פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הרנטגן: אתכם או בלעדיכם

      אם אתם אוהבים את הרוק'נרול שלכם מיוזע ומתריס, עם הפנים לקהל ועם הגב לשוק ההון, זה לא רגע שישמח אתכם. בונו והמניות שלו בפייסבוק הפכו אותו למוזיקאי העשיר בהיסטוריה

      בונו עם תמונה של עצמו, 2005 (GettyImages , Dave Hogan)
      תמונה תמונה שבאלבום, מי הבחור הכי עשיר בעיר? (צילום: Dave Hogan, אימג’בנק – GettyImages)

      נובמבר 1987 היה אחד החודשים השחורים בתולדות שוק ההון של ארצות הברית. "נובמבר השחור" זעקו כותרות בעיתון ושר האוצר האמריקאי נתן ל-NBC ראיון, וול סטריט נפלה, ברוקרים קפצו מהגג, גם משיח קפץ והודיעו שהוא נהרג. באוויר ריחף ריח מחניק של משבר כלכלי היסטורי, מסדר הגודל של 1929.

      U2 הייתה אז בעיצומו של המסע לכיבוש אמריקה. אחרי הופעה בלתי נשכחת בקונצרט ה"לייב אייד" למען הרעבים באפריקה, שבשיאה ירד בונו בן ה-25 אל הקהל בוומבלי ופלירטט עם מעריצה, ואחרי ש"ג'ושוע טרי" הגיע למקום הראשון במצעד האמריקאי, ארבעת חברי הילדות מדבלין הרגישו שבשלו התנאים לחצות את האוקיאנוס האטלנטי ולהראות לאמריקאים למי יש רית'ם אנ בלוז גדול יותר.

      על פי רוב, קריסה כלכלית היא חדשות רעות למי שרוצה למכור מותרות כמו דיסקים או כרטיסי הופעות, אבל בונו חד החושים זיהה שנוצרה כאן גם הזדמנות. ב-11 בנובמבר 1987 בשעות אחר הצהריים העלתה U2 מופע חינם לא מתוכנן במרכז אמבר-קאדרו בסן פרנסיסקו, שהופק תוך כמה שעות. 20 אלף מעריצים מאושרים הצטופפו מתחת לבמה מאולתרת, שנבנתה מכמה משאיות שהוצמדו זו לזו, וזכו ל-45 דקות של רוק'נרול סוחף מהלהקה החמה של אותה שנה בעולם. בונו היה זה שהעניק למופע את השם האירוני "הצילו את היאפים", נועץ חץ אכזרי נוסף בבשרם של סוחרי המניות ההמומים של וול סטריט, שהרימו את ראשיהם מצלחות הקוק וגילו שעולמם התמוטט ושההמונים חוגגים את מפלתם.

      הרנטגן: אמיר בן-דוד לא מבין מה אלי טביב רוצה

      בונו עם פול מקרטני 2008 (GettyImages)
      הלטר וסקלטר הלכו לים. מניית פייסבוק טבעה. מי נשאר? (אימג’בנק – GettyImages)

      במהלך PRIDE, ריסס בונו על אחת המזרקות בכיכר את הגראפיטי "רוק'נרול עוצר את התנועה", ומאוחר יותר חטף בשל כך תביעה על השחתת רכוש ציבורי מעיריית סן פרנסיסקו ואולץ לממן את שיפוץ המקום. בשיא ההופעה ניגנו U2 ברצף שני שירים של הביטלס. את "הצילו" של ג'ון לנון, ואת "הלטר סקלטר" של פול מקרתני. לא היה צריך לגרד הרבה כדי לחשוף את הסאבטקסט. אמריקאים, שימו לב אלינו, אנחנו כאן כדי להיכנס לנעליים הענקיות של הביטלס. לא פחות מזה. ואנחנו לא מפחדים מאף אחד. אפילו לא מהרוצח המשוגע של שרון טייט.

      אחרי שהציג את "הלטר סקלטר" במשפט המחץ "זה שיר שצ'ארלי מנסון גנב מהביטלס, אנחנו גונבים אותו בחזרה", פיזר בונו את שיערו שהיה אסוף בקוקו, נעמד במרכז הבמה, הפשיל את שרוולי חולצת הכפתורים הלבנה, שבתוספת ווסט שחור העניקה לו מראה של מלצר היספאני מבולבל במסעדת טקס-מקס. "אני צולל במהירות אבל אני טס גבוה מעליכם", הוא צרח ונפנף ברעמתו השחורה לעבר הקהל שנהם בהנאה. הלטר סקלטר, הלטר סקלטר. תוהו ובוהו, תוהו ובוהו.

