פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      אויש תסתמי: אנחנו כאן אורחים לרגע

      עומר היה החלאה האולטימטיבית. מספיק היה להסתכל בעיניים הכחולות שלו כדי לראות שמדובר במניאק חרמן, שלא באמת איכפת לו מי שוכבת תחתיו. הוא היה היזיז האחרון. זמנך עבר

      זוג יזיזים (ShutterStock)
      אויש, אני כזה הורס. שתגיד תודה שנתתי לה לטעום קצת מכל הטוב הזה (צילום: ShutterStock)

      אני לא יודעת למה לא הסרתי עדיין את הווינדוס מסנג'ר מהמחשב שלי, התוכנה הפרה-היסטורית ההיא שבה כולנו היינו מתקשרים לפני שהיו סמסים חינמיים וצ'ט בפייסבוק. אולי אני עדיין מחזיקה אותה מתוך כבוד לנוסטלגיה ולתקופה שבה רוב מערכות היחסים הוירטואליות שלי התקיימו עם אייקונים של אנשים קטנים בכחול וירוק, ימים שכל שיחה ראשונית בג'יי דייט הייתה חייבת לעבור את שלב הביניים הזה, "יש לך מסנג'ר?".

      כך או כך, היא עדיין מתקיימת לה, אי שם במרתפי המחשב שלי, ופעם בכמה חודשים, כשהוא טורח לעשות לעצמו עדכון וריסטרט, היא נפתחת מעצמה, עם רשימה צפופה של אנשי קשר שאת רובם אני לא מזהה, בית קברות וירטואלי קטן ורדוף רוחות מהעבר. במילא אף אחד מהם לא נמצא און ליין – כי מי בכלל משתמש במסנג'ר היום? – ואני סוגרת אותה בחזרה.

      אבל השבוע, כשהיא הופעלה, בכלל לא שמתי לב. חזרתי הביתה וגיליתי חלון שיחה מכמה שעות קודם לכן, עם שם שלא ראיתי כבר שלוש שנים. עומר. הוא כתב רק "מה שלומך?", כאילו עברו בסך הכל שבועיים מאז הפעם האחרונה שדיברנו, ואפילו את התמונה שלו לא טרח לעדכן מאז 2009. בהיתי כמה דקות בחלון הזה ואפילו שרציתי מאוד לא להפוך לסצנה מ"גירלז", לא יכולתי להימנע מהזיכרונות והקללות שרצו לי בראש. עומר, הבחור שהכרתי פעם באיזה בר ולקחתי הביתה, כי אז עוד הייתי עושה דברים כאלה והוא היה נורא דומה לאיזה שחקן שאהבתי. עומר, הבחור המשוגע הזה, שהסקס איתו היה כל כך מדהים, שהמשכנו להיפגש במשך שנה וחצי, בשעות הזויות ואחר כך לא מדברים במשך שבועות. עומר, הבחור שסירב לאשר אותי בפייסבוק בטענה המופרכת שהוא "לא מערבב בין חיי המין שלו לחיי החברה שלו". עומר, הבחור שאחרי שנה וחצי של יזיזות שגרמה לי להרגיש די מחורבן עם עצמי, מצא לעצמו חברה והתפייד, וכשהשתעמם ממנה אחרי כמה חודשים, ניסה לחדש את הקשר.

      אויש תסתמי: חגית עברה את יום הולדת 30 ושרדה כדי לספר

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      אז איך את מורידה שערות ברגליים? שעווה, מגלחת או עם מכשיר עינויים כזה? (צילום: ShutterStock)

      היו לי יזיזים לפניו ואחריו. פעם הייתי חסידה דגולה של הקונספט הזה, סקס בלי מחויבות או קשרים רגשיים. כשהייתי בת 25, חשבתי שזה עושה אותי נורא מגניבה, לתחזק סוללה של יזיזים, שאת כל אחד מהם יכולתי להזעיק מתי שהתחשק לי, לקבל זריקת תשוקה, תשומת לב גברית ואינטימיות מזויפת ולהמשיך הלאה. לכל החברים שלי היו יזיזים ויזיזות, זה היה אקססורי מקובל יותר מסמארטפון וכולנו התייחסנו לסקס כמו לצורך פיזי חייתי ומנותק מכל צורך רגשי. אבל זה בעיקר היה דפוק. כל הסקס הזה שהתרחש בחיים שלנו, בלי טיפת אהבה.

