פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      פליפ פלופ: עבריינים בעל כורחם

      פוקר הוא עניין תרבותי. הוא משודר בערוצי ספורט כמו ESPN והכוכבים שלו הם סלבס לגיטימיים ומוכרים. אז למה כאן המדינה הופכת מיד עשרות אלפי חובבים לעבריינים בעל כורחם?

      שחקני פוקר ליד שולחן (ShutterStock)
      (צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

      עד היום, המדור הזה התמקד בחלומות. בדרך כלל הבאנו כאן ידיים מהחלומות, שמשוחקים על ידי שחקנים מהחלומות. אם מדובר בפרו משובח, זה היה הפרו המשובח ביותר; אם בכבש, אז הוא לא היה סתם נהג מונית מגדרה, אלא מולטי מיליארדר; הקופות היו גדולות יותר, הטורנירים משובחים יותר, הידיים משוגעות יותר. פוקר מהטלוויזיה, פוקר מאמריקה, פוקר לא אמיתי. פה ושם הועלתה איזו יד ששוחקה על ידי ישראלי "שעשה את זה" בגדול. לנו, שם, יש את הנציגים המועטים שלנו, שמורכבים, למעשה, בעיקר מאלי אלעזרא אחד, שגם הוא חלום: הישראלי שעשה את זה באמריקה.

      היום לא נעלה יד מהאגדות ונדבר עליה. לשם שינוי, נדבר על הדבר שקרוב לחיים של כולנו, ישראלים שאוהבים ומשחקים פוקר, במדינה בה המשחק אינו חוקי. נציג את מצבו העגום של הפוקר הישראלי, החובב והממוצע, ואת האנשים שמנסים לעשות שינוי במצב העגום הזה.

      נתחיל מההתחלה. פוקר, כמו כל סוג אחר של הימורים, אינו חוקי בישראל. לא נתעכב על הדיון הפילוסופי בקשר לבסיס האיסור (פוקר הוא משחק של יכולת, לא רק מזל, ואנשים מפסידים בו כסף בלי יותר מדי סיכוי לנצח), ונעבור לפרקטיקה: לפני כשנה עברה חקיקה חד משמעית: אסור לשחק פוקר בארץ. עד לאותו רגע, הפוקר עמד במעין תחום אפור. מאותו רגע, כל וריאציה של המשחק שמעורב בה כסף, אינה חוקית. אז כן, בתי ההימורים, מה שנקרא בעגה המקומית "פארטיות" התנהלו תחת מצוד החוק כבר עשרות שנים; השינוי הוא שעכשיו, גם אלו אשר משחקים על עשרות שקלים עם החברים מהתיכון, עברו לצד הלא נכון של החוק.

      אלי אלעזרא (GettyImages)
      אלי אלעזרא, הישראלי היחידי שהגיע לרמות הבגבוהות בעולם הפוקר (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

      למרות האיסור החוקי, בישראל יש כמות אדירה של שחקני פוקר, רובם המכריע חובבים. ישנן, בגסות, ארבע קבוצות מרכזיות של "שחקני פוקר": אלו שרואים פוקר בטלוויזיה, ומשחקים בעיקר בפייסבוק ופה ושם על סכומים מזעריים עם חברים, נקרא לה "שחקני פוקר פאסייביים".

      הקבוצה הבאה, והגדולה ביותר, מורכבת מחובבנים שמשחקים בפארטיות, ומפסידים סכומים עצומים של כסף, בעיקר בגלל הרייק (מה שנקרא גנייה, אחוז מסוים שהבית לוקח מכל קופה) המגוחך, ומכך שברוב המכריע של המקרים הם פשוט חסרי מושג. חברי הקבוצה מורכבים מהסטריאוטיפים הרגילים של עבריינים ומהמרים כפייתיים, אבל גם מדי הרבה טיפוסים נורמטיביים שנמשכו לתוך המשחק, ועכשיו בעיקר מפסידים בו את כספם. הם צריכים להתחכך עם טיפוסים מפוקפקים, ולשהות בצד הלא נכון של החוק. אותם שחקנים גם לרוב "מצ'נסים" אונליין, ושוב, גם שם, בלי יותר מדי סיכוי.

      הקבוצה הבאה, קטנה למדי, היא קבוצת מקצועני הפארטיות, כל מיני שחקני פוקר בינוניים עד לא רעים שעושים את מחייתם מגזילת כספם של הכבשים הישראליים בפארטיות הלא חוקיות. אלו לרוב מסתובבים עם כינוי שלא חושף את זהותם האמיתית ושומר על מרחק היגייני מהעולם המלוכלך שעל גבו הם חיים. כן כן, תאמינו או לא, אבל מספר רב של מקצועני פארטיות מסתובב, פשוטו כמשמעו, עם כינוי שדרכו הוא מוכר, כשכמעט אף אחד לא באמת יודע את שמו האמיתי.