      הרנטגן: אמיר בן-דוד רואה דרך יאיר לפיד

      25 שנה אחרי, הבורסה האמריקאית חוגגת את הנפקת הענק של פייסבוק. בונו עדיין שם, עם שיער קצר יותר, חולצות מעוצבות יותר ועם 2.3% ממניות הרשת החברתית שנרכשו על ידי חברת ההשקעות שלו, אלביישן פרטנרס, שהיו שוות אחרי ההנפקה כמיליארד דולר וחצי. על פי הניתוחים בעיתונים הכלכליים הוא מהשבוע המוסיקאי העשיר בתבל, אחרי שעקף את פול מקרתני שהחזיק עד כה בתואר עם הון אישי שהוערך בכמיליארד דולר. תוהו ובוהו. אבל בכיף. גבוה גבוה מעליכם.

      הנה רגע סמלי בתולדות הפופ. אם אתם אוהבים את הרוק'נרול שלכם סמוק פנים, מיוזע, מתריס, עם הפנים לקהל ועם הגב לשוק ההון, זה לא רגע שישמח אתכם. פול מקרתני צבר את הונו האגדי בזכות הצטיינות יתרה בשני הדברים שעשה כל חייו, מימי המרתפים בליברפול והמבורג ועד ל"ערב טוב תל אביב" בפארק הירקון: כתיבת אינספור שירים מעולים והופעות מול קהל. בונו כבר מזמן לא מסתפק בזה. לכן תתקשו להיזכר בשיר הגדול האחרון שכתב. אבל זה ממש לא חשוב. הוא לא נחת מלמעלה רק כדי לבדר אתכם. הוא כאן כדי להציל את אפריקה, לנהל השקעות ענק בבורסה, לתקן את העולם. להיות הכי מהיר, הכי גבוה, הכי עשיר, הכי מפורסם, הכי משפיע. הסינתזה המשוכללת ביותר בתולדות הפופ של מוסיקה-פוליטיקה-תקשורת-כלכלה.

      הרנטגן: אמיר בן-דוד חושב שמגיע לכם מנהיג פועלים טוב יותר מעופר עיני

      בונו (GettyImages , Ethan Miller)
      משקפי לנון, כובע צ'ה ומיליארד דולר בבנק (צילום: Ethan Miller, אימג’בנק – GettyImages)

      הוא גם מודע, כמובן, למשמעות הסמלית של הדברים, ולכן כנראה היה דחוף לו להעמיד דברים על דיוקם. בראיון בסוף השבוע, בעקבות הנפקת פייסבוק, הוא אמר: "בניגוד לדיווחים אני לא מיליארדר ואני לא עומד להיות עשיר יותר ממישהו מחברי הביטלס – ולא רק במובן הכספי, אגב, בביטלס אי אפשר לגעת – הדיווחים האלה הם פשוט בדיחה. החברה שלי משקיעה כסף של אנשים אחרים, כספים של קרנות פנסיה. משלמים לנו, כמובן. אבל אתם יודעים, הרגשתי עשיר כשהייתי בן 20 ואשתי שילמה בשבילי את החשבונות. הרגשתי מבורך רק מהעובדה שאני חבר בלהקה. התחלתי להתעניין בטכנולוגיה בגלל שאני אמן. אנשים אולי חושבים שזה מוזר, אבל מבחינתי מה שמוזר זה שאחרים לא מתעניינים בעולם סביבם. פייסבוק זה צוות מדהים של אנשים, צוות מבריק, זו טכנולוגיה שמחברת אנשים ביחד".

      מה שיפה זה שאת הראיון הזה הוא לא נתן ל-MTV או ל"ניו מיוזיקל אקספרס" אלא לMSNBC-. רשת הטלוויזיה הכלכלית האמריקאית. המסע לכיבוש אמריקה התאגידית הושלם.

      הרנטגן: אמיר בן-דוד על אלדד יניב ועונשו של המניפולטור הכרוני

      בונו עם U2, 1988 (GettyImages , Dave Hogan)
      1988, בונו עם U2 ( צילום: Dave Hogan, אימג’בנק – GettyImages)

      הרנטגן: אמיר בן-דוד רואה דרך הדמויות שעשו את השבוע
      מעושרים: תכירו - אנשים עם מלא מלא כסף
      אויש תסתמי: חגית גינזבורג מתמרמרת עליכם