פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      אויש תסתמי: איזראלי היסטורי אקס

      כולנו סוחבים על הגב ערימות של אקסים. חלק מהם, לאו דווקא אלו ממערכות היחסים הארוכות יותר, הם תזכורת איומה למי שהיינו. חגית גינזבורג סוגרת חשבון, בעיקר עם עצמה

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      הרמן וגרטרוד צופים במשחק פינג פונג, לכל אחד מהם יש פייבוריט (צילום: ShutterStock)

      זה היה רק אחר כך, בשירותים המצחינים של בית הקולנוע, עמדתי מול המראה ושאלתי את עצמי למה בעצם ברחתי. היו לי ארבע שנים להיערך לרגע הזה ונשבעתי בכל פעם מחדש שלא משנה מה יקרה כשהוא יהיה, אני לא אברח. אני אעמוד שם בגב זקוף ואישיר לו מבט, כי אם אחד מאיתנו צריך להתבייש, זה הוא. לא אני.

      ובכל זאת, כשמצאתי את עצמי עומדת בקו ישר מול הבחור ההוא שפעם, מזמן, עשה לי שליכטה כל כך גדולה בלב שהאהבה הגדולה שלי אליו, ולו כאדם, התחלפה בשנאה יוקדת ובתפילות שירד מהארץ – במקום לעמוד שם זקופה, גאה וזחוחה, נמלטתי כמו עכבר מעבדה מבוהל ורצתי להתחבא בשירותים, ולא יכולתי לעשות דבר חוץ מלשאול את עצמי למה, בעצם.

      זה לא היה בגלל שלא נראיתי טוב באותו יום – זה יכול היה להיות תירוץ מעולה, ואני אפילו יכולה לטעון שהייתי הרבה יותר רזה כשהייתי איתו, אפילו לא בגלל שאני יודעת שיש לו חברה חדשה ושהאינסטגרם שוצף תמונות דביקות שלהם יחד; זה גם לא היה בגלל שאכפת לי, שזה כביכול אמור להיות ההסבר המתבקש. באמת שכבר לפני שנים הפסיק להיות לי אכפת, ממנו או ממה שהוא חושב עליי, מהשקרים שהוא סיפר אז לחברים שלו, שגרמו לכך שעד היום קבוצת אנשים מסוימת משוכנעת שאני למעשה הגרסה התל אביבית של אלכס פורסט (גלן קלוז ב"חיזור גורלי", נו), או באופן כללי מכל מה שנוגע אליו בדרך כזו או אחרת.

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      חגית נפרדת מהחבר האחרון שלה. היום הוא מוכר סחלב ברישיקש (צילום: ShutterStock)

      לא. הסיבה היחידה שברחתי הייתה בגללי. בגלל שלא רציתי לעמוד שם, אפילו לשבריר שנייה, ולחזור להיות מי שהייתי לידו, הבחורה המאוהבת ההיא, שכל כך רצתה שהוא ירצה אותה, שהייתה מוכנה להחליק לו את הבגידות, את השקרים, את הניצול, את המניפולציות ואת כל שאר החרא שאכלתי ממנו אז. הסיבה שברחתי הייתה שאני עדיין מתקשה לסלוח לעצמי על החודשים הרחוקים ההם ששרפתי עליו ועל המשברים שחוויתי מולו. ואפילו שאלה נקברו כבר מזמן בפנתיאון הטעויות הרומנטיות שלי, כשאני פתאום רואה אותו, הם מתעוררים לחיים, ואיתם תחושה עזה של חרטה בלתי נשלטת.

