פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הרנטגן: אני לוזר?

      הוא מוכשר, מפורסם, חי חיים מלאי אקשן ומרוויח בשנה מה שרוב בני המין האנושי לא ירוויחו בחיים שלמים של עבודה קשה. עדיין, ביקום המקביל של הכדורגל, אריאן רובן נחשב לוזר

      אריאן רובן שחקן באיירן מינכן (GettyImages , Lars Baron)
      פוזה מוכרת. אריאן רובן (צילום: Lars Baron, אימג’בנק – GettyImages)

      כמו כל כדורגלן מהצמרת העולמית גם הקריירה של אריאן רובן מתנהלת בשני יקומים מקבילים. יקום אחד של הטריוויה האישית והספורטיבית הבסיסית, של העובדות הפשוטות: הוא גילה כישרון כדורגל כילד; בן 16 שיחק בפעם הראשונה במדי כרונינגן בליגה ההולנדית הראשונה, בן 18 זכה באליפות הולנד במדי איינדהובן, עבר לצ'לסי תמורת 18 מיליון יורו וזכה איתה בשתי אליפויות אנגליה ובשני גביעי ליגה, עבר לריאל מדריד תמורת 36.5 מיליון יורו וזכה איתה באליפות ספרד, נמכר לבאיירן מינכן תמורת 25 מיליון יורו וזכה איתה באליפות גרמניה. בגיל 28 הוא יכול להתגאות בהישג נדיר של חמש אליפויות בארבע קבוצות שונות, המשחקות בארבע מליגות הכדורגל הטובות בעולם.

      הוא הגשים את החלום של מיליוני נערים להיות כדורגלן מקצועי, שיחק עם נבחרת הולנד בגמר המונדיאל, הגיע עם באיירן מינכן לגמר ליגת האלופות. את מה שהוא מרוויח בשנה מהמשחק האהוב עליו, רוב בני המין האנושי לא ירוויחו במהלך חיים שלמים של עבודה קשה ומנוכרת. הוא מפורסם. הוא מצליח. הוא חי חיים מלאי אקשן והתרגשות. אבל ביקום המקביל אריאן רובן הוא לוזר.

      הרנטגן: אמיר בן-דוד מנסה להבין מה יש לגידי גוב לחפש בכוכב נולד

      אריאן רובן שחקן באיירן מינכן (GettyImages , Arjen Robben)
      שווה את כל זה? רובן עם אשתו, ימים אחרי ההפסד בגמר ליגת האלופות, מאי 2012 (צילום: Arjen Robben, אימג’בנק – GettyImages)

      לא סתם לוזר. כל כך לוזר, שמתנהלים לגביו דיונים ארסיים האם הוא רק מגה לוזר או אולי הלוזר הגדול ביותר בעולם. הוא כל כך לוזר, שאם תקלידו את שמו ואת המילה "לוזר" באנגלית תקבלו כמעט 700 אלף תוצאות שונות. וזה כשעיקר הדיונים על לוזריותו מתנהלים בכלל בהולנדית ובגרמנית. הוא כל כך לוזר, שאם יעשה כמעשה שמעון פרס, יתייצב מול הקהל שלו וישאל בקול צרוד מכאב, "אני לוזר?", ברור מה תהיה התשובה.

      היא ניתנה לפני שלושה שבועות, כשנבחרת הולנד הגיעה למינכן, למשחק ידידות עם באיירן מינכן כהכנה לקראת משחקי היורו. הציעו לרובן לשחק מחצית אחת במדי הקבוצה שלו ומחצית אחת במדי הנבחרת שלו, ימים ספורים לאחר שהיה חתום על ההפסד של באיירן בגמר ליגת האלופות לטובת צ'לסי. רובן העדיף לשחק רק במדי נבחרת הולנד. החלטה סבירה ומתקבלת על הדעת. מעט שחקנים יעלו לשחק נגד הנבחרת הלאומית שלהם. הוא עלה למגרש בדקה ה-75 ומאותו רגע ועד סיום המשחק הקהל של באיירן מינכן, הקהל הביתי שלו, שרק לו בוז בכל פעם שנגע בכדור. רובן, בחור שמתקשה להסתיר אכזבה או כאב, נראה המום. לרגעים היה נדמה שהוא עומד לפרוץ בבכי.

      ה"לוזריות" הזו, שמטופחת בשיטתיות על ידי תקשורת הספורט הבינלאומית ומתודלקת באכזריות על ידי אוהדי הכדורגל, לא נולדה כמובן סתם כך. ביקום שבו רובן הוא לוזר, כדורגל הוא לא רק ענף ספורט. הוא משל. הוא מיתולוגיה. הוא פנטזיה. הוא דרמה גדולה מהחיים. הוא תוכנית ריאליטי שמתנהלת משבת לשבת, מעונה לעונה, מיורו ליורו, ממונדיאל למונדיאל. עם שיאים והתרסקויות, סינדרלות ונסיכים, גיבורים טובים ורעים, אהובים ושנואים. עם קונפליקטים ותככים. וגם עם ווינרים ולוזרים.

