פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הרנטגן: בא לצ'כונה בחור חדש

      ההומור הישראלי רצוף פארודיות על זמר מזרחי, נמוכות או אינטילגנטיות. מדורי בן זאב דרך אלון אולארצ'יק ועד התופעה ששמה אבי הזמר. אבל למה אף פעם לא ראינו תגובה הפוכה?

      אבי הזמר (יח"צ , רועי ברקוביץ')
      גדל עם שישה-שבעה אחים. אבי הזמר (צילום: רועי ברקוביץ', יח"צ)

      הקומדיה הישראלית לדורותיה נולדת, חיה ומתה ברחבה המרופטת שבין השיכון של האשכנזים לצ'יכון של המזרחיים. שם רוחשים רוב העניינים שמצחיקים אותנו. שכן עם מבטא פרסי. חריימה. דודה פולנייה וגלמודה שרוקמת גובלן בחושך. עמבה. ילד תימני שמתופף גלבי על פח זיתים ומפליץ גת. גפילטע פיש. ומליון זמרים עם שירים קורעים. כוכבי פסטיבל שירי הדיכאון של הגשש - דני קליידרמן שבוכה לבד כעץ עצוב (כי את לכלכת / הלכת ושוב / איך התרחקת בענטוזים / מדוע לי עשית ברזים?) וזורבה התימני האומלל, המובטל, הגלמוד, הצרוד, הנמוך, היתום, שמוכרח עכשיו לנשום. ואחריהם כל ממשיכי דרכם. הבחור החדש שבא לשכונה. זאת עם הדאווין. המענטזת. הגנבים שגנבו לדורי בן זאב את הלילה. קוקו וסטיב של אסי וגורי, בהפקת "עזרא דיירקט" עם להיטי הענק "את מסננת אותי" ו"פקח אני פורק סחורה" (צא איתי גבר, אחי / גם אני מזרחי).

      ועכשיו תורו של אבי הזמר שגדל בקריית אתא עם משפחה של שישה-שבעה אחים; שהעביר חצי ילדות בפנימיות; שלא התגייס לצה"ל כי שלחו לו הזמנה לבקו"ם בלי כתובת, ואף אחד בשכונה לא ידע להגיד לו איפה זה; שמקדם עכשיו את ההופעות שלו עם פוסטר שבו הוא מצולם בחברת דולפין שהוא לא שלו ("אין לו היגיינה לדג. זו חיה שצוברת לכלוך"); שהתחיל את מסעו אל התהילה כשהלך להיבחן ב"כוכב נולד" ושם מרגול והמאסטרו ואוחובסקי וצדי טיגנו אותו כמו חביתה, כי הם לא קלטו שהם והערותיהם כבדות הראש מתפקדים רק כסטטיסטים בהצגה החדשה הכי טובה בעיר.

      הרנטגן: אמיר בן-דוד תוהה מהו העונש המידתי למתעלל בחתול

      אלון אולארצ'יק (יח"צ , ניקול דה קסטרו)
      בא לשכונה בחור חדש. אלון אולארצ'יק (צילום: ניקול דה קסטרו, יח"צ)

      כשכבר נדמה היה שזה לא יכול לקרות יותר, שהטלוויזיה הרגה את כוכב הבמות (או קנתה אותו עם חוזה טאלנט) תקף אותה אבי דנגור מבחוץ, והוכיח שעדיין אפשר להמציא ולבסס דמות קומית בעלת נוכחות ונפח מחוץ למסך. ארז טל אמנם הפגין שוב את חושיו החדים, זיהה ראשון את הכישרון המבטיח והזדרז למשוך אותו ל"קשת", לתוכנית אירוח בכיכובו בערוץ 24 (3% רייטינג, שיא של הערוץ בשישי בערב) ולהופעת אורח בערוץ 2 (שגרפה 15% רייטינג). אבל במקרה של אבי הזמר "קשת" רק נהנתה מההצלחה והגבירה אותה. היא לא המציאה אותה. אבי הזמר נולד במועדון הדובדבן בתחנה המרכזית החדשה, גדל בתיאטרון תמונע והשבוע כבר הגיע לזאפה. במקרה שלו הטלוויזיה היא רק מגבר בדרך אל ההמונים. היא לא החממה ולא בית הגידול.

