פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      אפשר חשבון?

      אצל חגית כבר עברו אמנים מיוסרים, סטודנטים מרוטים ומובטל אחד, והם היו הרבה יותר גבריים מכל אנשי ההייטק וילדי השמנת המרופדים במזומנים. אז תנו לה לשלם על עצמה, רבאק

      אילוסטרציה (ShutterStock)

      בסוף הערב הוא מושיט יד לארנק. אני מסתכלת על החשבון, 200 ומשהו שקל על כמה כוסות בירה וצ'ייסרים. אחר כך אני מסתכלת עליו, וברור לי שהוא יתעורר מחר בבוקר ויחשוב לעצמו: "שיט, הנה השקעה שלא תחזיר את עצמה". כי אין לי כוונה לפגוש אותו שוב. הוא בחור חמוד בסך הכל, אבל אחרי שני דייטים – הראשון הסתכם בפגישה ספונטנית על ספסל בשדרה והשני בבר הזה שבו אנחנו יושבים עכשיו – אני יודעת שהוא לא בשבילי, זה לא זה והשיט הרגיל. ולא פייר לתת לו לשלם עליי.

      אז אני מוציאה את הארנק שלי, לא כדי שהוא יגיד לי שלא צריך ויפתור אותי מרגשות האשם, אלא כי אני באמת רוצה לשלם לפחות על השתייה שהזמנתי, בשבילי. כי לא נעים לי. באופן כללי לא נעים לי כשמשלמים עליי, אפילו שזה כביכול הדבר הג'נטלמני לעשות ולמרות שיש לי חברות שמדווחות על אובדן זקפה מול גבר שלא משלם, לי זה לא נעים. ואני גם יודעת שאני מרוויחה פי שתיים ממנו, ובאופן כללי לא בא להיות מסוג הבחורות האלה שיושבות מול החשבון בעיניי עגל ומחייכות את חיוך הנסיכה השברירית שלהן, בזמן שהפועל החרוץ שולף את המזומנים.

      אבל אז הוא נעלב. מול כרטיס האשראי שלי, שהנחתי על החשבון, הוא תוקע בי מבט זועף ופולט משהו שנשמע כמו "בסדר, איך שאת רוצה", אבל באותה מידה יכול היה להיות "מה את רומזת, כלבה, שאני לא יכול להרשות לעצמי להזמין אותך לדרינק?". זה היה כאילו לקחתי סיכה ודקרתי את בלון הגבריות שלו עד שכל האוויר התנדף ממנו. ואנחנו יוצאים החוצה, אני רוצה להגיד לו תודה ולילה טוב, אבל הוא נפרד ממני בחטף, בכעס, ונמלט משם.

      כשאני מגיעה הביתה, אני מתחילה לכעוס בעצמי. איך אתם מעזים לטעון שקשה להבין אותנו, כשאתם בעצמכם ערימה מהלכת של סתירות ומסרים כפולים? מצד אחד, מקטרים כל הזמן על נשים שמנסות לעשוק אתכם, קוראים לנו גולד דיגריות, חומרניות, נצלניות, אבל מצד שני נעלבים כשאנחנו מציעות לשלם עליכם, או לפחות על עצמנו. כאילו גזלנו מכם איזו זכות אנושית בסיסית, כמו גרבוץ.

      אויש תסתמי: למה כל הגברים השווים תפוסים?

      אילוסטרציה (ShutterStock)

      אחד האקסים שלי עשה לי פעם שיחה רצינית על העניין הזה, כי תמיד התעקשתי לאזן את החשבון בינינו. אם הוא הזמין אותי, בפעם הבאה הזמנתי אותו. לפעמים התעקשתי שנשלם חצי-חצי. זה היה נראה לי הדבר ההוגן לעשות. אבל אותו זה הרגיז, והוא פצח במונולוג שבמהלכו הסביר למה חשוב לו להיות זה שמשלם, למה זה גורם לו להרגיש כמו זה שלובש את המכנסיים. אחרי השיחה הזו, הסברתי לו למה אנחנו צריכים להיפרד, ואיך הוא גורם לי להרגיש כמו בחורה שיוצאת עם איש מערות.

      אני לא מנסה להיכנס בכלל למבוך המעורפל הזה שנקרא "גבריות", והדברים שעליהם הוא מושתת. זה כמו בחורה שמרגישה שהיא חייבת לצאת מהבית מתוקתקת, על עקבים ושני קילו איפור, כדי להרגיש נשית, לעומת אישה שיכולה להרגיש הכי נשית גם בסתם טרנינג. ככה אתם מרגישים שאתם צריכים לשלוף את השטרות, אחרת אתם לא גבריים מספיק. ואם אנחנו נותנות לכם, אתם חושבים שזה בסדר לטעון שאנחנו מנצלות אתכם.

      יום למחרת, אני פוגשת ברחוב מישהי מהעבר, ויש לה חיוך ענק מרוח על הפרצוף. היא מראה לי תיק של מיו מיו, שזה מעצב נורא יקר למקרה שאתם לא יודעים. "800 יורו", היא אומרת לי. "החבר שלי קנה לי אותו באיטליה". ואז היא ממשיכה ומספרת איך הכירה אותו באתר שמיועד בדיוק לזה – לנשים שמחפשות שוגרדדיז ולגברים שאין להם שום דבר להציע לבחורה מלבד כסף. ואיך הוא די מבוגר ולא מאוד מושך, אבל נורא מתוק אליה ובעיקר מרעיף עליה כמות בלתי נתפסת של מתנות ושילם לה את שכר הדירה בחודש שעבר. היא אפילו לא מתביישת בזה. להפך, מבחינתה היא זכתה בלוטו.

      אויש תסתמי: חגית רק רוצה שתגיד לה שהיא יפה

      בחורה עם כסף (ShutterStock)

      וזה מגעיל אותי. לא רק הצורך שלה להיות נזקקת למישהו שיממן אותה, אלא הצורך שלו, או של כל גבר אחר, לפצות על מה שזה לא יהיה שחסר לו, בכסף שיש לו.

      אולי אני נאיבית, או סתם סתומה, אבל לפעמים נדמה לי שאני בין היחידות שכסף לא מעניין אותן. כשאני יוצאת עם מישהו, בכלל לא מזיז לי מה הולך אצלו בחשבון הבנק. כבר עברו אצלי אמנים מיוסרים, סטודנטים מרוטים ומובטל אחד, ובהרבה מקרים, הם היו הרבה יותר גבריים וסקסיים מכל אנשי ההייטק וילדי השמנת המרופדים במזומנים, שתמיד חשבו שיש להם קלף מנצח בדמות כרטיס פלאטינום. ב-99 אחוז מהמקרים, גבר שמשתמש בכסף שלו כאמצעי להגדרה עצמית, מפצה על אלף דברים אחרים שחסרים לו, ושאותם הוא לא יכול לקנות, לצערו.

      ולפני שאתם מזדעקים וטוענים שזה מה שרוב הנשים מחפשות – תסתכלו גם על עצמכם. אולי אם כסף לא היה מקור לביטחון ויהירות אצלכם, זה לא היה פרמטר גם מבחינתנו. ואם חסר לכם משהו בפאזל הזה, שמכונה גבריות, לכו לפסיכולוג. לפחות במקרה הזה העובדה שיש לכם כסף תשחק לטובתכם.

      אויש תסתמי: חגית החליטה להיפטר מהחבר האפלטוני

      זוג בבית קפה (ShutterStock , Konstantin Sutyagin)

      צילומים: ShutterStock

      אויש תסתמי: חגית גינזבורג מנסה להסביר לכם משהו, סתומים