבד. הוא אושפז במוסד לחולי נפש ב-1976. הרופאים ניסו לטפל בו בתרופות אנטי פסיכוטיות אך מצבו החמיר. הוא זכה לכינוי דרקולה, כיוון שנהג לדבר עם החולים על הריגת ארנבים ונמצא פעם אחת משוטט כשדם נוזל מפיו. בחדרו נמצאו שתי ציפורים מתות שצווארן שבור. מצבו השתפר בהמשך בזכות התרופות, הוא שוחרר והוריו קיבלו את האחריות עליו. הם המשיכו לשלם את שכר הדירה ולערוך עבורו קניות. למרות התרופות צ'ייס חזר למנהגו, ציד חתולים, ארנבות וכלבים ושתיית הדם שלהם. לעיתים היה פורץ לבתים של שכנים, גונב את חיות המחמד שלהם ושותה את דמם. ב-1977 פגה האפוטרופסות שהעניק בית המשפט, והוריו של צ'ייס לא חידשו אותה, כלומר, הוא נותר ללא השגחה. צ'ייס הזועם הופיע בבית אמו לביקור פתע. היא תפסה אותו מתעלל בחתול, ולאחר מכן קורע את בטנו ושותה את דמו, אך העדיפה בשעתו, שלא לדווח על המקרה. באותה שנה עבר צ'ייס לקורבנות אדם. הוא היה אחראי למותם של שמונה אנשים, נשים וגברים, שאת כולם הרג באופן דומה: פרץ לביתם, תקף אותם, התיז את דמם על גופו, שתה אותו או אכל חלק מאיבריהם. הוא נתפס סופית ב-1979 ונדון למוות בגז. צ'ייס סיפר לחוקרים שתצמיד פחד שהנאצים יגיעו לגנוב ממנו דם ובהמשך שינה את גרסתו מנאצים לחייזרים. הוא פחד שיגמר לו הדם ולכן נהג לשתות את דמם של אחרים. ב-1980 בטרם הספיקו לבצע את גזר דינו, התאבד בכלא.

ריצ'רד טרנטון צ'ייס (Creative Commons)
(צילום: Creative Commons)

יואכים קרול

יואכים קרול (AP)
(צילום: AP)

הפעם מדובר ברוצח סדרתי מגרמניה שהביא למותם של 13 שני אדם אותם רצח ואכל. הוא העדיף לאכול ילדים קטנים כיוון שטען שבשרם רך. קרול נולד ב-1933, היו לו שמונה אחים נוספים והוא היה ילד חלש שלעגו לו רבות ואף נהג להרטיב את מיטתו. הוא נשר מבית הספר אחרי שנת הלימוד השלישית ולאחר מות אמו החל לעבוד בעבודות מזדמנות. הוא החל לרצוח ב-1955. מעשה הרצח האחרון שלו היה ב-1976. הוא סיפר מאוחר יותר למשטרה שנהג לחתוך חלקים מגופות הנרצחים, לבשלם ולאכול אותם. הטענה? המחיר היקר של מוצרים במכולת. למה לא לחסוך ולאכול את השכנה? עם חלק מהקורבנות גם קיים קרול יחסי מין בכפייה. כמו כן, הייתה בביתו בובה מתנפחת שבה השתמש לקיום יחסי מין עמה מיד לאחר מעשי הרצח שגירו אותו. ב-1976 תפסו השכנים את קרול מבשל ילדה קטנה במחבת טיגון בביתו. הוא נעצר, וכשתירוץ ממחירי המכולת המטופש לא עבד, הוא ביקש מהמשטרה לרפא את הדחפים הקניבליים שלו. מאוחר יותר גם סיפר לשוטרים כי יש הליך ניתוחי פשוט אותו יוכלו לבצע במוחו על מנת למנוע ממנו מלרצוח שוב וכך לא יצטרכו לכלוא אותו. גם זה לא ממש עבד. קרול נשפט והחל לרצות את מאסר העולם שלו אך מת לבסוף בכלא בשנת 1991.

יואכים קרול (Creative Commons)
(צילום: Creative Commons)

קולין איירלנד

קולין איירלנד (Creative Commons)
(צילום: Creative Commons)

