פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      ספיריטס: התשובה היא 42

      ג'קי רובינסון הוא דמות אייקונית לא פחות ממוחמד עלי או מרטין לותר קינג בהיסטוריה השחורה של ארה"ב. האפרו-אמריקני הראשון ששיחק בייסבול מקצועני שינה את ההיסטוריה לנצח

      ג'קי רובינסון (GettyImages)
      (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

      ציוני דרך

      שחקן בייסבול אמריקאי שעשה היסטוריה, והפך לשחור הראשון בליגה המקצוענית הבכירה MLB, כשהוא מסיים תקופה של 60 שנות הפרדה גזעית והפך לדמות המזוהה ביותר עם הסרת מחסום הגזע ששלט בענף. ג'קי רובינסון היה קודם כל ספורטאי על - עוד לפני ההיסטוריה שיצר, רובינסון נחשב לאחד הספורטאים הכי מוכשרים כשהוא מככב בקבוצות הבייסבול, הטניס, הפוטבול והכדורסל של התיכון בו למד ולאחר מכן המשיך לבלוט גם בקולג' אליו עבר.

      אחרי שהפך לתלמיד הראשון בהיסטוריה באוניברסיטתUCLA שזוכה בתעודות הוקרה בארבע תחומי ספורט שונים, ולאחר שארה"ב הסתבכה במאורעות פרל הארבור, הוא גויס כמו מרבית חבריו לשירות צבאי, כשהוא נותן שלוש שנים במדים תחת צבא שסבל גם הוא ממדיניות של הפרדה גזעית. לאחר שחרורו הצטרף באופן רשמי ל"ליגת השחורים", עד שנקרא לדגל על ידי מאמן קבוצת הברוקלין דודג'רס, כדי להפוך לשחקן השחור הראשון בהיסטוריה שמככב בצורה רשמית בליגת הבייסבול הבכירה.

      כבר בעונתו הראשונה זכה רובינסון בתואר "רוקי השנה" תוך כדי שהוא סובל מגילויי גזענות קשים, מהם בחר להתעלם או לדבריו: "להפנות את הלחי השנייה", ולתת תשע שנים היסטוריות כשחקן הבייסבול הבולט של התקופה, כולל בחירתו בתואר ה-MVP, יחד עם כניסה להיכל התהילה של הבייסבול האמריקאי בשנת 1962, וקבלת הכבוד הגדול מכולם, אחרי שהנהלת ה-MLB החליטה להוציא משימוש ב-1997 את מספר חולצתו, 42, בכל קבוצות הליגה כאות כבוד והוקרה על הישגיו וקביעת ה-15 באפריל כ"יום ג'קי רובינסון".

      ג'קי רובינסון (GettyImages)
      ג'קי ורייצ'ל רובינסון עם בתם התינוקת, שרון (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

      מפעל חיים

      ג'ק רוזוולט רובינסון נולד ב-1919 בג'ורג'יה, ארה"ב, לג'רי ומלי. את התמונה המשפחתית השלימו יחד איתו עוד שלושה אחים ואחות אחת. את שמו האמצעי קיבל רובינסון כמחווה לנשיא ארה"ב, תיאודור רוזוולט, שנפטר 25 ימים לפני יום הולדתו.

      עוד לפני שחגג שנה, עזב האב את הבית, דבר שגרם לאימו של רובינסון, שנשארה לבדה יחד עם כל הילדים, לעבור לפסדינה, קליפורניה שם קיוותה למצוא פרנסה ראויה יותר, ומצאה את עצמה בסופו של דבר מחזיקה במספר עבודות במקביל. התנאים בבית והאווירה בשכונה בה התגוררה המשפחה גרמו לרובינסון להעביר את מרבית זמנו ברחוב, כולל הצטרפות לאחת הכנופיות המקומיות, עד שאחד מחבריו הטובים שכנע אותו לזנוח את חיי הפשע ולהשקיע את עיקר זמנו בלימודי התיכון.

