פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      אויש תסתמי: בני חושך

      חגית הייתה רוצה להאמין שאתם מסוגלים להימשך לאישה רק בזכות הכריזמה והסקס אפיל שלה, אבל המציאות מטיחה עצמה בפרצוף ב"דייט בחשיכה": אתם בוחנים נשים כמו שבדואי בוחן גמל

      דייט בחשיכה (צילום מסך)
      (צילום מסך, מתוך "דייט בחשיכה")

      אחת לכמה זמן אני נאלצת להכיר בקיומו של הצד המזוכיסטי שלי. הוא רובץ מתחת לפני השטח כמו מכרסם קטן, נוגס בנשיכות קטנות ולא מורגשות את דק העץ שברוב הזמן מגן עליי מכל הרעות, החולות והטוקבקיסטים של העולם עד שיום אחד אני מתעוררת בבוקר כדי לגלות שנפער לי מתחת לעור סדק ענק, ועכשיו כבר מאוחר מדי להזעיק מדביר. הצד המזוכיסטי הנ"ל היה זה שגרם לי לעשות כל מיני טעויות מכאיבות לאורך השנים. למשל, לחטט בסמסים של אחד האקסים שלי, גם כשהיה לי ברור שאמצא שם מילות אהבה שהחליף עם בחורה אחרת; הוא היה הכוח המניע שגרם לי לעמוד במשך שעות מחוץ למאפיות ניו יורקיות ולהסניף את הניחוחות שבקעו מתוכן דווקא בתקופה שבה התנזרתי מכל מה שטעים.

      לפעמים לוקח לי זמן להבחין בעבודה שלו, כפי שקורה לרוב עם טרמיטים מהסוג הזה, אבל לזכותו ייאמר שהוא לא מוותר עליי אף פעם. בהתחלה את זורמת בטבעיות עם האינסטינקט לעשות את הדבר הטיפשי הזה שאת עושה כרגע, ורק אחרי כמה זמן, כשאת כבר משכשכת בביצה דביקה וטובענית של תיעוב עצמי, את מבינה בעצם שמה שאת מעוללת לעצמך הוא מזוכיזם טהור, ושאולי, נניח, כדאי שתפסיקי.

      דייט בחשיכה (צילום מסך)
      (צילום מסך, מתוך "דייט בחשיכה")

      בלילות האחרונים הצד המזוכיסטי שלי נותן עבודה יותר מאי פעם. שבוע אחרי שבוע אני נשבעת שלא אצפה בפרק החדש של "דייט בחשיכה", מופת הרדידות החדש בחסות ערוץ 2, ושבוע אחרי שבוע אני נכנעת לסקרנות ושורפת שעה תמימה מהחיים שלי על נשים סתומות יותר מאסלה במכללה לאינסטלטורים וגברים כל כך שטחיים, יהירים ודוחים שהם גורמים לתוכנית להיראות כמו קמפיין סמוי של קהילת הלהט"ב, שנועד לשכנע נשים סטרייטיות לחצות את הקווים.

      אני מרותקת לדבר הזה כאילו מדובר במסמך אנתרופולוגי נדיר, שלראשונה בחיי מספק לי הצצה למה שבאמת עובר לגברים בראש, הרבה מתחת לפוליטיקלי קורקט של חיי היומיום או מערך הביקורת העצמי שאמור להיות לכל בן אנוש מעל גיל 12. וזו גם הסיבה שמדובר במזוכיזם טהור – כי התוכנית הזו מאשרת את הפחדים הכי עמוקים של כל אישה שלא הגיעה לעולם הזה עם הגנים של בר רפאלי: רובכם, שלא לומר רובכם הגדול, שלא לומר כל אלה מכם שמטומטמים מספיק כדי להודות בדברים האלה מול מצלמות, מחפשים רק, אבל רק כוסיות. לא משנה כמה היינו רוצות להאמין שגם אתם נותנים חשיבות מרבית לאישיות, שגם אתם מסוגלים להימשך לאישה בזכות הכריזמה והסקס אפיל שלה, אפילו כשהיא לא סימטרית כמו בובת מין – המציאות מטיחה את עצמה בפרצוף שלנו ב"דייט בחשיכה": אתם בוחנים נשים כמו שבדואים בוחנים גמלים, "סחורה" שמקבלת ציונים על סמך הדבשות שלה.

      דייט בחשיכה- אוכל (יח"צ)
      (צילום מסך, מתוך "דייט בחשיכה")

      אם היה לי שקל על כל פעם שהמשפט "הבחורה שאיתי צריכה להיות יפה. מאוד יפה. הרבה מעל הממוצע" נזרק ב"דייט בחשיכה" נאמר שם, על כל בחור שהרשה לעצמו להידלק על מישהי בחשיכה המוחלטת, ואז לסגת כשנדלק האור והסתבר לו שלא מדובר בכפילה של מייגן פוקס, אפילו שהדמות הקולנועית היחידה שאפשר להשוות אותו אליה היא ההוביט; על כל דביל שדפק מונולוג על כמה הוא נגעל מנשים מלאות, כמו איזה עומר אחד, שחילק להן את התואר "קובבות". הדביל אפילו הבריז מדייט לבחורה יפהפייה כי היה משוכנע שהיא "קובבה". על כל בחור שביקש לחבק בחורה בחושך כדי "למשש את הסחורה" ולוודא שהיא חלילה לא שמנה, ואחר כך חזר כדי לדווח לחברים שלו על הממצאים שגילה; על כל אידיוט שכינה בחורה חמודה לגמרי כ"לא נראית משהו". אם רק היה לי שקל, הייתי תורמת אותו לעמותה לזכויות הגבר במשפחה, בתקווה שלשם יגיעו כל הטיפוסים האלה. בחיי, רק תנו לי איתם חמש דקות בסמטה אפלה.

