פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הרנטגן: מחשבים את קיצי לאחור

      להרים חתול מהזנב זה נורא ואכזרי, אבל מה שקרה לבחור אחד בסוף השבוע, צריך להדאיג את כולנו הרבה יותר - הקלות הבלתי נסבלת של ההתעללות בחסר ישע, דרך לינץ' ציבורי ברשת

      אמין אסלנוב (תמונות גולשים)
      הראיה המכרעת. אסלנוב מברך את חבריו לשבת שלום (מתוך עמוד הפייסבוק שלו)

      עלילת חייו של אמין אסלנוב לא הכשירה אותו להתמודד עם משבר תקשורתי מסדר גודל לאומי. משבר מהסוג שכשבכירי המדינה נקלעים אליו, הם מגייסים צבא של יועצי תקשורת שיסייעו להם לשרוד. מיום שישי בערב חייו של אסלנוב נכנסו לסחרור שהוא לא יכול היה אפילו לדמיין. תוך שעות אחדות הוא הפך מבחור אלמוני מראשון לציון לאחד האנשים השנואים בישראל. מאז הוא סופג השפלות פומביות. כבודו נרמס. מקור פרנסתו בסכנה. המשטרה זימנה אותו לחקירה ושחררה אותו למעצר בית. אסלנוב, בחור גדל גוף בן עשרים שעובד לפרנסתו בגן האירועים "טרויה" ומתקשה לחבר משפט תקני בעברית, לא מבין מאיפה זה נפל עליו וגם לא ממש יודע איך להתמודד.

      האירועים השתלשלו פחות או יותר כך: ביום שישי אחר הצהריים העלה אסלנוב לעמוד הפייסבוק שלו תמונה שבה רואים אותו אוחז חתול בזנב ומתחת הכיתוב "שבת שלום יא סרוטיםםםםםםםםםםםםם!!!!!!!!!!!". חברים שלו התרשמו מהברכה הגיבו ב"חחחח" וב"חטיףףף לשבתתת, אוהבב אותך אמין!" וב"יא גנוב". כל העסק היה רחוק מלהיות מעודן או נעים לעין, ובכל זאת - מלבד סלידה מתבקשת מהפגיעה המרושעת בחתול - זה לא נראה כמו אירוע שבגללו האומה אמורה לעצור את נשימתה.

      הרנטגן: אמיר בן-דוד ניחש מה יקרה לספורטאי ישראלי שייכשל באולימפיאדה

      אמין אסלנוב - מים (יח"צ)
      ביבי, מירי רגב ומיכאל בן ארי יכולים לישון בשקט. נמצא אויב חדש (מם תוצרת אלכסנדר יוסיפוביץ')

      בעולם העתיק, זה שקדם לרשתות החברתיות ולטלפונים החכמים, קשה להאמין שסיפור כזה היה מגיע בכלל לידיעת הציבור. נניח שאסלנוב היה מחזיק חתול בזנבו ומישהו משכניו היה נחשף למקרה, מזדעזע ומחליט לפעול. הוא היה יכול לתלות את תמונתו של אסלנוב על לוח המודעות המקומי ולהוקיע אותו בעיני שכניו ומכריו (החרדים הפכו את מנגנון ההוקעה השכונתי הזה ליעיל וארסי במיוחד עם הפשקווילים שלהם, שאפקטיביים בעיקר בחברות סגורות ושמרניות מאוד). השכן המוסרי היה יכול להמשיך הלאה ולנסות ולעניין בסיפור את מערכת החדשות של המקומון הסמוך. ייתכן שהסיפור היה מתפרסם שם, לצד תגובתו של אסלנוב שהיה מתנצל ואומר שזו הייתה בדיחה לא מוצלחת שהוא מצטער עליה. השכן היה יכול לגשת לתחנת המשטרה, להציג להם את התמונה של אסלנוב והחתול ולהתלונן על התעללות בבעל חיים. קשה להאמין שהעניין היה מטופל בעדיפות גבוהה, אם בכלל. וזהו. כך הסיפור היה מסתיים.

      כי בעולם כפי שהכרנו אותו עד מהפיכת התקשורת האחרונה, מנגנוני ההוקעה הציבוריים היו ממוסדים והתקיימה בהם היררכיה ברורה. למערכת המשפט נשמרה הבלעדיות על ההוקעה הפלילית ועל קביעת העונש ההולם לכל מקרה. למערכת התקשורת נשמרה הבלעדיות על ההוקעה הציבורית, וגם היא הקפידה – על פי רוב – על מידתיות. אזרח אלמוני לא היה צריך לחשוש שיום אחד הוא יפתח את העיתון ויימצא שם קריקטורה לעגנית שלו, ביקורת ארסית נגדו או מאמר משתלח כלפיו. אלה נשמרו לאישי ציבור, לבכירים במשק, לאמנים, לספורטאים, למפורסמים.