      1935 הייתה השנה בה החל את לימודיו בתיכון, כשעיקר העניין שלו היה מגוון תחומי הספורט הרחב בהם היה יכול לעסוק תוך כדי לימודיו. בהשפעת שני אחיו, שהבינו כבר מגיל צעיר באיזה כשרון ספורטיבי מדובר, הוא החל לקחת חלק פעיל בנבחרות בית הספר כשחקן פוטבול, קופץ לרוחק, כדורסלן וכמובן, כשחקן בייסבול מוביל.

      לאחר סיום לימודי התיכון הוא החל את ביקורו בתחנה הבאה של כל אמריקאי ממוצע ונרשם לקולג', שם המשיך להבריק ולככב בכל תחומי הספורט בהם לקח חלק תוך כדי שהוא שובר את שיא בית הספר בקפיצה לרוחק, אבל מבין שאם יש ענף אחד שהוא מתמחה בו במיוחד, מדובר בזה שמצריך שימוש במחבט, מחליט להקדיש את עיקר זמנו לבייסבול ונבחר ב-1938 לשחקן הענף הכי מוערך בכל הקולג'ים באזור מגוריו.

      ג'קי רובינסון (AP)
      שני ענקים. רובינסון עם קסיוס קליי, לימים מוחמד עלי (צילום: AP)

      באותה שנה, נאלץ רובינסון להתמודד לראשונה בצורה חזיתית עם הגזענות, לאחר שנלקח למעצר אחרי שהתנגד בקללות ואיומים למעצרו של אחד מחבריו על ידי המשטרה, כשטענתו הייתה שהרקע היחיד למעצר הוא צבע עורו של החבר - לאחר זמן קצר שוחררו השניים ממעצר כשרובינסון יוצא מבית המשפט עם עונש של שנתיים מאסר על תנאי.

      בשורה קשה נוספת שנחתה עליו באותה שנה הייתה הידיעה על מות אחיו, פראנק, בתאונת אופנוע. מותו של האח, שהיה זה שהשפיע על הקריירה הספורטיבית שלו יותר מכל, גרם לו לעזוב את לימודי הקולג' כדי לעבור ולהתגורר קרוב לבני משפחתו של פראנק בלוס אנג'לס, שם נרשם לאחת המכללות הכי מוכרות בארה"ב , UCLA, בה קיווה לשדרג את יכולותיו הספורטיביות ולעמוד בציפיות של אחיו.

      רובינסון בהחלט הצליח: תעודות הוקרה בארבע תחומי ספורט שונים, זכייה באליפות UCLA בקפיצה לרוחק, היותו אחד מארבעת השחקנים השחורים היחידים בנבחרת הפוטבול, והעובדה הפשוטה שהפך תוך שנה אחת לספורטאי המצטיין של המכללה (ויהיו גם לא מעט כאלה שיגידו לספורטאי המכללות המצטיין בכל ארה"ב), כשבמפתיע, בייסבול היה הענף בו הביא את התוצאות הכי פחות טובות באותה תקופה.

      למרות הסתייגויות מצד אימו ומשפחתו, החליט רובינסון לעזוב את לימודי הקולג' ב-1941 כדי למצוא קצת פרנסה בתחום הספורט באחד המשרדים הממשלתיים בקליפורניה, אך היעדר תקציבים לאותו משרד היה מה שגרם לבסוף לעזוב להוואי כדי להצטרף לאחת מקבוצות הפוטבול המקומיות, ולאחר עונה אחת קצרה, החליט לחזור שוב לקליפורניה והצטרף לקבוצת הפוטבול של ה'לוס אנג'לס בולדוגס', עניין, שגם הוא, הופסק מוקדם מהצפוי עקב ההתקפה היפנית על פרל הארבור שהייתה זו שסיימה סופית את קריירת הפוטבול שלו וגרמה לו להחליף את סוג המדים ולהצטרף לצבא ארה"ב.

