פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      אויש תסתמי: כיף לכם, אה?

      סביב חגית יש מלא בחורים מקסימים, מצחיקים וסטרייטים. אורי של סיון, ניצן של יעל, נעם של הילה, תומר של רוני, עמי של תמר, בני הזוג של חברות שלה. כל השווים תפוסים, נו

      אילוסטרציה זוג אוכל (ShutterStock)
      פה גדול. עכשיו תסתמי (צילום: ShutterStock)

      ביום ההולדת של אורי, באיזה בר בדרום תל אביב, הייתי מוקפת זוגות. ספרתי עוד שלוש נשים רווקות וכל היתר התחלקו לצמדים מחזיקי ידיים ומלטפי גב, כמו שבחורים תמיד עושים לאישה שאיתם כשהם נסחבים איתה לאירוע ציבורי כלשהו, במין אגביות מעוררת קנאה כזו שרק רווקות שמות אליה לב. גם הנוכחים האחרים בבר נראו כמו שחזור מדויק של תיבת נוח.

      אני כבר רגילה לזה. זה משהו שקורה לך בגיל מסוים, פתאום כולם סביבך בזוגיות. חלקם כבר נשואים ואפילו עם ילדים. הם רודפים אותך. לכל אירוע, מסיבה, בית קפה, שבתות וימי חול, סיבוב עם הכלב בשכונה בשעת לילה מאוחרת. הזוגות האלה, עם האינטימיות המלוטשת היטב ומבטי ה"אנחנו כבר הסתדרנו בחיים, אבל אל תדאגי, בסוף גם את תמצאי מישהו" שלהם. ואת משתדלת לא לשנוא אותם, כי להיות קנאית ומרירה זה משמין, וכשהם חברים שלך את גם קצת חייבת לאהוב אותם.

      אז התמקמתי על איזה שולחן בחוץ, צמודה לפרטנר שלי לאותו הערב – קופסת סיגריות – וניסיתי לא לשקוע במחשבות אובדניות על מר גורלי. בכל זאת, נשאר לי עוד חודש עד יומולדת 30 ואין לדעת אם ג'ייסון סיגל לא יתאפס עד אז ויציע לי נישואין. הדרינקים התחילו לרוץ ולבסוף הזוגות הסכימו להפריד גפיים ולנוע בחלל האוויר, ולכמה זמן לא היינו חבורת בני 30 ומעלה שגדר הפרדה בלתי נראית חוצה אותנו לכאלה שיש להם עם מי לחזור הביתה, ולכאלה שהחתול עוד יאכל את הגופה שלהם יום אחד.

      לכמה זמן היינו שוב קבוצה הטרוגנית שנפגשה לחגוג יומולדת. מצאתי את עצמי משלימה פערים עם זיו, שפעם היה בן זוג של חברה והעביר לי שיעורי הורות לכלב כשרק אימצתי את פרינס, והיום הוא בעלה של חברה אחרת. ומדי פעם אורי, שהוא בעלה של אחת החברות הכי טובות שלי, הבליח לשיחה עם בקבוק בירה מתחלף וסיפק בדיחות. והיה כל כך מצחיק וכיף ונטול מתחים, שפתאום חשבתי לעצמי: לעזאזל, אם רק הייתי מוצאת בחור רווק שאני יכולה להסתדר איתו כל כך טוב, החיים שלי היו נראים אחרת.

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      אנחנו כל כך חמודים ומשוחררים יחד (צילום: ShutterStock)

      אני תמיד אומרת שאין לי מספיק גברים סטרייטים בחיים, אבל האמת היא שזה לא נכון. לאן שאני לא מסתכלת, יש סביבי מלא בחורים מקסימים, מצחיקים, חריפים וגם סטרייטים להפליא. יש רק את הפרט השולי הזה, שהם בני הזוג של החברות שלי. אורי של סיון, ניצן של יעל, נעם של הילה, תומר של רוני, עמי של תמר וכן הלאה. הם הגברים היחידים בחיי, למעט חבריי הגאים ועוד כמה נספחים שאיכשהו הצליחו להפוך לידידים אפלטוניים שלי, שאני מרגישה נוח לגמרי מולם להיות אני.

      אני לא יודעת למה זה. אולי בגלל שאני לא מסתכלת עליהם כעל "גברים", כמו שאני רגילה להסתכל על גברים – בחשדנות ובזהירות. אולי בגלל שהם באמת אחלה בחורים, והקלישאה "כל הטובים תפוסים" נכונה. אולי בגלל שהם לא בוחנים אותי בפרמטרים של גברים רווקים – אם אני שווה או לא, אם אני משדרת משהו או לא. אולי בגלל שיש לי איתם חברות אינסטינקטיבית שנוצרת בין אישה לגבר שהוא בן זוג של חברה שלה. ולפני שכל מיני מחשבות מטונפות יעלו לכם בראש: לא, לעולם לא יהיו שם מניעים אחרים. כאן זה לא פרק של "דאלאס" ואני אפילו לא מסוגלת להעלות את זה בדעתי. הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב לעצמי הוא שהייתי רוצה גם אחד כזה בשבילי.

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      תגיד, אתה בטוח שאתה סטרייט? (צילום: ShutterStock)

      אבל איך מוצאים אחד כזה, כשכל הגברים הרווקים שאני פוגשת לא מתאמצים אפילו להסתיר את הכוונות הסליזיות שלהם? רק השבוע יצאתי לדייט עם בחור שכבר חודשים מבקש שאתן לו צ'אנס, ושאפילו הטור הזה לא הצליח להבהיל אותו. מהשיחות שקדמו לדייט חשבתי לעצמי שדווקא יכול להיות שם משהו, אבל כשנפגשנו הוא הפגיז אותי בכל כך הרבה מבטים חודרניים והתאמץ כל כך להיות סקסי, שלרגע יכולתי ממש לראות את המבט שיש לו כשהוא סובל מעצירות.

      אם רק היה יכול להיווצר מצב שבו המתח המיני – ולא תמיד הוא הדדי, אגב. לא שזה מפריע לכם – היה נשאר רגע מחוץ לתמונה, ודייטים היו מורכבים משני אנשים שמגיעים עם כוונות טהורות להכיר ולראות מה יקרה, אולי הייתי יכולה לראות בתוך הגבר שיושב מולי בדייט את הבחור החמוד, המצחיק, הלא מאיים והידידותי למשתמשת שאני רואה בגברים של החברות שלי.

      בדרך כלל, כשגברים יושבים מולי בדייט, הם קוברים את כל התכונות הטובות שלהם מתחת לערימה של הורמונים והופכים לציידים, כאילו המצלמות של נשיונל ג'יאוגרפיק מתעדות כל מהלך שלהם (וכשאני אומרת ציידים, אני מתכוונת לאלמר פאד, לא לאינדיאנה ג'ונס). אז אני מתמלאת תיעוב כלפיכם, מה כבר ביקשתי? בחור שירצה להכיר אותי, ויצליח לכבות לכמה שעות את הנורה המהבהבת הזו שאומרת לו, "תשכיב אותה". קלישאה, אני יודעת. אבל זו האמת. בגלל זה אני קצת מקנאה בחברות שלי, שהצליחו לקלף מהבחורים שלהן את השכבות ולחשוף לעולם את הגרעין האמיתי, ששוכב מתחת ליצור החרמן הזה שרק רוצה לזיין. ולא, לאף אחד מהם אין חברים פנויים להכיר לי. בדקתי.

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      עוד זוג שמדבר על זה שחייבים למצוא מישהו לחגית לפני השינה. וגם פרסום סמוי של נעליים (צילום: ShutterStock)