      הרנטגן: אמיר בן-דוד תוהה איך הפך איציק שמולי לחבר של נוחי דנקנר

      אמין אסלנוב - מים (מערכת וואלה! NEWS)
      כשהסאטירה מתכתבת עם עצמה תוך כדי פמפום הלינץ' (מם תוצרת עמיר שיבי)

      אבל החוקים השתנו ואסלנוב לא שמע על כך. בעולם החדש כל אחד עם גישה לרשת וציוד בסיסי הוא צלם, כתב, עורך, מגיה, גרפיקאי, קופירייטר, מו"ל ובעל חברת הפצה. כבר לא נדרש הון כלשהו כדי להפעיל את כל העוצמה הזו, שנדחסה לקובייה קטנה שנכנסת לכיס. וגם אין חוקים, כללי אתיקה, מנגנוני ערעור וביקורת שמרסנים אותה. זו בשורה נפלאה כשמדובר במאבקים חברתיים או לאומיים. כשהעוצמה הזו מופנית על ידי אזרחים נגד הממסד, היא מאזנת את החלוקה הלא שווה של הכוח בטבע. השר, המנכ"ל והטייקון כבר לא יכולים להסתתר מאחורי גדודי הדוברים, היועצים ועורכי הדין שלהם. אף אחד מהם לא יכול לעצור מם פראי שמתחיל להשתולל ולהשתכפל ברשת. אף אחד לא יכול למנוע מכל מי שרוצה להתארגן, לפעול, להפיץ מידע, לשתף פעולה, למחות, להתריס, להטריד.כשכל הכוח הבלתי מרוסן הזה נופל על הראש של אחד כמו אסלנוב – שעוד עשה את אחת הטעויות החמורות והסתבך דווקא עם אוהבי החתולים, קבוצה מחוברת, יצרית ויעילה עד מאוד – זה כבר סיפור אחר לגמרי.

      הסיפור טס כמו פרוטונים במאיץ חלקיקים, תורגם לטוקבקים אלימים ואכזריים בעמוד של אסלנוב, בתביעות לפטר אותו בעמוד של גן האירועים שמעסיק אותו, בתביעה לחקור אותו על עמוד הפייסבוק של משטרת ישראל. ביום שבת אחר הצהריים גילה אסלנוב מה מתרחש סביבו. הוא עוד חשב בתמימותו שיוכל להגן על עצמו. עוד לפני שאסלנוב הספיק להתאושש מהקללות הוא כבר נעצר לחקירה על ידי המשטרה ושוחרר מאוחר יותר למעצר בית. למחרת הבין המעסיק שלו, אבי בן חמו, שמנהל את גן האירועים טרויה, שהוא בצרות ופרסם הודעה מטעם המקום. אבל בשלב הזה כבר אי אפשר היה להרגיע את ההמון הזועם. רבים המשיכו להציף את הדף של "טרויה" באיומי חרם ובמסרים כמו "ביזיון שאתם מעסיקים את הבן אדם הנבזי הזה!!! מאחלת לכם שלא תראו פרנסה לעולם!!". הכותבים גם מבטיחים לרדוף את אסלנוב בעתיד ולדאוג שלא יוכל לעבוד עוד בשום מקום אחר. וכדי לוודא שהמסר עבר הם פתחו בקמפיין נגד "טרויה", כדי להמחיש לבעל הבית שהוא עומד לסבול מנחת זרועם.

      זעם ההמון הזה, שמתפרץ בעוצמה בלתי סבירה, מוכר לכל מי שדגם פעם טוקבקים ישראלים. חברו את הצדקנות והאגרסיביות הזו למגברים החדשים ורבי העוצמה של הרשתות החברתיות ותקבלו הצצה מבהילה אל העולם החדש שבו כנופיות זועמות של גולשים מכלות את זעמם בכל מי שנדמה להם שהוא ראוי לעונש. בלי זכות תגובה, בלי זכות ערעור, בלי מנגנוני בקרה, בלי כללי עשה ואל תעשה, בלי אתיקה.

      הרנטגן: אמיר בן-דוד לא מבין למה הוט ויס חייבות לפרסם בעזרת מאפיונרים

      התעללות בחתולים (יח"צ , עמותת תנו לחיות לחיות)
      להלן, התעללות אמיתית ורצח חתולים. פרופורציות, מישהו? (צילום: עמותת תנו לחיות לחיות)

      * אמיר בן-דוד מגדל בביתו חתולה כבר 15 שנה

      דניס ויטצ'בסקי חושב שמה שנעשה כאן היה לא רק יעיל, אלא גם נכון ומידתי.


      הרנטגן: אמיר בן-דוד רואה דרך הדמות שעשתה את השבוע
      מעושרים: פיליפ גרין, האיש ששילם לריהאנה מיליון פאונד לשעה
      אויש תסתמי: חגית גינזבורג מנסה להבין למה נינט חיכתה 6 שנים ליהודה לוי