פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מעושרים: הכסף הגדול של אלוהים

      בקוריאה היה לדו וון צ'אנג דוכן מיצים קטן, עד שהיגר עם אשתו לארה"ב, שם פתח את חנות הבגדים הראשונה, שמהר מאוד הפכה לרשת הענק פוראבר 21. גן העדן של הנוצרי האדוק רק התחיל

      דון צ'אנג (GettyImages)
      שווה 4.5 מיליארד דולר. דו וון צ'אנג (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

      תעודת זהות

      דו וון (דון) צ'אנג, 59, ואשתו ז'ין עזבו את דרום קוריאה ב-1981 בחיפוש אחר החלום האמריקאי, ונחתו חסרי כל בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. במהלך עבודתו בתחנת דלק, קיבל צ'אנג הארה והחליט לפתוח חנות בגדים. אחרי כמה שנים החנות הפכה לאחת מאימפריות האופנה הכי גדולות בארה"ב, FOREVER 21, שמגלגלת מיליארדים, וצ'אנג הפך לאחד מהאנשים העשירים במדינה. הבעיה היא שעם הגשמת החלום האמריקאי, צ'אנג, איש כנסייה ומאמין אדוק, גם יישם את הצדדים השליליים של הקפיטליזם, עם מוסר מפוקפק, ניצול עובדים והפרת זכויות.

      מצב עו"ש

      "פוראבר 21" היא אחת מרשתות האופנה המצליחות בארה"ב ובעולם. כיום יש לה 480 סניפים ברחבי העולם, כולל אחת בישראל (ועוד שני סניפים בדרך). רק בשבע השנים האחרונות השטח הכולל של החנויות שלהם גדל פי עשרה, ועומד כעת על למעלה ממיליון מ"ר. הם מעסיקים כ-35 אלף עובדים ברחבי העולם, עם הכנסות שנתיות של 2.6 מיליארד דולר. נכון לחודש מארס 2013, הונו של צ'אנג מוערך ב-4.5 מיליארד דולר, מה שמציב אותו במקום ה-276 ברשימת המיליארדרים של "פורבס", ובמקום ה-84 ברשימת עשירי ארה"ב.

      דון צ'אנג (AP)
      480 סניפים בעולם ו-35 אלף עובדים. צ'אנג באחת מחנויות "פוראבר 21" שלו (צילום: AP)

      מדד השקשוקה

      בקוריאה היה לצ'אנג קיוסק קטן לממכר מיצים טבעיים, ועם טוסטוס מקרטע היה מוביל את הסחורה בשליחויות שביצע בעצמו. אחר כך, כשהגיע לארה"ב, הוא נאלץ לעבוד בשלוש עבודות במקביל. הוא היה שרת, מלצר בבית קפה, ועובד בתחנת דלק. העבודה בתחנת הדלק, הוא מספר, שינתה את חייו. "שמתי לב שלכל האנשים שעבדו בתעשיית הטקסטיל היו את המכוניות הכי מפוארות", הוא נזכר. ב-1984 הוא פתח את חנות הבגדים הראשונה שלו בפסדינה, קליפורניה.

      החנות הראשונה, שנקראה עוד "Fashion 21", התהדרה באורות בהירים, מוזיקה רועשת וצוות מוכרים צעיר, שהפכו לסימן ההיכר של החברה. המוצרים, שהיו זולים במיוחד, נבחרו בקפידה על ידי גברת צ'אנג, שהייתה ספרית בקוריאה. מהר מאוד צעירי לוס אנג'לס נהרו לחנות בחיפוש אחר מציאות. על פי ז'ין צ'אנג, הבלגן היחסי בחנות הוא מצוין, כי "המהות של שופינג היא מסע לחיפוש אוצרות". המכירות גדלו מ-35 אלף דולר בשנה ל-700 אלף דולר. מהר מאוד הזוג צ'אנג התרחב ופתח חנויות נוספות, והשם השתנה ל"פוראבר 21". שש שנים לאחר מכן, כבר היו להם 100 חנויות. החנות הראשונה בפסדינה עדיין קיימת, בשמה המקורי.

