אלינוריגבי: סינגל רום

לחגוג יום הולדת לבד מיד אחרי פרידה מבן הזוג? נשמע רע. לחגוג יום הולדת בברלין, כשהאקס בעיר, ולחוות ספקטרום צבעוני של רגשות כשמסביב גרמנים חתיכים? ובכן, זה כבר נשמע טוב יותר. וזה גם בדיוק מה שצריך כדי להתגבר

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
אלינוריגבי (יח"צ , אלינור שריקי)

קצת אחרי שהפכנו לזוג, הוא העלה את הרעיון שנטוס לברלין יחד. בהתחלה זה היה נשמע לי קצת מהיר מדי ומלחיץ, אבל לאט לאט, לא רק שהתרגלתי לרעיון, אלא התחלתי לדמיין את זה ולהתרגש מזה. עכשיו, חודש וחצי אחרי הפרידה, אני יושבת בין תיקים חצי פרוקים, אחרי טיול לברלין. לבד. זו הייתה הפעם הראשונה שטסתי לבד לחו"ל והייתי לחוצה כמו כרס אחרי ארוחת חג קשה. ואם לא מספיק הלחץ הזה, יום לפני הטיסה גיליתי שגם הוא יהיה שם, באותם תאריכים. הו, חיים חיים, אתם כל כך מצחיקים לפעמים, זה משהו. זה ללא ספק הפך את מלאכת ה-"אני לא מתכוונת לחשוב או להתרכז במשהו מלבד הנאה מהטיול שלי", לקשה הרבה יותר. אז נכון, ברלין זו עיר גדולה והסיכויים להיפגש הם אפסיים, אבל אתם בטח מכירים את חוסר ההיגיון של מוח שלוקה בחשיבת יתר, ואת ווטסאפ גם. אחסוך לכם את המתח - לא נפגשנו.

אלינוריגבי (יח"צ , אלינור שריקי)

אם להיות כנה, אמנם טסתי לבד והזמנתי חדר ליחיד בהוסטל (שהתברר כצלוחית פטרי של ילדים שיכורים בני 15), אבל ידעתי שיש לי שם כמה חברות וחברים ישראלים (שהכרתי בטוויטר ובפייסבוק) שגרים שם, כך שאין סיכוי שארגיש לגמרי אבודה. בגילי המופלג (31, ביום האחרון של הטיול למעשה) ואף מוקדם יותר, זה דבר יחסית שכיח לטייל לבד, אבל אני תמיד הייתי חסרה את האומץ או את הצורך, למען האמת. הפעם הרגשתי שאני חייבת את זה לעצמי, שהגיע הזמן. שאין שום סיבה שאוותר על הטיול שתכננתי, גם אם מי שאמור היה להיות לצדי כבר לא. בסופו של דבר, הרגעים בהם הייתי ממש לבד, היו די מעטים ודווקא בהם חוויתי את כל ספקטרום הרגשות בו זמנית. התעלות, סיפוק, נועם, אושר, פליאה ושלווה, לצד רגעים של עצב, בדידות, בלבול ואפילו מיצוי. אני חושבת שזו המהות של הרפתקה. רגעים שהם אך ורק שלך, ולעולם לא יהיו מנת חלקו של אף אחד אחר.

כשטסים למקום זר וחדש לבד, כדאי להיות נכונים להכול, להיות ספונטניים. לנסות לקבל את מה שקורה ולא לחשוב יותר מדי. נגיד, לאכול שתי ארוחות בוקר במקביל כי לא הבנתם את התפריט והזמנתם בטעות ארוחה שונה מזו שהמליצו לכם. להיתקל באמצע הרחוב באטרקציה לא מוכרת שמזכירה קצת את רכבת השדים בלונה פארק ולהיכנס אליה סתם כך בדרך לאנשהו, גם אם זה יקר ולא שמעתם על זה אף פעם. להתפעל עמוקות מעצמכם, כשהפנמתם איך להגיע ברכבת מקיבינימט לטיזנבי. לדבר לעצמכם בלי בושה כי אין למי. לא להתבאס מרגעי הבדידות והעצבות שעשויים לתקוף, כי הם חלק מהחבילה. להמשיך להשתכר בפאב גם אם הסתיימו שעות הפעילות של הרכבת ואין לכם באמת מושג איך לחזור למלון. לא לחשוב על האקס.