      זה מדהים מה שאקסים יכולים לעשות לך, ואני לא מדברת על האקס המיתולוגי ההוא שמאוד אהבת ושדרככם נפרדו כי הוא החליט להצטרף למשלחת חילוץ עופות נדירים בזימבבואה, אני מתכוונת לאקסים הקטנים, אלה של השבועות או החודשים הספורים, שנחתכו מחייך כמו שומה מכוערת על הגב והותירו בך צלקת קטנה ובלתי מורגשת. את שוכחת מהם, ואז ככה סתם, ביום בהיר, הם מופיעים. רגע אחד את היוז'ואל גלוריוס סלף שאת, מתעסקת בענייניך, ושנייה אחר כך מגיח מולך השד מהעבר. מספיק רק הבזק קטן אחד של אותו פרצוף גברי שהעדפת לשכוח, כדי שסרט שלם ירוץ פתאום לנגד עינייך. רגעים עלובים, רגעים משפילים, רגעים מכאיבים, שלך. דברים שהזכר החי היחיד שנותר מהם, קיים בבחור הזה שכבר אינו חלק מחייך ואת יודעת שכל עוד הוא מתהלך על פני האדמה, גם החלקיק הבלתי אלוהי הזה ממך ימשיך להתקיים יחד איתו.

      ואלה לא רק הזיכרונות הרעים שהוא נושא איתו, כמו הקיום שלו עצמו – אקסים הם כמעט תמיד ערימות אנושיות של עולב, תמרורים מהלכים עם הכיתוב "מה לעזאזל חשבת לעצמך?!" שמרצדים לך מול העיניים. ואת רוצה שהם יתפוגגו מהעולם, או לפחות יעברו לגור בעיר אחרת, ואיתם ייעלמו גם כל ההשפלות שחווית וכל החרטות שמתבשלות בך.

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      הוא: מתפוצץ לי הראש. היא: נו בטח, לא שתית כל היום! (צילום: ShutterStock)

      הקטע הכי מרגיז עם אקסים - פרט לעובדה שהם מסרבים למות וכשהם רואים אותך יש להם נטייה לייצר חיוך אידיוטי ששמור לגברים שיודעים איך את נראית עירומה - הוא שאת לעולם לא יכולה לדעת איך, מתי ומהיכן הם יבליחו פתאום. רק על דבר אחד את יכולה להמר באופן ודאי – שזה תמיד יקרה כשהכי לא מתחשק לך לקבל את הבלאסט פרום דה פאסט הזה באמצע החיים. בשכונה שלי מסתובב בחור שיצאתי איתו כמה פעמים, עוד חוליה אחת מתוך שרשרת של טעויות. כאילו לא מספיק שהוא מקריח בהכחשה (כלומר, מטפח קוצים לתפארת, כשבין קוץ לקוץ אפשר להנחית מסוק), ושהוא היה אחד הגברים הטיפשים ביותר שאי פעם נקרו בדרכי – הוא גם נשאר לגור בשכונה, מה שמאלץ אותי להיתקל בו חזיתית לפחות פעם בחודש. וכשזה קורה, זצים קטנים של כעס עצמי מתעוררים בי, על כך שהדביל הזה זכה לראות אותי עירומה, ושיש לו פיסה קטנה ממני, שתישאר לו לכל החיים.

      הפסיכולוגית שלי הייתה אומרת על זה, שלפני הכל אני צריכה ללמוד למחול לעצמי על הטעויות שעשיתי, ולהשלים עם העבר הרומנטי המקרטע שלי. היא כנראה צודקת, וחלק מהאקסים שלי הם באמת בחורים מקסימים שהעניינים איתם פשוט השתבשו ושהיום, ממרחק של זמן, הייתי מסוגלת אפילו להגיד להם היי ולפתוח דף חדש. אבל במקרים מסוימים, לא בא לי להיכנע לכל הממבו ג'מבו הרוחניקי הזה של מחילה וקבלה עצמית. בא לי שהם פשוט יתאדו מכאן ושלא אצטרך להיתקל בהם שוב לעולם. ונראה לי שמספיק חם בחוץ כדי שאם אתפלל ממש חזק, זה גם יקרה.

      מתוך אמריקה X (imdb)
      רמז אחרון לסתומים שעוד לא הבינו את הכותרת הגאונית של הטור (צילום: imdb)

      אויש תסתמי: חגית גינזבורג אוכלת לכם את הראש כל שבוע, כפרה עליה
      הרנטגן: אמיר בן-דוד רואה דרך הדמות שעשתה את השבוע
      השאפות של וואלה! גבר - הן בכל מקום