פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      פליפ פלופ: סצנת הפוקר הכי מגוחכת

      בשבוע שעבר הבאנו לכם יד מסיימת מסרט הפוקר הכי גדול שאנחנו מכירים. הפעם, הקונטרה המושלמת בדמות יד מופרכת במיוחד שאפילו ג'יימס בונד לא מצליח להציל, זו מ"קזינו רויאל"

      בשבוע שעבר היד במדור הייתה לקוחה מתוך "ההימור האחרון". הנקודה הייתה ברורה: זהו סרט פוקר ריאליסטי (פחות או יותר) ויד פוקר ריאליסטית (פחות או יותר). ההבדל בין ההצגה של פוקר בסרט "ההימור האחרון" לבין הצגות קולנועיות מסורתיות של המשחק נמצא בכך שהדגש ביד עליה דיברנו בשבוע שעבר לא היה בהקשר של מזל, אלא בהקשר של יכולת. באותו טור הזכרנו יד קולנועית מסוג אחר לחלוטין, היד המכריעה בסרט "קזינו רויאל", סרט ג'יימס בונד טרי יחסית (2006) ומוצלח למדי.

      אחד משיאי הסרט מגיע בטורניר פוקר עצום ב-"קזינו רויאל" שבמונטנגרו. סכום הכניסה לטורניר הוא 10,000,000$. מול בונד, אותו משחק דניאל קרייג, מתמודדים כל מיני מיליונרים למיניהם, ואחד ארכי נבל: לה שיפר, הבנקאי הפופולארי ביותר על קבוצות טרור עולמיות. לה שיפר, הנחשב לשחקן פוקר מעולה (זה מוכח בסצנה מגוחכת בה הוא מספר ליריבו מה הסיכוי להשיג סטרייט בטרן, דבר שכל שחקן מתחיל אמור לדעת) מוכרח לזכות בטורניר בשביל להחזיר חובות לאיזו קבוצת טרור חסרת תקדים; בונד מופיע בשביל לסכל את תוכניותיו. במקום פשוט לעצור את לה שיפר, השיטה היא זכייה באותו טורניר סופר-יקר, ואז (ככל הנראה) תרומה של הזכיות לתנו לחיות לחיות ולא לקבוצות הטרור להן חייב הבנקאי המרושע.

      פליפ פלופ: סרט הפוקר הגדול מכולם

      קזינו רויאל (צילום מסך , יוטיוב)

      אחרי טלים מזויפים, מבטים מצועפים, רי-ביי של 5 מיליון דולר באדיבותו של סוכן CIA וחזרה (כמעט) מהמתים, מגיעה היד האחרונה, היד שבה גורל הטורניר ואפילו העולם, מוכרע. הביג בליינד הוא 1,000,000, ואנחנו מגיעים ליד בטרן, כשיש 24,000,000 בקופה והדילר מניח את הקלף הרביעי, והלוח הוא: אס לב, ו-8-6-4 כולם עלים. ארבעת השחקנים שהגיעו לטרן עושים צ'ק, והדילר מניח את הקלף האחרון: אס עלה.

      אחרי צ'ק של בונד, שחקן יפני מאיים דוחף בצורה אגרסיבית את הצ'יפים שלו פנימה, כשהוא מציין בתקיפות "אול אין, שש מיליון". הגנגסטר השחור הענקי שיושב אחריו לא מהסס ודוחף אף הוא, די מהר, את האול אין שלו - 5 מיליון. האקשן מגיע ללה שיפר, שמשחק בצ'יפים שלו במקצועיות (לכאורה). הנבל שלנו מעלה בעוד 6,000,000, ומול בונד עומד סכום של 12,000,000 להשוואה, ובעצם הקופה שתכריע את הטורניר. בונד, כמו בונד, נשען קדימה בשלווה כשהוא שוקל את האפשרויות שלו. לה שיפר מחזיר מבט קפוא למבט הקפוא של המרגל הבריטי, והדרמה בשיאה. אחרי מחשבה לא קצרה, בונד, הצ'יפ לידר בטורניר, דוחף אול אין, קצת מעל 40,000,000. גורל העולם על הכף.

