פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      אויש תסתמי: מותר להשוות

      גבירותי ורבותי - מהפך! חגית גינזבורג נזכרה שגם נשים זה חתיכת חבילה שאלוהים יעזור, אז היא מגישה לכם עדויות מהתופת, לזכרם של הגברים השווים באמת. כמו העורך שלה

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      אני מושלמת. עכשיו אזרוק אותו בסמס ואלך לישון שוב בוכה (צילום: ShutterStock)

      ערן הגיע אליי הביתה עם עיניים אדומות. ההנחה הראשונית שלי הייתה שהוא שוב העביר את הערב עם כל מיני סמים קלים, אבל די מהר הבנתי שהוא פשוט בכה במשך שעה וחצי. זה היה מוזר, לדמיין את הבחור המגודל הזה, 1.90 מטר של שרירים ואפטר שייב, יושב על הספה החומה המכוערת שלו ומתייפח. אולי בגלל שלעתים קרובות מדי אני מזלזלת ביכולתו של המין הגברי להרגיש משהו שהוא מעבר לכאב ביצים ושברון לב כשאנגליה מפסידה ביורו.

      אבל ערן בכה, וכשהוא התיישב אצלי בסלון, כבר היה ברור שהוא מרוסק, ושאישה אחראית לעסק הזה. "היא אפילו לא טרחה לעשות את זה פנים מול פנים, הכלבה", הוא מלמל. "התחמקה ממני כל השבוע והערב סימסה לי שהיא מצטערת אבל זה לא מתאים". ידעתי מי המטומטמת התורנית – בחורה שערן הכיר שלושה חודשים קודם לכן בפייסבוק. הם יצאו קצת, שכבו קצת, והיה נראה שזה הולך לכיוון טוב.

      אני מכירה אותו, ויודעת שבגיל 34 הוא כבר מת להתאהב, להתחתן ולהיות אבא. מסוג הגברים הנדיר הזה שלא מפחדים להודות כמה מתחשק להם למצוא את הפינה הקטנה שלהם בעולם הזה. אבל היא, המטומטמת, התנהגה אליו בביצ'יות מקוממת מההתחלה. סיננה את הטלפונים שלו, לקחה לעצמה שעות עד שטרחה להשיב לסמסים שלו, סירבה לאפשר לו להישאר לישון אצלה ובאופן כללי נתנה לו תחושה של שטיח כניסה מהום סנטר. היא בטח חשבה שהיא משחקת לפי החוקים וערן הבין שהיא מנסה להשאיר אותו בסביבה עם המשחקים הדביליים שלה, אז הוא נשאר. רק בשבוע שעבר היא אמרה לו שהוא מהמם ושהיא מתה עליו.

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      חה חה, אני לא מאמינה שהעניין הזה עם האקס שחזר לי פתאום לחיים עבד עליו! (צילום: ShutterStock)

      עברתי עם ערן את המשברים האלה כמה פעמים בחמש השנים של הידידות שלנו, וברור לי לגמרי שיידרשו לו עכשיו כמה שבועות כדי להתאושש. אני תמיד שוכחת אותו ושכמותו כשזה מגיע לכתיבה נוטפת מירמור על המין הגברי. שוכחת שיש גם בחורים רגישים ומתוקים שמשתדלים מאוד לא לצאת מניאקים עם אף אחת ושגם הם יכולים להיפגע.

      מהיכרותי עם המין הגברי, אתם לא נפגעים, אתם משתוממים. נשארים לבהות בסיטואציה שנכפתה עליכם עם הבעה מופתעת, שעורך המדור הזה היה מסכם ב"אה?!". רוב הזמן אתם לא מבינים מה היכה בכם – הבחורה שזרקה אתכם שנייה אחרי שהכל נראה היה בסדר, החברה שלכם שחטפה התקף זעם כי אלוהים יודע מה עשיתם, ההיא מהבר שעשתה לכם עיניים כל הערב וכשניגשתם אליה לבסוף, הגיבה בזלזול מהול בגועל וסובבה את הראש.

      אז אני לא אדישה לגמרי למצוקות המין הגברי. כשאני מנסחת את הטקסטים הזועמים שלי, תמיד מתעורר בי קול קטן שאומר "היי, אבל גם אנחנו לא תמיד שוס גדול". וזה נכון, אנחנו באמת לא שוס גדול. יכולות להיות די מרגיזות אפילו, בלתי נסבלות לעיתים. בכל פעם שעולה בי המחשבה לעבור צד ולדגום את בנות מיני, אני נזכרת שאין שום סיכוי שבעולם שאוכל להתמודד עם אישה לאורך זמן. אפילו החברות שלי נוטות להרתיח אותי ואפילו מייק אפ סקס לא יוצא לי מזה.