מעשה באיש צבא הומופוב שמחליט ביום בהיר אחד להפוך לרוצח סדרתי, ולנקות את בריטניה מהומוסקסואלים. איירלנד היה חייל לשעבר שמאס בהתנהגות המתירנית והמשוחררת של הקהילה הגאה בסאות'אנד שבה התגורר. הוא קרא ספרים רבים על רצח והרכיב לעצמו "ערכת רצח" שכללה אזיקים, תחפושות, חוטי קשירה, שוט ועוד. אופן הפיתוי שלו היה קל למדי. הוא נהג להגיע למועדונים וברים של הומוסקסואלים, לטעון שהוא גיי, ולפתות את הסטוץ המזדמן לקיים איתו יחסי מין סאדו מזוכיסטיים. הקורבנות שיתפו עם איירלנד פעולה כיוון שהיו בטוחים שמדובר במשחק מין ולא הבינו שמדובר בפסיכופט. הוא נהג להפשיט את קורבנותיו, לקשור אותם ואז להתעלל בגופם ולרצוח אותם. לעיתים היה אוזק את הקורבנות המרוטשים למיטה ומתקשר לדווח למשטרה על מעשיו משיחות חסויות. הוא הספיק לרצוח באופן הזה כעשרה בני אדם, ונתפס. למשטרה הוא סיפר בהתחלה שרצח את הגברים כיוון שהיו הומוסקסואלים. אחר כך טען כי נהנה מהרצח עצמו, ללא קשר לנטייתו המינית של הקורבן, ושהומוסקסואלים פשוט היו מטרה נוחה יותר לרצח כיוון שהם נענו לו בקלות. איירלנד סיפר כי היה מובטל, משועמם ופשוט נהנה לרצוח ולהנות מכספם של הנרצחים, אותו ניצל עד תום. הוא גם יצר קשר מיוזמתו עם אמצעי תקשורת שונים כמו עיתון ה"סאן" וסיפר להם כי הוא שואף להתפרסם בתור רוצח סדרתי, ולראות את תמונתו מתנוססת על גבי העיתון. הוא גם התפאר בפני העיתון כי שחט את החתול של אחד מקורבנותיו רק לשם ההנאה. השופט במשפטו של איירלנד, טען כי מעולם לא נתקל בנאשם כה אכזרי, מפחיד ומסוכן. אירלנד מת בכלא בשנת 2012.

קולין איירלנד (Creative Commons)
(צילום: Creative Commons)

לואיס גרביטו

לואיס גרביטו (AP)
(צילום: AP)

הרוצח הקולומביאני שנודע בכינוי "החיה", או "המפלצת מקולומביה", הודה בשנת 1999 כי אנס ורצח 140 ילדים צעירים. בפועל, נראה כי מספר קורבנותיו עולה על 300. מספר הקורבנות הידועים של גרביטו הוא הגבוה ביותר בעולם. הוא נולד ב-1957 למשפחה מרובת ילדים. אביו נהג להתעלל פיזית ומינית. הוא לא הצליח להתקבל ללימודים גבוהים והאשים את ילדותו הקשה בכישלונות שלו. גרביטו החל לרצוח בסוף שנות השבעים הוא נהג להגיע לגני שעשועים, פארקים, בתי ספר וגנים בהם נמצאים ילדים, לפתות אותם באמצעות ממתקים או צעצועים. כשהצליח ללכוד את תשומת ליבו של הקורבן, שתמיד היה ממין זכר, היה מוליך אותו דרך ארוכה, וכאשר הילד היה מתעייף ומותש, היה גרביטו תוקף אותו, אונס אותו ורוצח. גם הוא נהג לאסוף ולשמור את הגופות שלו באחד היערות, עד שהחלו לחפש אחר הילדים, אז נפטר מהרגל האיסוף ובדרך כלל שרף את הגופות או השליך אותן לים. קורבנותיו היו בין הגילאים 8-16, כמעט כולם ילדי עניים או ילדי רחוב. גרביטו נשפט ל-1852שנות מאסר, אך החוק בקולומביה טוען כי 30 שנים הוא המספר המקסימלי להחזקת אדם במאסר במדינה. בסופו של דבר, בשל שיתוף הפעולה של גרביטו במהלך החקירה והודאתו, קוצר עונשו ל-22 שנות מאסר. הוא גם הביע רצון להשתחרר בעתיד, לפצוח בקריירה פוליטית (כן, אתם קוראים נכון), ולסייע לילדים שהותקפו מינית. כתב חדשות מקומי הכין כתבה על גרביטו ששודרה בשנת 2009, והציגה את שאיפותיו החדשות כמו גם את תנאי המאסר היחסית נוחים שלו. העניין הועלה לסדר היום הציבורי בעקבות פרסום הכתבה. הציבור מחה, ולכן החליט בית המשפט שלא לקצר את עונשו של גרביטו ולהחמיר את התנאים בהם הוא מוחזק. זאת על מנת לשבור את רוחו, ולנסות לגרום לו להודות, או לשפוך אור על מעשי רצח נוספים.

לואיס גרביטו (Creative Commons)
(צילום: Creative Commons)

עוד בוואלה! גבר:

דקסטריות: הפושעות הפיסכופטיות שאולי כן היית רוצה לפגוש בסמטה אפלה

חיים של אבא: מתי בפעם האחרונה ישנת לילה שלם?

פליפ פלופ: דניאל נגראנו שובר את כל הכללים בפוקר