      הקבוצה האחרונה והקטנה ביותר, היא של שחקני אונליין רווחיים, מיעוט נדיר במיוחד. מדובר בפרופיל הרגיל של שחקני אונליין, כאלו שהכרנו כאן באינספור כתבות: חנונים אינטליגנטיים במיוחד, המבלים ימים כלילות מול המחשב, אם במשחק ואם בפורומים, כשהם מנתחים כל יד וכל סיטואציה במשחק לפרטי פרטים. תותחים אמיתיים, מקצוענים אמיתיים.

      שחקני פוקר ליד שולחן (ShutterStock)
      (צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

      כל הקבוצות הללו, בלי יוצא מהכלל, עוסקות באופן קבוע בעיסוק פלילי. יותר מכך, בתקופה האחרונה, התחילו רשויות המס לרדוף את שחקני הפוקר הישראלים הרווחיים, ולתבוע את חלקם בפיסת העוגה (מהלך שעוד יתברר בהמשך כצעד הראשון לקראת רגולציה של המשחק, אבל כרגע בעיקר מעורר חרדה בקהילה). מס הכנסה החל בחודשים האחרונים במצוד ומחקר אחרי הכנסותיהם של שחקני פוקר, אם בארץ ואם בחו"ל. נניח ונסעת לטורניר באירופה, והרווחת סכום יפה? כדאי שתשלם את חלקך לחברה, כי אחרת מס הכנסה יתדפקו על דלתך במוקדם או במאוחר. אתה שחקן אונליין שמרוויח עשרות אלפי דולרים? כדאי שתדווח על ההכנסות, אחרת גם אליך יגיעו.

      הבעיה, אם כך, כפולה. קודם כל, פוקר הוא משחק לא חוקי. אם כך, כיצד מדווחים על הכנסות ממשחק לא חוקי? הבעיה השנייה, והחמורה עוד יותר, קשורה לאופי של המשחק: בפוקר, ובמיוחד שחקנים המתבססים על טורנירים, אתה יכול לעבור תקופות ארוכות (אפילו חודשים) של הפסדים רצופים, עד שמגיע סקור גדול. לא נדיר לראות תותחי טורנירי אונליין, שמפסידים במשך שלושה חודשים סכום של 100,000$, ואז בשבוע אחד מרוויחים 200,000$. זו השונות האינהרנטית של המשחק, וזו אמת שכל מי שמבין משהו מקבל. הבעיה היא, שמס הכנסה לא בהכרח מבינים משהו.

      גרג מרסון וג'סי סילביה (צילום מסך , יוטיוב)
      (צילום מסך, מתוך יוטיוב)

      ההפסדים אינם הוצאה מוכרת, כמובן, וכל רווח סוחב איתו מס. כך יוצא שהשונות של משחק הפוקר לא מוכרת על ידי רשויות המס. מצב אבסורדי זה מביא לכך ששחקני טורנירים מורווחים נמצאים בבריחה מהחוק, פשוט מפני שמבחינה פרקטית, אין להם איך לדווח על הכנסותיהם מבלי להיפגע באופן אנוש. מצב אבסורדי זה חל גם על שחקני הלייב הרווחיים בישראל, שהופכים מיד לעבריינים, ויותר מכך - מעלימי מס.

      הצד היחיד שנהנה מהפוקר בישראל, כיאה למדינה המתוקנת שלנו, הוא זה של העבריינים האמיתיים: בעלי הפארטיות שעושקים, מרמים ומאיימים, ומספקים תנאים לא סבירים למשחק, מתוך ידיעה מוחלטת שאין למי שרוצה לשחק כאן פוקר מקום אחר ללכת אליו. לשחק פוקר בישראל היום, כמקצוע או כתחביב, זו אופציה בלתי אפשרית. את ההחלטה האם החקיקה האוסרת על משחק הפוקר היא הגיונית ומוסרית אני משאיר לכם (אחרי הכול פוקר הוא כן משחק שבו הרוב המכריע של השחקנים יפסידו כסף לאורך זמן, במידה רבה בדומה לכל הימור אחר). דבר אחד בטוח: אנו חיים בתוך סיטואציה אבסורדית, שמשוועת לרגולציה ותיקון.

      שחקני פוקר ליד שולחן (ShutterStock)
      (צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

      עוד בוואלה! גבר:

      פליפ פלופ: מדור הפוקר שכל מכור כמוך צריך

      ספיריטס: הטרגדיה הגדולה של שחקן הפורנו האגדי

      נשות הכדורגלנים: הדוגמנית ששברה לסמל של ברצלונה את הלב