פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הרנטגן: הרגליים על הקרקע, הראש בעננים

      אלכס שטילוב הוא דוגמא למי שפילס את דרכו אל התהילה בעבודת פרך, בחריקת שיניים, הרחק מאור הזרקורים, כמעט בלי תמיכה, בתנאים בלתי סבירים. בדיוק ההפך מסלב ריאליטי מזדמן

      אלכס שטילוב (רויטרס)
      גיבור לאומי בפוטנציה. שטילוב מרחף (צילום: רויטרס)

      אלכס שטילוב עשוי להפוך בשבוע הבא לגיבור לאומי בישראל. אם יזכה לעלות על הפודיום באולם ההתעמלות, והוא קרוב לכך יותר מכל מתעמל ישראלי בהיסטוריה – חמסה חמסה חמסה - הוא יהפוך בן לילה לאחד האנשים המפורסמים, הנערצים והאהובים בישראל. הוא יתקבל כאן בכבוד מלכים. שועי הארץ יתחרו על הכבוד להיפגש ולהצטלם איתו. עשירי הארץ יבטיחו לתמוך בו ובענף ההתעמלות. משרדי הפרסום יעמדו בתור עם חוזים מעוררי קנאה, כדי לרתום את תהילת העולם שלו ואת נתוניו הפיסיים המרשימים בעליל לקידום מוצר כלשהו.

      זה יהיה מקרה נדיר יחסית שבו ההערצה, החנופה, הפרסום וההכנסות ייפלו בחיקו של אדם שראוי להם. כי שטילוב - גם אם תהילתו תפציע כמכת ברק, ברגע אחד של נחיתה מושלמת על הרגליים, תוך מתיחת החזה קדימה, בתום תרגיל התעמלות עוצר נשימה - הוא ההיפוך המושלם של גיבורי תוכניות הריאליטי, שגורפים כאן את רוב התהילה והפרסום בשנים האחרונות. אם סלבריטי הריאליטי מלחכים צומי בשולי מדורי הרכילות, מסתובבים בעדרים גדולים בהשקות של מוצרי פרפורמריה ובפתיחות של חנויות שמטעס בקניונים, ומפורסמים בעיקר בכך שהם מפורסמים, גם אם בחלוף הזמן קשה להיזכר מתי ולמה הם נכנסו לחיינו, אלכס שטילוב הוא דוגמא למי שפילס את דרכו אל התהילה בעבודת פרך, בחריקת שיניים, הרחק מאור הזרקורים, כמעט בלי תמיכה, בתנאים בלתי סבירים. והוא יזכה בה, אם יזכה בה – טוק טוק טוק על המקבילים המדורגים - בזכות הצטיינות יוצאת דופן בתחום תחרותי, כשהוא מתמודד לא על תשומת ליבו של קהל משועמם והפכפך או על אהדתם של שופטים מטעם זכיינית טלוויזיה, אלא מול האתלטים הטובים בעולם, בזירה המפוארת, הקשה והנחשקת ביותר של הספורט התחרותי.

      הרנטגן: איך הפך איציק שמולי מצ'ה גווארה מקומי לחבר של נוחי דנקנר?

      אלכס שטילוב מתעמל ישראלי עם הוריו (קובי אליהו)
      שטילוב עם הוריו, סרגיי ואלה (צילום: קובי אליהו)

      מסלול ההכשרה של שטילוב לקראת תחרויות הגמר של אולימפיאדת לונדון 2012, מעלה כמה סוגיות מרתקות. חוץ מזכייה בלוטו גנטי, שטילוב זכה גם בשני הורים אמביציוזיים במיוחד שדחפו אותו להצטיין מאז שהיה פעוט. אביו, סרגיי, היה רוכב סוסים. אמו, אלה, מתעמלת ומאמנת התעמלות. "מכיוון שאי אפשר להושיב ילד קטן על סוס החלטנו להקדיש את ילדותו להתעמלות", סיפר סרגיי שטילוב ל"הארץ" אחרי שבנו זכה לפני שלוש שנים במדליית הארד בתרגילי קרקע באליפות אירופה בהתעמלות, "שבע שנים אנחנו בישראל.