      לה שיפר, המחזיק בפול האוס עם ה-A6 לב שלו, משווה, כשלא ברור אם הוא מנסה לעשות סלו רול לבונד, או שהוא באמת מתלבט. אנחנו מגיעים לשואו דאון, רק שבמקום שואו דאון, יש תחרות מבטים בין ארבעת האלפא דוגז שעל השולחן. רבותי, שואו דאון, פשוט תהפכו את הקלפים! מילא, מה שלא עובד בפארטיות ישראליות עם גנגסטרים ישראלים כנראה שגם לא עובד בפארטיות מונטנגריות עם גנגסטרים עולמיים.

      פליפ פלופ: הבלוף של העשור

      קזינו רויאל (צילום מסך , יוטיוב)

      היפני נשבר ראשון, והופך את הנאט פלאש שלו; לכך מגיב השחור הענק בחיוך מזלזל, כשהוא זורק למרכז את הפול האוס שלו, שלוש שמיניות יחד עם האסים. הביטחון (משום מה, אף שחקן פוקר שמבין משהו לא היה מרגיש בנוח בספוט הזה) נוטף ממנו. לה שיפר, אחרי סלו רול ממושך וצלייה של יריביו, הופך את הפול האוס שלו, ושולח מבט מדושן לעבר הבחורה המרושעת המלווה אותו.

      בונד, כמו בונד, סוחט את הרגע: לא גבר כמוהו יהפוך מיד את היד שלו. הוא נותן למתח להיבנות, ולבסוף מניח את הסטרייט פלאש שלו (כמה מפתיע!) על השולחן: 7-5 עלה, היד הטובה ביותר, הטורניר, הכסף, שלום העולם והנערה, כולם בידי הזכר המוצלח ביותר. מחיאות הכפיים מסביב מזכירות את הרגע שבו אתה לוקח קופה גדולה עם רביעייה במשחק פוקר ישראלי ממוצע, והטמבל שמולך אומר לך: "כל הכבוד". כלומר, מה בעצם עשית שם, מר. בונד, חוץ מלהיות עם הרבה הרבה הרבה מזל?

      לפחות, הפרצוף של לה שיפר נראה כמו חיקוי מדויק של תגובה אופיינית לבד-ביט: הוא נראה ממש כאילו הוא הקיא בתוך הפה. את החוויה הזאת הסרט הצליח להציג בצורה מוקצנת אך מוצלחת: זהו בד ביט אמיתי, ועכשיו חייו של הנבל הבלגי מוטלים על הכף. בונד, מנגד, הציל את העולם. וכיצד הוא עשה זאת? האם הוא גבר על יריבו בעורמה ובמיומנות? האם הוא בילף את לה שיפר בקופה מרכזית? או השווה אותו השוואה גאונית עם J בגובה? לא ולא. הוא בסך הכול היה הבן זונה עם הכי הרבה מזל בשולחן, ביד שנראית כאילו אלוהים בעצמה סידרה אותה. הפוקר כאן, מעבר לחוסר האמינות שלו, פוגע אנושות בעלילה: הגיבור הגדול מכולם אמור להיות מוצלח, ולא סתם פוקסיונר. לאלו מאיתנו שמבינים עניין נשאר רק להסתכל על הסצנה בחיוך. אלו שלא מבינים ימשיכו להתפעל כאשר שחקן אחר פוגע ברביעייה, ולתהות, תוך כדי מלמולי "הדילר שחור", כיצד הכסף לעולם לא מגיע לצד שלהם. זה ההבדל, ההבדל ההכרתי, בין תפיסה של פוקר כמשחק של מזל, לבין תפיסה של פוקר כמשחק של יכולת.

      פליפ פלופ: הזכייה הגדולה בהיסטוריה של הפוקר

      קזינו רויאל (צילום מסך , יוטיוב)

      פליפ פלופ: מדור הפוקר השבועי של וואלה! גבר
      השאפות של תחנת השלום - עזריאלי
      הרנטגן: אלכס שטילוב הוא ממש לא קותי