      ביום ראשון האחרון הגיע אבי הזמר לבארבי בתל אביב, לחתן את הכנר שלו אבנר קלמר ובחירת ליבו ליאת בר און. אל הבמה עלו בזה אחר זה כל חבריו הסופר מוכשרים של החתן – מאלון עדר, מיקה שדה וסיוון טלמור ועד איה כורם, אפרת גוש, איתי פרל ואריק ברמן – אבל אבי הזמר גנב מכולם את ההצגה עם יד אחת קשורה מאחורי הגב. ובלי להזיע. הוא השכיב את האולם מצחוק. זה לא דבר שרואים הרבה.

      מה שמפליא במקרה של אבי הזמר זה שהנוסחה הנושנה, שכבר הוכיחה את עצמה כל כך הרבה פעמים, בכל כך הרבה ואריאציות, ממשיכה להלך קסם על הקהל שמת על האקסטרווגנזה של הפופ המזרחי קל המשקל, עם חליפות הסאטן, המניירות, הטקסטים המופרכים (מזמן לא הרחתי כלנית / אז בואי נטייל בחוץ יפה שלי / כף ידך תיגע בכף ידי / נאהב אחד את השני עד מוות) ולא כך איכפת לו אם הזמר רציני או מסתלבט, אם זו פרודיה מודעת לעצמה עם הלשון בלחי, או מחווה של רצון טוב עם קריצה בעין. תשאלו את בני בשן, שהאחלה חמודה שלו, עם הכפיים והשיגעון והקמפרי, לקח אותו למקומות שהוא לא העלה על דעתו שיגיע אליהם.

      הרנטגן: אמיר בן-דוד על הרגע בו הפסיק גלעד שליט להיות פרה קדושה

      בני בשן (אביב חופי)
      קמפרי! בני בשן (צילום: אביב חופי)

      הפליאה קשורה לשינויים שעברו על התרבות הישראלית בעשורים האחרונים. הזמר המזרחי הוא כבר לא הילד המקופח של הבלוק, זה שהאשכנזים החזקים של השכונה (שלום חנוך, שכתב והלחין את "גנבים", דני סנדרסון עם "מה הדאווין שלך", אלון אולארצ'יק עם "בא לשכונה בחור חדש") עושים עליו סיבוב, מעבירים עליו קטע קצת בהתנשאות, קצת בחביבות וקצת מתוך הערכה ואולי אפילו כבוד. הזמר המזרחי הוא היום המיינסטרים. ברדיו. בקיסריה. בנוקיה. בשמחות משפחתיות. אז איך זה שקשה לנו אפילו לדמיין שחקן או זמר מזרחי שבונה דמות נלעגת של זמר אשכנזי מובהק (נגיד מין מאיר אריאל קיבוצניק כזה, או רוקר מכרי המרעה של לבונטין) ועושה עליו סיבוב קומי? זה לא יילך, אה? זה אפילו לא נשמע מצחיק.

      מה שכן, אם מישהו יכול למכור לקהל אפילו את הרעיון הלא מופרך הזה, קוראים לו אבי דנגור. בזמן שהוא לא שר עם הרבה דיליי-ליי-לייי תרגומים עבריים ממוזרחים ל"סוויט דרימז" של היוריתמיקס, הוא גם משתתף ב"מייקל", הצגת פרינג' עטורת שבחים ופרסים שמפרקת לגורמים קומיים ונוגעים ללב את החוויה המשפחתית האשכנזית, בגרסה מוקצנת ומוזרה שלה. חפשו את הסרטונים שצוות ההצגה מעלה ליוטיוב. תתקשו להאמין שזה אותו שחקן, שיודע שכמו במשפט הפתיחה, העניינים שמצחיקים אותנו מתגלגלים ברחבה המרופטת בין השיכון האשכנזי לצ'יכון המזרחי. כך זה היה תמיד וכך זה כנראה גם ב-2012.

      הרנטגן: אמיר בן-דוד שואל למי זה טוב שגידי גוב בכוכב נולד?

      אבי הזמר (יח"צ)
      מזמן לא הריח כלנית. אבי דנגור - הזמר (צילום מסך)

      הרנטגן: אמיר בן-דוד רואה דרך מי שעשה לנו את השבוע
      מעושרים: המיליאדר הצרפתי שהביא את המהפכה הסלולרית לישראל
      אויש תסתמי: חגית גינזבורג על הדרך הכי גרועה להתמודד עם בגידה