      דון צ'אנג (GettyImages)
      צ'אנג מארח את קת'י, פריס וניקי הילטון באחד מערבי ההתרמה שהוא עורך (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

      מדד שופוני

      הזוג צ'אנג הם אנשים פרטיים מאוד. לא ידוע עליהם הרבה, הם ממעטים להתראיין, ולמעשה, אפילו משרדי החברה הצנועים היו עד לא מזמן ללא כל שלט או סימן. הם חשדנים, מסרבים להכניס זרים ועיתונאים למשרדיהם, ובמשך שנים שיחות טלפון לא מזוהות או אימיילים לא מוכרים פשוט זכו להתעלמות מצדם, וגם נציגי הממשל התקשו ליצור איתם קשר. העסק הוא עדיין כולו בידי המשפחה. דון הוא המנכ"ל והיושב ראש, אשתו היא הקניינית הראשית, הבת לינדה אחראית על השיווק, הבת אסתר על העיצוב.

      כיום המשפחה גרה באחוזת ענק בבברלי הילס, שעלתה 16.5 מיליון דולר, והזוג צ'אנג מתנועע ברכבי USV עם חלונות כהים. עם זאת, דבר אחד לא השתנה. הם עדיין קמים בכל בוקר בחמש וחצי, ופותחים את היום בתפילה בכנסייה. "אם לא הייתי בעסקי האופנה, סביר להניח שהייתי מיסיונר", אמר בעבר צ'אנג. לטענתו, "ג'ינס סקיני וחולצות צבעוניות הן רק כלי שעוזר לי לטייל בעולם ולהפיץ את הבשורה, ולעזור לאנשים שזקוקים לעזרה". גם ההחלטה להתרחב בעסקים, לפי ז'ין צ''אנג, התקבלה רק לאחר שעלתה על הר גבוה בלוס אנג'לס, התפללה לשמיים, וקיבלה ברכה מאלוהים, שאמר לה לפתוח עוד חנויות והבטיח לה הצלחה.

      החברה תורמת מיליוני דולרים מדי שנה, ובכל חודש, יום אחד של מכירות בחנויות המקוונות מוקדש לתרומה. כמו כן, על כל שקית של "פוראבר 21" מופיע פסוק מהברית החדשה, "כדי להמחיש את אמונתם הגדולה של הזוג צ'אנג באל", כך טוענים בחברה. בכל פינה במשרדי החברה יש ספרי תנ"ך והברית החדשה. צ'אנג סיפר ש"אני חי לפי הפסוק שאומר ש'זה השלם אינו זקוק לדבש, ולזה הרעב גם המר הוא מתוק'. בגלל זה אני עובד כל כך קשה, בגלל שאני עדיין רעב".

      בנוסף, הם תורמים סכומי כסף עצומים לכנסייה שלהם, ונוסעים לטיולי מיסיונרים בעולם. הם מממנים סמינרים עסקיים שבהם "לומדים כיצד להיות מנהיגים רוחניים ומכינים את האדם לשרת את הכנסייה ואת העולם". על ז'ין צ'אנג נאמר שכשהיא נתקלת בחברה במעצבים צעירים שהם נוצרים מאמינים, היא נוהגת לקדם אותם ונותנת להם עדיפות. בנסיעות של החברה לחו"ל, העובדים ישנים במלונות צנועים וחולקים חדרים, כדי להימנע מראוותנות. "התשוקה של הזוג צ'אנג מעוררת בנו השראה", אומרת אחת מהן.

      דון צ'אנג (GettyImages)
      צ'אנג, הבת לינדה (משמאל), מנהלת השיווק של הרשת וראש עיריית ניו יורק, מייקל בלומברג, בפתיחת הסניף החדש בטיימס סקוור (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

      מדד מאמא תרזה

      כמובן שההצלחה לא באה בלי דורסנות, בלי לפתח אויבים, בלי לשחק עם אמות מוסר. "בקהילה הקוריאנית בלוס אנג'לס, שהיא סגורה מאוד, לכל אחד יש סיפור איך הזוג הזה דפק אותם בעבר", סיפר בעבר דמות בתעשיית האופנה, "אבל הם כל כך חזקים, שאנשים הצטרפו לכנסייה שלהם, רק כדי להתקרב אליהם".

      הפרשיות הבולטות קשורות להפרת זכויות יוצרים: החברה נתבעה לפחות 50 פעמים (!) על הפרת זכויות ועל העתקה ממעצבים אחרים. "אנתרופולוג'י", לדוגמה, שהיא חלק מ"אורבן אאוטפיטרס", טוענת ש"פוראבר 21" העתיקה תשעה דגמים מהקולקציה שלה. גם המעצבת והזמרת גוון סטפאני תבעה את החברה. דגמים שעולים סכומים גבוהים אצל המעצבים, נמכרים במחירי שוק ב"פוראבר 21", שמאז ומתמיד התהדרה בהחלפה מהירה של מוצרים, תגובות מהירות לשוק וייצור מהיר.