אלינוריגבי (יח"צ , אלינור שריקי)

יש אחווה מסוימת בין מטיילים יחידים והם נוטים להתחבר זה לזה יותר בקלות. לצערי, לא ניחנתי ביכולת או באומץ לגשת לאדם זר ולפתח שיחה. מה גם, שגיליתי שרק כשאני שיכורה האנגלית שלי קולחת ואף רהוטה. בשאר הזמן מצאתי את עצמי אוספת שיניים מהרצפה אחרי שיחה ומנגבת את המצח, או פשוט שותקת, כי עד שניסחתי את המשפט בראש התחלפו כבר 15 סיטואציות ואנשים. זה היה עניין מבאס במיוחד לאור העובדה שהגברים הגרמנים, לפחות 90% מהם ולפחות בברלין - נראים כאילו זה הרגע נשלפו מפס ייצור של מפעל לשטיפת עיניים. הו, היופי, העידון והסגנון. בוז לביישנות.

אלינוריגבי (יח"צ , אלינור שריקי)

בצהרי יום ההולדת שלי, ביום האחרון לטיול, התחלתי את המסע המפרך הביתה. נשבעת לכם שלרגעים הרגשתי כאילו צירפו אותי למירוץ למיליון או למסלול מכשולים כלשהו ללא ידיעתי. כמעט כל מה שיכל להשתבש, השתבש. כאילו מישהו החליט שאם רק בגיל 31 החלטתי לטוס לבד, אז כבר שיהיה הארדקור. שכבר אחווה את הכול, כך שלעולם לא אהסס יותר לטוס לבד.

זה התחיל בעיכוב של שעתיים בטיסה מברלין לווינה, משם יצא הקונקשן שלי לתל אביב. זה המשיך בזה שגיליתי שאם אני רצה יותר מ-200 מטר, גם אם זה בשדה תעופה ממוזג, אני רואה כתמים שחורים, וחווה קוצר נשימה ובערה קשה בגרון. מעבר לזה שזה היה לחינם כי הקונקשן יצא כבר עשר דקות לפני שהגעתי, מתנשפת ומחרחרת. אחרי שסיימתי להתייפח כמו חננה מגודלת, הבנתי שבעצם קיבלתי עוד לילה בבית מלון במרכז וינה, וכבר התחלתי להתייחס לזה כאל מתנת יום הולדת. במיוחד כשבמלון הפשוט שאליו נשלחתי נגמרו החדרים בדיוק כשהגיע תורי ושלחו אותי למלון מפואר יותר. כל העסק התברר כדי מגניב ומלהיב בסופו של דבר, חרף העובדה שכיוונתי שעון לשש בבוקר כדי לטייל קצת בווינה, אבל במקום זה השתכרתי בלובי, התעוררתי באיחור מהשכמה של המלון ורצתי החוצה בלי לצחצח שיניים. נו, חלק מהחבילה.

בדיעבד, זו הייתה חוויה כל כך חשובה, שהביטוי הקלישאתי ״הכול לטובה״ מקבל מימדים חדשים. אם הפרידה היא מה שהייתי צריכה כדי לטייל לבד ולהכיר את עצמי יותר, אז שמחה שנפרדנו. כמו כן, אם אתם במצב דומה ומתלבטים לגבי קיום הטיול שלכם או היעד, זכרו: רוב האנשים בברלין אינם מאמינים במונוגמיה. אם אתם מבינים מה אני אומרת.

אלינוריגבי (יח"צ , אלינור שריקי)

עוד בוואלה גבר:

השאפות של החופים במכמורת ובית ינאי

אבא'לה, כדאי שתלמד לסתום את הפה שלך

בפוקר יש רק דרך אחת לנצח יד מופרעת שכזאת