      הייתי בטוחה שהעובדה שאני יכולה לשכב עם בחור שאין לי אפילו זרזיף רגשות אליו, הופכת אותי לבחורה קשוחה וחזקה, כזו שלא מתאהבת, שלא נעשית תלותית, שלא נופלת לקלישאות. ובסך הכל, כל היזיזים שלי היו חמודים להפליא (הרי מה היה להם להפסיד בעצם?) ועשינו האחד לשנייה גוד טיים. אבל לא עומר. עומר דאג כל הזמן לתת לי את התחושה שאני לא שווה שום דבר, חוץ מזיון. הוא לא טרח אף פעם להכיר אותי, לדבר איתי, או אפילו לסמס לי יום למחרת. היינו נפגשים אצלי, תמיד אצלי, עושים את מה שלשמו התכנסנו וחותכים. הוא היה עוזב עם חיוך מרוח על הפרצוף, ואני הייתי נשארת עם תחושת ריקנות איומה. ולמרות זאת, המשכתי לשכב איתו. למה? אני באמת לא יודעת. אולי בגלל איזה צורך מזוכיסטי להכאיב לעצמי, אולי בגלל שהסקס היה עד כדי כך טוב.

      עומר היה החלאה האולטימטיבית. מספיק היה להסתכל בעיניים הכחולות שלו כדי לראות שמתחת שורץ לו איזה מניאק חרמן, שלא באמת איכפת לו מי שוכבת מתחתיו, כל עוד היא עושה את זה עם רגליים פתוחות. כשהייתה לו חברה, הוא רצה לבגוד בה איתי. כשלא הייתה לו, הוא הבהיר שאני בכלל לא אופציה. אני כמובן מאשימה את עצמי ולא אותו, זה לא שהוא הכריח אותי. אבל מה שחשוב בסיפור הזה הוא שעומר לימד אותי שיעור חשוב על יזיזות, ועל סקס בכלל.

      אויש תסתמי: כל מה שחגית רוצה זה שתתנו לה לשלם על עצמה, רבאק

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      DUDE, לך כבר הביתה. מה אתה נשאר לישון לי במיטה?! (צילום: ShutterStock)

      להרבה גברים יש מיס-קונספציה לגבי היזיזות שלהם: מבחינתם, אם הן גם מחפשות מהם רק דבר אחד, זה בסדר להתייחס אליהן כמו גושי בשר מהלכים. אין צורך לבזבז זמן על שיחות, טלפונים או כל פעולה סוחטת אנרגיה אחרת שמוקדשת בדרך כלל לנשים שאשכרה דורשות מהם גם מחויבות. אם בחורה רוצה רק סקס – משהו שהוא זכותה הלגיטימית, אגב – אז זו בעיה שלה, שתתמודד עם היחס המחורבן אחרי שהוא גמר.

      חברה טובה שלי, קצת יותר מבוגרת ומנוסה, הסבירה לי פעם שיזיזים זה אחלה של דבר, אבל שגם הם צריכים לדעת להפגין קצת ריספקט. אחרי הכל, זו לא סתם עוד ידידה שהם יכולים להריץ איתה בדיחות על נאדים, זו מישהי שמתפשטת מולם ומכניסה אותם למיטה שלה, ואפילו אם זה לא מתפתח לשום דבר מעבר, יש קווים אדומים שאסור להם לחצות. כמו למשל, לא לדבר איתה על הבחורות שאיתן הם יוצאים (כן, גם זה קרה), לא להעיר לה שהשמינה ולא לפהק בשעמום כשהיא אומרת שלא גמרה. לכמה שעות האלה שהם מבלים יחד, הם צריכים לדעת להתייחס אליה יפה וכן, אפילו להפגין כלפיה קצת רומנטיקה. זה לא פורנו פה.

      בסופו של דבר, החלטתי לפני שנה שלא יהיו לי יותר יזיזים. כנראה כי הבנתי שסקס, כמו חומוס, אני רוצה לעשות באהבה, או לא לעשות בכלל. שמגיע לי יותר וכל זה. אני מסתפקת בכך שזה יקרה תוך כדי מערכת יחסים, עם מישהו ששמח לשכב איתי, ולא סתם שמח לשכב. נכון, זה הפחית משמעותית את מספר לילות הזימה שלי, אבל גם סילק החוצה את כל הטיפוסים האלה שפעם היו לי בחיים, שראו בי רק דבר אחד. ובעיקר, זה סילק לי מהראש את התפיסה שיזיזות זה קטע מגניב. כמו המסנג'ר, היא משהו ששייך לעבר, רק שבמקרה הזה, כשעשיתי ריסטרט, מחקתי אותה לגמרי.

      אויש תסתמי: חגית חזרה מהים עם תובנות על גברים שמתחילים שם עם בנות

      בנות (יח"צ)
      אני שמנמנה עם ציצי קטן. חוץ מזה, אני שלוחת ברוקלין של חגית (צילום: יח"צ, מתוך "בנות")

      אויש תסתמי: בר רפאלי הזכירה לחגית כמה אתם פדלאות
      השאפות של מצעד הגאווה בתל אביב
      התלבשנו על אריק ברמן וגילינו את הצד הנשי שלו יוצא מהארון