      אלכס היה בפנימייה. בקיבוץ ליד טבריה. לא היה קל מבחינה כלכלית, אבל היה קשה עוד יותר מהבחינה המוראלית. עם זאת – תמיד הבנו שהמשפחה שלנו לא חריגה בין העולים החדשים. היתה לפנינו מטרה ברורה – הצלחת הילד". בין המלים והשורות אתם מוזמנים להפעיל את דמיונכם ולהשלים את התמונה. החדר הקטן בפנימייה בקיבוץ. השאפתנות. הלחץ. הנחישות. ההתמדה. משבוע לשבוע, משנה לשנה, בשולי השוליים של הספורט הישראלי, שגם הענפים היותר אהודים שלו לא נהנים מתנאים אידיאליים. חי על מלגה של 4,000 שקלים בחודש. ומתחיל לאט לאט להגשים את הציפיות העצומות שתולים בו הוריו מאז שהחל להתעמל באוזבקיסטן כשהיה בן חמש. בגיל 19 מקום שישי באליפות העולם בדנמרק, כעבור שנה מקום חמישי בגרמניה.

      באולימפיאדת בייג'ין, אליה הגיע אחרי שהחלים מפציעה, הפך לספורטאי הישראלי הראשון שהגיע לתחרות הגמר על הקרקע, אותה סיים במקום השמיני והאחרון. "רק אני אשם", הוא אמר אחרי התחרות, "אבל אלמד מזה. אני רוצה להיות בעוד אולימפיאדה. הגיע הזמן שאקח מדליה". ארבע שנים חלפו והרגע הגדול של אלכס שטילוב מתקרב. תחזיקו לו אצבעות. הוא ראוי לכך.

      הרנטגן: הוא לא נחמד - הטעות ההיסטורית של רון חולדאי

      ולריה מקסוטה מתעמלת ישראלית (רויטרס)
      ולריה מקסוטה נופלת מהקורה, השבוע. לא להקניט אותה, חלילה, פשוט הכישלון שלה מעורר רחמים (צילום: רויטרס)

      ואם ימעד חלילה ברגע המבחן, שאלוהים ישמור עליו, כי העיתונאים הישראלים לא יטרחו לעשות את זה. "מעורר רחמים: על הכישלון החרוץ של הישראלים". זו היתה הכותרת בידיעות אחרונות ביום ראשון. הכתב הוותיק נח קליגר הסביר [ההערות המודגשות בסוגריים שלי]: "כל ששת הספורטאים שלנו נחלו כישלון חרוץ, לעתים אפילו מעורר רחמים [הצליחו להגיע לאולימפיאדה]. ואין ברצוני חלילה להקניט אותם או לבוא אליהם בטענות [ברור שלא. "מעורר רחמים" זו אחת המחמאות הנדיבות בשפה העברית]. הרי הם ללא ספק השתדלו ועשו הכל אשר הם מסוגלים לעשות [מה שקשה לומר על המגיהים של הטקסט הזה] הם נתנו את הטוב ביותר מעצמם. אלא שהטוב ביותר של מרבית הספורטאים שלנו אינו טוב מספיק לרמות בהן הם נדרשים להתחרות. ברור שהם אינם אשמים. הם פשוט, מה לעשות, לא טובים מספיק".

      זה טקסט מופתי מסוגו שמהדהד בלי להתכוון את הערכים ששולטים כאן בתחומים רבים נוספים. אם אתה נכשל – הכישלון כולו שלך (ולא, נניח, גם של הממסד, שלא טרח לספק לך יותר מתנאים בסיסיים). ואז, אם אתה לא מצליח להגיע לגמר אולימפי, אתה "מעורר רחמים" (וזה לא נכתב כדי להקניט, כמובן. מה פתאום). אבל אם אתה מצליח, כנגד כל הסיכויים, לפלס דרך מישראל אל הצמרת העולמית ואל המדליה (או הנובל. או טקס האוסקר) – הו, אז זה לא פחות מחג לאומי.

      הרנטגן: היום בו גלעד שליט הפסיק להיות פרה קדושה

      אלכס שטילוב מתעמל ישראלי (קובי אליהו)
      עבודת פרך, בחריקת שיניים, הרחק מאור הזרקורים. שטילוב קורע את התחת (צילום: קובי אליהו)

      הרנטגן: אמיר בן-דוד רואה דרך הדמות שעשתה את השבוע
      מעושרים: המיליאדר הכי שמח בעולם
      כך תשרוד את ט"ו באב בשלום