      ג'קי רובינסון (GettyImages)
      כל שחקני הליגה לובשים חולצות עם המספר 42 ב"יום ג'קי רובינסון", כל שנה ב-15 באפריל (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

      רובינסון, כמו מרבית מחבריו הסטודנטים נקרא לדגל, הוטס לטקסס שם הוצב לבסוף ביחידת הטנקים בעלת השם האירוני משהו, 'הפנתרים השחורים'. מדיניות הצבא האמריקאי בכל הנוגע לאפליה גזעית באותם ימים, לא ממש הייתה אחידה וברורה, וגם רובינסון נאלץ לסבול ממנה לאחר שבאחת מנסיעותיו באוטובוס הצבאי, הורה עליו הנהג לשבת בחלק האחורי של האוטובוס. רובינסון סירב, ונשלח על ידי המשטרה הצבאית למשפט.

      עו"ד שייצג אותו בבית הדין הצבאי טען שהלקוח שלו לא הפר שום פקודה וכל העניין נעשה אך ורק כהתנכלות לחייל שחור. בית המשפט קיבל את טיעוני עורך הדין, ההאשמות בוטלו, ולאחר שלוש שנות שירות, הוא תלה סופית את מדי הצבא. עם שחרורו מצא רובינסון משרה בתור מאמן כדורסל באחד מבתי הספר בטקסס, הספיק לתת עונה אחת מוצלחת, עד שקיבל זימון מקבוצת הבייסבול 'קנזס סיטי מונארקס' מליגת הבייסבול השחורה, ורצו להחתים אותו על חוזה ארוך טווח.

      400 דולר היה סכום החוזה עליו חתם רובינסון עם הקבוצה ויחד איתה הופיעה עונה אחת בליגה שהיוותה מסגרת מקצוענית אלטרנטיבית לשחקנים שחורים, שלא יכלו להופיע בליגות הלבנים עקב חוקי ההפרדה הגזעית. תוך זמן קצר הוא הפך לאחד השחקנים הבולטים בשורות הקבוצה עם שאיפה ברורה לעשות היסטוריה ולהצטרף לליגת ה-MLB.

      38 אחוזי הצלחה בחבטות, תוך 47 משחקים, והופעה במשחק האולסטאר של הליגה, היו אלה שתפסו את תשומת הלב של הברוקלין דודג'רס מהליגה הבכירה, זו שבדיוק פינתה מתפקיד הקומישינר שלה את קנסאו לנדיס הגזען, והציבה במקומו את הפי צ'אנדלר, שאמר: "אם הם (השחקנים השחורים) יכולים למות באוקינאווה, הם יכולים לשחק בייסבול באמריקה".

      הצהרתו של לנדיס, היוותה את האור הירוק לו חיכה בראנץ' ריקי, מאמן הדודג'רס, כדי להחתים לראשונה שחקן שחור בקבוצה, כשהוא יודע בדיוק מיהו השחקן הזה. עונת 46, הייתה עונתו הראשונה בליגה 'הלבנה' אז שיחק בשורות קבוצת המשנה של הדודג'רס, 'המונטיראול רויאלס', שם הוביל את הקבוצה לזכייה באליפות והשיג את כרטיס הכניסה שלו להפוך לשחקן השחור הראשון בליגת הבייסבול הבכירה המדינה.

      ג'קי רובינסון (GettyImages)
      אלמנתו של ג'קי, רייצ'ל, עם צ'דוויק בוסמן שמגלם את ג'קי בסרט על חייו - "42" (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

      15 באפריל 1947 היה היום בו הופיע לראשונה כשחקן בשורות הדודג'רס, הוצב בעמדת הבסיס הראשון, וכבר בעונתו הראשונה זכה בתואר "רוקי השנה", עניין שלא ממש עזר מול גילויי הגזענות הקשים מהם סבל ונאלץ להתמודד עם קללות ויריקות, חתולים שחורים שנזרקו למגרש, מגישים שזרקו את הכדור לכיוון ראשו במתכוון, איומים על חייו ובני משפחתו, ואם זה לא מספיק, בערים בהם הייתה עדיין הפרדה גזעית הוא נאלץ להתגורר במלון נפרד ואכל את ארוחותיו לבדו במסעדות לשחורים בלבד.