      בכל הנוגע להעתקה מהמותגים הגדולים, מדובר עוד יחסית בחטא נסבל, אבל מה נוגע להעתקה ממעצבים קטנים וצנועים? בדרך כלל הדגים הקטנים נכנעים לכוחות השוק, ורבים מהם אפילו לא מעיזים להסתבך משפטית עם גופי ענק כמו "פוראבר 21", אבל חלקם לא מוותרים. ברוב המקרים, התביעות מסתיימות בפשרה מחוץ לבית המשפט. מומחה בתעשייה יודע: "אחרי שהם נתבעו כל כך הרבה פעמים וגילו שלא נגרם נזק אמיתי, הם משלימים עם זה שההעתקות והתביעות הן חלק בלתי נפרד מהביזנס. אם הם נתפסים, הם משלמים. אם לא, אז לא. זה בטח זול יותר מאשר לשלם על הזכויות מלכתחילה".

      דון צ'אנג (AP)
      האישה שאיתו, ז'ין (ראשונה משמאל) חונכת עם בעלה ושאר בכירים יפניים עוד סניף בטוקיו (צילום: AP)

      כמו כן, החברה הואשמה בתנאי העסקה לא חוקיים. היא הפכה לנושא הסרט "מייד אין אל.איי", על שלוש בחורות לטיניות בלוס אנג'לס שנאבקו במשך שלוש שנים על זכויות בסיסיות מהמעסיק (הסרט זכה באמי ב-2008). נטען שהיא מעסיקה בעיקר בני נוער צעירים בשכר מינימום, שאינם מבינים את זכויותיהם, לא משלמים להם שעות נוספות ומונעים מהם הפסקות אוכל.

      כמובן שהבעיות הגדולות יותר מגיעות מהמפעלים. בדרך כלל התביעות והתלונות על תנאי עבודה בתעשייה הקמעונאית מגיעות ממפעלים של קבלני משנה, ואילו במקרה של "פוראבר 21", התביעות הגיעו ממפעלים הקרובים למטה החברה עצמה. באחד המקרים הפרשה נגררה לתביעות בבית דין לעבודה על תנאים רעים ואי תשלום משכורות. כשארגוני עובדים הפגינו מול הבית של הזוג צ'אנג בבברלי הילס, החברה לא רק התנערה מאחריות, אלא אף תבעה את העובדים בחזרה. בית המשפט דחה את הטענות, וכפה פשרה בין הצדדים, שלא פורסמה.

      בעקבות הפרשה הזו, "פוראבר 21" החליטה שעדיף לה להעביר את רוב הייצור שלה לאסיה. אין צורך לציין שכמו כל הקמעונאים הגדולים, גם החברה הזו משתמשת בכוח עבודה זול, משלמת פרוטות על עבודה קשה, וגורפת רווחי ענק. הדיווחים על תנאי העבודה הקשים פורסמו בהרחבה בארה"ב, ואומנם כפי שאומר גורם בתעשייה, "בטקסטיל כל אחד הוא חלאה ברמה כזו או אחרת", כשהוא מתייחס לניצול העובדים בעולם השלישי. אבל יש הבדל מהותי. לא כולם הם נוצרים אדוקים שמתיימרים למוסריות, לא כולם מגיעים מהרקע של הזוג צ'אנג, לא כולם מכירים מקרוב את העוני, והפנו לו גב.

      Bullshit Talks

      "אחרי שהגענו לכאן בלי כלום, משפחת צ'אנג נותנת תקווה והשראה לחלום האמריקני" (32 שנה אחרי שהגיעו לארה"ב, הזוג צ'אנג בהחלט מיישם חלק מהחלום האמריקני)

      דון צ'אנג (GettyImages)
      המיסיונר החובב נתבע לפחות 50 פעם על הפרת זכויות יוצרים (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

      עוד בוואלה! גבר:

      מעושרים: הסיפורים המדהימים מאחורי האנשים העשירים בעולם

      אלינוריגבי: היא באמת הכי יפה כשנוח לה?

      שחקניות הפורנו הכי לוהטות בעולם - חלק ה'