אלינוריגבי: חוזה עם הנצח

הם היו זוג, היום הם מקפידים להיפגש, להחליף רשמים מדייטים, לפרגן בהצעות לשידוכים, מחליפים מוזיקה, יורדים אחד על השניה. בעצם, אלינור והוא נועדו להיות חברים טובים

אלינוריגבי (מערכת וואלה! NEWS)

לפעמים, כמו שקורה לכולם, מתנהלת לי שיחה דמיונית בראש. שיחה שבה הכל חשוף, הכל נאמר. מן דיאלוג-מונולוג, שבו אני עונה במקום הצד השני, כי בהדדיות הזו תלוי קיומה. שיחה שנוצרת מהצורך לומר מה שאף פעם לא יכולתי והייתי כל כך צריכה. ברוב השיחות, אני יכולה רק לשער מה הצד השני מתכוון לענות ולנתב את זה למקום שבו השיחה תהיה קולחת ומוצלחת ותוביל לפורקן המיוחל.

לפני שבע שנים בערך, התנהלה בראשי שיחה כזו, אך כשעניתי במקום הצד השני, לא הייתי צריכה לנחש. דיברתי את שנינו בלי לחשוב או לשער, כי לשנינו יש חלק משותף באותה נשמה. לשנינו יש סיפור שאינו נגמר. את השיחה ההיא שהתקיימה במחשבותיי העברתי אז לדף, ואני חולקת אותה אתכם עכשיו:

אלינוריגבי (מערכת וואלה! NEWS)

אני: אתה מכיר את זה שמתנגן לך משהו בראש כל הזמן? לא מפסיק, כמו תקליט שרוט.

הוא: כן. אני מכיר. זה מה שקורה לי איתך.

אני: מה זאת אומרת? אני שרוטה או מתנגנת?

הוא: את בלתי נדלית. במחשבות שלי, את ניגון שחוזר לנצח ולא מרפה.

אני: מקווה שלפחות ניגון מרגש, ניגון סוחף, ניגון מאלף.

הוא: את האמת? ניגון מעייף.

אני : אה. הייתי מתנצלת אם זה היה באשמתי.

הוא: את יודעת שגם הדברים הנדירים ביופיים, מתחילים להימאס אם הם חוזרים על עצמם.

אני : אני יודעת. בגלל זה הפסקנו להיות ביחד. מה עם אהבה?

הוא: מה איתה?

אני: היא לא חוזרת על עצמה?

הוא: תמיד. ולעולם לא. אני יודע שאת מבינה. את יודעת להגיד לי האם אהבה היא אשליה או מחלה? במה היא תלויה ועל מה? היא פשוט נמצאת שם או שזה עניין של החלטה?

אני: אתה יודע שאין לזה תשובה. אהבה היא כל התשובות האפשריות בו זמנית. היא רב ממדית, אינסופית וחסרת כל היגיון. כמו מוסיקה.

הוא: את רוצה להתחיל לדבר על מוסיקה?

אני: אתה יודע שאני תמיד מוכנה לדבר על מוסיקה. במיוחד איתך. במיוחד עכשיו, כשיש לנו את כל הנצח.

אלינוריגבי (מערכת וואלה! NEWS)

ה"הוא" מהשיחה, זה החבר הכי טוב שלי. ה"הוא" מהשיחה הוא גם האקס המיתולוגי שלי. אני מדמיינת שזה השלב בו אתם מרימים גבה ומגרדים בפדחת בסקפטיות. לפחות רובכם. ובכן, אם זה לא היה קורה לי גם אני הייתי מפקפקת, אבל בגיל 20 פגשתי אדם שארז את ליבו ומיטלטליו ועבר להתגורר באחד מחדרי ליבי. הוא לא עזב מעולם, גם כשהגג דלף ובעלת הבית הייתה כלבה. הוא לא עזב אפילו שלא היה מיזוג בקיץ או הסקה בחורף. הוא לא עזב אפילו אחרי שפרצו ולקחו לו הכל. הוא שיקע צריו בליבי ואמר דיינו.

התאהבנו ואהבנו ופרחנו והתייאשנו והתעייפנו ונבלנו וניסינו שוב. ושוב ושוב. הוא לימד אותי קרבה אמתית ואינטימיות, הוא לימד אותי חברות והתרוממות נפש וכאב תהומי. ואולי לא פחות חשוב - הוא לימד אותי לאהוב את ה-Doors. שעות על גבי ימים חקרנו צלילים ותאים בעור. צחקנו המון ובכינו אפילו יותר.

עבור שנינו, אנחנו התעלומה הגדולה בתבל. חשבנו שלנצח נשאל ונתהה - מה לא עבד? לא הבנו, לא נבין והפסקנו כבר לשאול. חרף תקופות של נתק ובני זוג אחרים, אנחנו תמיד חוזרים להיות חברים. עשר שנים של טיולים קצרים בגן עדן, שבעה מדורי גיהנום וכמה חורים שחורים, נטולי הבעה. שנים של חיפוש פנים-מערכתי ומלחמות בשדים שמצאנו שם.

אלינוריגבי (מערכת וואלה! NEWS)

היום אנחנו קצת כמו אחים חורגים שתמיד יהיו שם האחד בשביל השנייה. כבר מעט שוויי נפש כלפי העורק האינסופי המטאפורי שמחבר לנו את הלב. אנחנו מקפידים להיפגש מדי פעם - מתעדכנים, מחליפים רשמים מדייטים אחרונים, מנסים לפרגן אחת לשני בהצעות הדדיות לשידוכים, מחליפים מוזיקה, מתווכחים, ובין לבין - הוא כמו תמיד יודע איך להרגיז אותי בכוונה ונהנה מכל רגע, ואני כהרגלי נופלת בפח ומתרגזת. מאידך, אני לא מפספסת הזדמנות להסתלבט עליו בכל נושא אפשרי. ובכן, כשאני חושבת על זה, ייתכן שהרגע פתרתי את התעלומה הנצחית שלנו. ללא ספק נועדנו להיות - חברים טובים.

בני הזוג השונים שהיו לי לאורך השנים התקשו לעכל את זה בהתחלה. לי גם היה קשה להסביר. לכי תשכנעי את הבחור שאת יוצאת איתו, שהאקס המיתולוגי הוא כמו משפחה וכבר אין ביניכם כלום חוץ מחברות עמוקה, לפיכך אין לו מה לדאוג כשאתם נפגשים. יכולתי להבין את החשש, מן הסתם. אם הייתי עומדת במצב הפוך יש סיכוי סביר שהייתי צובעת את הפנים, שמה עציץ על הראש ועוקבת אחריהם. אבל לבסוף, נדמה לי שכולם הבינו שהדייר הקטן שמשתכן בפינה השמאלית שלי, חתם חוזה עם הנצח.

אלינוריגבי (מערכת וואלה! NEWS)

עוד בוואלה! גבר:

אלינוריגבי: לא תאמינו, אפשר למצוא אהבה גם מחוץ למחשב

ספיריטס: נלסון מנדלה - האיש שניצח את האפרטהייד

פארטייה: שחקניות הפוקר הכי לוהטות בעולם