      הרנטגן: אמיר בן-דוד רואה דרך בונו - המוזיקאי העשיר בהיסטוריה

      אריאן רובן שחקן באיירן מינכן (רויטרס)
      רובן מזכיר לכולנו שבעצם היו לו יותר רגעים שמחים מעצובים בקריירה (צילום: רויטרס)

      ביקום המיתולוגי הזה חמש אליפויות בארבע ליגות אירופיות שונות לא הופכות אותך לווינר. ואם אתה במקרה קירח, נראה מבוגר מגילך ומגדל ילדים עם חברתך מימי התיכון ולא חתיך שמסתובב במועדונים הנכונים עם דוגמניות-על או כוכבות פופ, אתה פשוט ליהוק מושלם לתפקיד כפוי הטובה, שאי אפשר בלעדיו. הלוזר. הגיבור הטראגי. זה שכורע תחת הלחץ במעמדים מכריעים.

      צידוקים לא חסרים: הפסד בגמר ליגת האלופות עם באיירן מינכן (לאינטר היעילה של מוריניו), הפסד בגמר המונדיאל עם נבחרת הולנד (אחרי שאיש לא האמין שהולנד בכלל תגיע לשם. וכן – גם אחרי החמצה אדירה באחד על אחד מול שוער ספרד הנפלא איקר קסיאס), הפסד אליפות בגרמניה לדורטמונד (אחרי החמצת פנדל) ועוד הפסד בגמר ליגת האלופות עם באיירן מינכן לצ'לסי (גם הפעם אחרי החמצת פנדל, בהארכה).


      הרנטגן: אמיר בן-דוד על ד"ר האוס - המיזנטרופ הכי אהוב בטלוויזיה

      מיכאל באלאק שחקן צ'לסי (GettyImages)
      הסגן הנצחי הקודם, בימי הגאולה שלו בצ'לסי. מיכאל באלאק (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

      נכון, הולנד מעולם לא זכתה בגביע העולם, והפסידה במשחקים מכריעים ובגמרים גם כשהנהיגו אותה ווינרים נערצים כמו יוהאן קרויף או דניס ברגקאמפ. ונכון שבעשר השנים האחרונות הגיעו ארבע קבוצות גרמניות (לברקוזן, דורטמונד, ורדר ברמן ובאיירן מינכן) לחמישה גמרים אירופיים (ליגת האלופות וגביע אופ"א) והפסידו בכולם. ונכון שנבחרת גרמניה הפסידה בגמר המונדיאל של 2002 ובגמר היורו של 2008. ביקום של הדימויים זה לא כל כך חשוב. שם "כדורגל משחקים תשעים דקות ובסוף גרמניה מנצחת" ושם אריאן רובן הוא הלוזר החדש, יורשו האומלל של מיכאל באלאק, שכיהן בתפקיד לפניו.

      וואלה! יורו 2012

      עד שלא יזכה בתואר בינלאומי עם קבוצה או נבחרת, צלמי הטלוויזיה במגרשים ימשיכו לחפש אותו בסוף כל משחק הפסד, לקלוז-אפים דרמטיים, שפוך על הדשא, מחזיק את הראש בין הידיים. ממש כמו שצילמו אותו במוצאי שבת, אחרי ההפסד המפתיע של הולנד לדנמרק בסיבוב הראשון של היורו. עיתונאי הספורט ימשיכו להציק לו שוב ושוב בשאלות על המשקולת ברגליים והקוף על הגב, ממש כמו שעשו בתום המשחק (רובן מלמל בתשובה "נו אינגליש" ומיהר לעזוב את המקום). ואוהד כדורגל שמתקשה לגמור את החודש ולא הצליח בדבר מאז שעבר בקושי טסט למשאית, יכתוב בלעג את הטוקבק: "רובן יא לוזר! יא אפס! לך תמכור ירקות, יא זבל".

      הרנטגן: אמיר בן-דוד חושב שהגיע הזמן שיאיר לפיד יתייחס אלינו ברצינות

      שחקן נבחרת הולנד אריאן רובן מאוכזב לאחר החמצה (רויטרס)
      עד שלא יזכה בתואר גדול עם קבוצה או נבחרת, הצלמים ימשיכו לחפש אותו בסוף כל הפסד, לקלוז-אפ דרמטי (צילום: רויטרס)

      הרנטגן של וואלה! גבר: אמיר בן-דוד רואה דרך הדמות המעניינת של השבוע
      אויש תסתמי: חגית גינזבורג החליטה לשים סוף ליזיזים בחיים שלה
      מטרומן: התכשירים שיעשו לך את הגילוח - לפני ואחרי