      אלה בדיוק מסוג הרגעים שבהם בחורה כמוני, שמפלסת את דרכה בחיים רוב הזמן בזכות זוטות כמו אינטליגנציה וכישרון - כי מה לעשות, דוגמנית אני כבר לא אהיה – שוקעת בתוך חוסר הביטחון שלה ושואלת את עצמה אם זה מה שגברים חושבים עליה כשהיא חולפת על פניהם ברחוב, או חלילה מתייצבת מולם בבליינד דייט – זה שהיא נראית סבבה, אומר בעברית מתוקנת לשנת 2012 שהיא בעצם דומה למפלצת מלוך נס. אלה הרגעים שבהם כל רווקה – וכן, אני מוכנה להמר על זה – שוכחת את שאר הנסיבות ותוהה אם הסיבה לכך שהיא לבד טמונה בעצם בעובדה שהיא פשוט לא כוסית על.

      ורגע לפני שאתם שולפים את התשובה הצפויה והמשומשת – נכון, גם הנשים בתוכנית הזו לא עושות יותר מדי חסד עם המין שלנו. תהלוכת הפוסטמות המעופפות שרצה שם היא מביכה לא פחות ממצעד הגועל של הגברים. אבל כן יש הבדל עיקרי אחד: רוב הבנות הרבה יותר סלחניות כלפי המראה של הבחורים. מספיק להן אם הוא סתם "חמוד" שנראה "בסדר", אם תכונות האופי שלו שהתגלו בחשיכה עושות להן את זה. אצל הגברים – גם אם היו מעבירים שלושה דייטים בעלטה עם אגתה כריסטי, כשנדלק האור הם יתאכזבו אם לא תעמוד שם מינימום נערת פונפונים מפרסומת למשחת שיניים.

      דייט בחשיכה (צילום מסך)
      (צילום מסך, מתוך "דייט בחשיכה")

      ומה שהכי נורא בתוכנית הזו, זה שבצירוף עם שאר התרחישים בחיי בתקופה האחרונה, היא אשכרה גורמת לי לפתח שנאה כלפיכם. בגלל חוסר המודעות העצמית, הרגישות והעומק שבוקעים מנציגי המין שלכם בתוכנית הזו. נכון, אני נאחזת כל הזמן בידיעה שתוכניות שעשועים מטופשות הן לא בדיוק מיקרוקוסמוס של החיים (למרות שעל מי אני עובדת? בטח שכן) ושמדובר בגברים ונשים שנבחרו בקפידה על ידי הפקה מחושבת, פלוס עריכה מניפולטיבית. וגם, אני רוצה להאמין כל הזמן שיש עדיין בחורים עם נשמה שם בחוץ, כמו מקסים מפרק 5 שבכל זאת בחר במקסין, אפילו אחרי שגילה שהיא אישה עם עודף משקל משמעותי.

      אבל זה בלתי נשלט, ועם כל פרק, הכעס הולך ומעמיק. לא רק כלפיכם, אגב, אלא כלפי הדור שלנו בכלל, שהפך לחבורה של יצורים רדודים יותר מים המלח. רובנו לא מסוגלים להתעלות על הצורך הבלתי פוסק לנפח את ההערכה העצמית הרעועה שלנו עם אלמנטים חיצוניים, ואוי ואבוי אם מי שאיתנו לא יהיה יפה יותר מהשמש.

      זו לא באמת שנאה, למען האמת. כי בניגוד למה שנדמה לכמה מקוראי הטור הזה, אני לא ממורמרת ורקובה מהיסוד, ובעולם האמיתי אני דווקא בחורה שמאמינה בטוב שבבני האדם. זו יותר חרדה מכך שהגברים שמסוגלים לראות מעבר לחוסר השלמות החיצונית של נשים, הולכים ואוזלים מן העולם. ואם זה אכן המצב, לא רק אנחנו אלה שנפסיד מזה, אלא גם אתם, כי רוב הנשים לא נראות כמו בפנטזיות שלכם. ואם תמשיכו ככה, בסוף תמצאו את עצמכם יושבים בחושך. לבד.

      גבר למכירה (יח"צ)
      (צילום מסך, מתוך "דייט בחשיכה")

      עוד בוואלה! גבר:

      אויש תסתמי: חגית גינזבורג יורה לכם את האמת בפרצוף

      מאסטר שפיות: הטבחיות הכי לוהטות בעולם

      השאפות של המכללה למינהל