      שנתיים לאחר משחקו הראשון, ואחרי שהתחייב בפני מאמנו שלא להגיב לכל גילויי הגזענות ולהתעסק אך ורק בבייסבול, נתן רובינסון את עונתו הטובה ביותר במדי הדודג'רס, הוביל את הליגה בממוצע החבטות וזכה בתואר ה-MVP היחידי בקריירה שלו. לאורך כל תקופתו בדודג'רס השתתף רובינסון בשש סדרות גמר, נבחר שש שנים ברציפות לקבוצת הכוכבים של הוורלד סירייס, ולאחר שנים שקבוצתו נחשבה ללוזרית האהובה של אמריקה, הצליח לזכות יחד איתה, בפעם הראשונה והיחידה, באליפות הליגה ב-1955. בסוף עונת 1956 הודיעו הדודג'רס על עסקת חליפין בה יועבר רובינסון לקבוצת הג'איינטס, קבוצה ניו יורקית נוספת, עניין שלא היה מקובל עליו, ואחרי שלא הסכים לשחק בשורות הקבוצה שנחשבה מאז ומתמיד ליריבה הכי גדולה של הדודגר'ס, החליט להודיע על פרישתו.

      לאחר הפרישה הוא שימש כפרשן הבייסבול של ABC, וגם שם הפך לשחור הראשון בתפקיד. מעבר לעיסוקיו בספורט, חטא מדי פעם בפוליטיקה ועסקים, ללא הצלחה מיוחדת, המשיך במאבקו לקידום זכויות השחורים, נחשב לנואם מבוקש, וזכה לראות את עצמו נכנס ב-1962 להיכל התהילה של ה-MLB. בשנותיו האחרונות חלה במחלות לב ובסוכרת חריפה, ונפטר לבסוף ב-1972 בביתו שבקונטיקט, בלי שזכה לחגוג את "יום ג'קי רובינסון" הרשמי שנחגג בכל שנה ב-15 באפריל מאז 2004, ולצערו, גם בלי היכולת לצפות בסרט '42', בכיכובם של צ'דוויק בוסמן והאריסון פורד שיצא ממש השנה ומספר את סיפור חייו המופלא של שובר מחסום הצבע ואחד מדמויות הספורט הגדולות של כל הזמנים.

      ג'קי רובינסון (AP)
      ג'קי רובינסון יוצא מחדר ההלבשה של הדודג'רס ביום הפרישה שלו (צילום: AP)

      הנשים בחייו

      רובינסון היה נאמן כל חייו לאישה היחידה אותה נשא, רייצ'ל, ויחד איתה הביאו הזוג לעולם שלושה ילדים: שרון, דיוויד וג'קי ג'וניור, שהיה בנו הבכור וסבל מהתמכרות קשה לסמים ונהרג בגיל 24 בתאונת דרכים, שלאחריה הפך אביו לאחד מנושאי הדגל הבולטים במאבק נגד הסמים בארה"ב.

      מה לקחת ממנו

      "לא מטריד אותי אם אתה אוהב אותי או לא, כל מה שאני מבקש הוא שתכבד אותי כבן אדם".

      מה להשאיר אצלו

      את קריירת האימון בה ניסה את מזלו זמן קצר לאחר פרישתו, וגם הוא כנראה היה מעדיף לשכוח.

      ג'קי רובינסון (AP)
      שחקני הדודג'רס נושאים את ארונו של ג'קי רובינסון, קונטיקט, אוקטובר 1972 (צילום: AP)

      עוד בוואלה! גבר:

      ספיריטס: האנשים ששינו את העולם בזמן שנמנמתם

      נשות הכדורגלנים: האישה האלמונית של אנדרס אינייסטה

      מעושרים: המיליארדר הקשיש שמת על מריחואנה