      האמת הכאובה היא שנשים הן עם קשה. שאלת ה"מה נשים רוצות?" הנצחית תישאר כנראה לעולם בלתי פתירה, גם כי אנחנו בעצמנו לא באמת יודעות מה אנחנו רוצות. ההבדל העיקרי בין שני המינים הוא שלנו יש את התירוץ האולטימטיבי – אנחנו תמיד יכולות לטעון שאתם הרבה יותר גרועים, כי גברים – וסליחה מראש על ההכללה – שמים הכל על השולחן. אם אתם לא בעניין, אתם מפזרים מספיק תמרורי אזהרה לאורך הדרך. אם אתם מניאקים חסרי לב, זה ניכר מהרגע הראשון. אם יש לכם אישיוז לא פתורים עם עצמכם, כמעט תמיד תמצאו דרך לנתב את זה להתמכרות מזיקה כלשהי או סתם התנהגות בהמית קלאסית. אלה מבינינו שלמדו להכיר את המין שלכם, יודעות לזהות את התסמינים האלה די מהר.

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      אני שמנה? (צילום: ShutterStock)

      אבל אתם, לעומת זאת, צריכים להתעסק עם מין שהפך את ההסוואה לספורט אולימפי, ואת הנבירה העצמית לאמנות. אנחנו הרבה פחות ישירות מכם, למעט מקרים יוצאי דופן כמובן, כי אנחנו פחות ישירות עם עצמנו. זה אף פעם לא שחור או לבן אצלנו. והתירוץ התדיר שיש לכם להציע הוא שאנחנו שוב לפני מחזור, מה שרק מרגיז אותנו יותר.

      אשתמש בדוגמה הקלאסית: בחורה מתחילה לצאת עם בחור. הוא חמוד בעיניה, אבל לא עושה לה את זה בטירוף. היא לא ממש מסוגלת לקבל החלטה באותו הרגע אם היא רוצה אותו או לא, כי מצד אחד הוא לא מאוד מושך אותה, מצד שני – הוא מצחיק וחכם ומתייחס אליה יפה. אז היא כנראה תמשוך אותו באף כמה ימים או שבועות, תתייעץ עם החברות שלה והידידים שלה ותחפש תשובות שלא באמת קיימות, עד שתתקבל ההחלטה הבלתי נמנעת לחתוך. כל הזמן הזה, הבחור משוכנע שהכל הולך מעולה ביניהם, אין לו מושג ירוק מה עובר לה בראש.

      מוצג תביעה מספר 2: בחורה יודעת שהיא התעבתה קצת, אבל מחפשת כל הזמן אישורים לכך שאף אחד לא שם לב. אז היא תשאל את החבר שלה אם היא השמינה. לבחור המסכן אין יותר מדי אופציות כאן: אם יגיד שלא, היא תקרא לו שקרן או שתודיע לו שמכאן נובע שהוא חושב שגם קודם היא הייתה שמנה. אם יגיד שכן, היא תמצא דרך להאשים אותו בכך וקרוב לוודאי שזה ייגמר בבכי. למה? כי היא עצמה לא יודעת איזו תשובה היא מעדיפה, אבל היא לא מסוגלת שלא לשאול.

      אני למשל, נוטה לראות בעצמי בחורה לא טיפוסית. משתדלת להיות כנה ולא להעמיד אנשים בסיטואציות בלתי פתירות. אחרי כמה טעויות פטאליות בעבר, מנסה גם מאוד גם לא לפגוע באף אחד. אבל מדי פעם מתפלק לי. אני נזכרת למשל באלעד, בחור שיצאתי איתו לפני כמה שנים איזו תקופה, ועצוב להודות שהייתי לא פחות מאכזרית אליו. לא התכוונתי, אבל ככה יצא. כמיטב הקלישאה, רציתי אותו כל עוד היה נדמה לי שהוא לא רוצה אותי בחזרה. כשהבנתי שהוא בעניין, אני כבר איבדתי את שלי. נדרשו לי שבועות להבין את זה, ונהניתי להשאיר אותו בסביבה, להרגיש מחוזרת ונחשקת. כשנמאס לי – פשוט חתכתי אותו בלי יותר מדי הסברים, בעיקר כי לא ידעתי מה להגיד.

      אז הנה משהו שאתם צריכים לדעת עלינו: היינו מאוד רוצות לדלג בין השחור ללבן, כמו רובכם, שיהיה לנו איזה גידי גוב דמיוני קטן מעל הראש שיגיד לנו אם כן או לא. היינו שמחות להיפטר מהדיאלוג הנצחי שמתקיים לנו בראש, ושאין לנו באמת יכולת לשתף אתכם בו, ומעבירות את חיינו בציפייה לתשובות החד משמעיות, אבל זה קורה לעיתים כל כך נדירות, שמבחינתנו זה כבר בלתי נמנע, וזה חלק מעסקת החבילה שקיבלתם כשהגעתם לעולם הזה עם נטיות סטרייטיות. אבל היי, אף פעם לא מאוחר מדי להתחרט.

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      תגיד לי, אין לך בושה?! אתה קורא בדיוק כשאני לא מצליחה להחליט איך לחרפן אותך? (צילום: ShutterStock)

      אויש תסתמי: חגית גינזבורג, שופטת הקו של וואלה! גבר בקרב בין המינים
      בנות ה-40 פלוס הכי לוהטות שאנחנו מכירים
      השאפות של וואלה! גבר - הן בכל מקום