פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      תגיד שאני יפה ותסתום

      מבחינת חגית גינזבורג, המוח הגברי עדיין תקוע בעידן האבן: אתם לא מבינים שלכל מלה שלכם יש אלף משמעותיות נסתרות. היא מחפשת את האמת במה שאתם לא אומרים. שהיא יפה, למשל

      אילוסטרציה (ShutterStock)

      אחד הדברים שלימדתי את עצמי להפסיק לקטר עליהם בשנים האחרונות, הוא העובדה שלעיתים רחוקות בלבד גברים נהגו לומר לי שאני יפה. טווח המחמאות שזכיתי לו נע תמיד בין "חמודה" ל"סקסית" עם הרבה מאוד "מצחיקה", "אינטליגנטית", "שנונה" ו"מוכשרת" באמצע. הגברים שחילקו את המחמאות האלה התכוונו לטוב - אתם תמיד מתכוונים לטוב, ברור - אבל פספסו את כל המטרה. חברים ניסו להסביר לי שכשמישהו אומר לי שאני חמודה או סקסית, זה יופי של דבר. וגם לשמוע שאני מצחיקה ומוכשרת זה משהו שאלפי בנות היו מוכנות לתרום איברים פנימיים בשבילו. אבל כשמישהו אמר לי "חמודה", אני שומעת "כונפה". כשמישהו אומר "סקסית", אני שומעת "שמנה". וכל מה שרציתי הייתה רק מלה אחת: יפה.

      עד היום מלווה אותי סיפור על בחור אחד, שהיה אורח די קבוע בבית שלי ובמיטה שלי, ופעם אחת, בעיצומו של דיון מעמיק ואינטליגנטי בדבר ההבדל בין "יפה" ל"כוסית", מסוג הדיונים שמתנהלים אחרי ששני אנשים שוכבים ומאבדים כל צורך להרשים זה את זו, פלט את המשפט האלמותי "במקרה שלך, את יותר קרובה ליפה מאשר לכוסית" – כלומר, את לא באמת יפה, אבל את גם לא ממש כוסית, אז בסקאלה הזו המחוג שלך נוטה בלית ברירה לכיוון היפה. הבחור הזה התנצל אחר כך עשרות פעמים וניסה להבהיר שבעצם זו הייתה דרכו העקומה לומר שאני יפה, אבל זה כבר לא עזר לו. למעשה, עד היום לאיש אין מושג היכן קבורה הגופה שלו.

      במשך שנים הרגשתי מתוסכלת, והנושא הזה עורר בי זעם בלתי הגיוני. למה לא אומרים לי שאני יפה, אבל כשאני שואלת חברים, משפחה וגם סתם זרים שאני מטרידה ברחוב, נשבעים לי שאני ממש לא מכוערת? עם הזמן פשוט התגבשה בי התובנה שאני סתומה, והפסקתי לנסות להבין. החלטתי שאני יפה, וזהו. שכולם יזדיינו. ודווקא אז, באופן אירוני מקומם ממש, פתאום כולם התחילו להגיד לי שאני יפה, כולל בחור אחד שממש השבוע ישב מולי ותיאר באוזניי כמה אני יפה, כמה העיניים שלי יפות, כמה השפתיים שלי יפות. ממש אנג'לינה ג'ולי המזרח תיכונית. מה שכמובן הוליד את התגובה הרציונאלית המתבקשת – אז למה לא אומרים גם שאני כוסית?

      אויש תסתמי: לחגית גינזבורג יש בטן. חטובה, אבל מלאה

      אישה חושבת (ShutterStock)

      הנושא הבוער הזה התעורר בי מחדש אחרי שהלכתי לראות בשבוע שעבר הצגה חדשה בשם "היופי כן קובע" של בית לסין, שהעלילה שלה כולה מושתתת על אותו עיקרון: בחור אומר על החברה שלו שהיא לא יפה, היא מגלה את זה ומעיפה אותו לכל הרוחות. הגיוני. אולם שלם עמוס בוועד עובדים כלשהו, מלא זוגות בגיל העמידה, וכולם בוהים בבמה ונקרעים מצחוק ורק אני יושבת שם ודומעת בעצב כאילו ההצגה היא בכלל על מרד גטו ורשה.

      מה כל כך מצחיק באישה שנעלבת עד עמקי נשמתה מהידיעה שהגבר שאיתה לא סבור שהיא יפה? ומהיכן נובע הקושי הגדול להבין שלמעט אלה מאיתנו שנולדו עם הקונצנזוס הזה דבוק להן על המצח, ויודעות שהן יפות, רובנו תמיד נישאר עם סימן השאלה הזה מרחף מעל כל סיטואציה. האם מאחורי כל "חמודה" ו"סקסית" כזה מסתתר התואר האיום שממנו כולנו חוששות כל כך – "מכוערת"?

      הרי תמיד יהיה את הבחור הזה, שיוצא עם בחורה מכוערת, אבל יספר לחברים שלו שבעיניו היא הכי יפה בעולם, ואנחנו רוצות להאמין שככה הגבר שלנו מסתכל עלינו. אם לא כל הגברים, אז לפחות אחד שמאוהב בנו. והמחשבה על כך שגם הוא יכול לראות מבעד לסדקי המציאות ולהכיר בכך שאנחנו לא נראות כמו פוסטר צ'יילד של סדרת HBO כלשהי, מכאיבה לנו משום שאנחנו לא יכולות להשלים איתה בעצמנו. אנחנו רוצות לחשוב שאתם חושבים שאנחנו יפות, וגם אם לא, תשקרו, לעזאזל.

      לוק: תמר מרקוביץ' עושה לך סטיילינג

      אילוסטרציה (ShutterStock)

      ברור שגבר יכול לאהוב אישה גם אם איננה יפה, ממש כשם שאנחנו יכולות לאהוב אתכם, ואלוהים יודע שרובכם לא נראים כמו ג'וני דפ. וברור שיש דברים יותר חשובים בעולם מיופי ויש גם את הנתון הסטטיסטי הזה שאומר שרק שני אחוז מכלל האוכולוסיה באמת עונים על אידיאל היופי או משהו כזה, אבל בתוך כל זה, בתוך העולם הקטן והפרטי שלנו, אנחנו רוצות לשמוע שאנחנו יפות. את כל השטויות האחרות – שאנחנו חכמות ומצחיקות וזה, אנחנו יודעות לבד.

      נראה לי שהבעיה טמונה בכך שגם אחרי מיליוני שנות אבולוציה, יש חלק אחד במוח הגברי שעדיין תקוע בעידן האבן: אתם לא מבינים שלכל מלה שלכם יש אלפי משמעותיות נסתרות מבחינתנו. אנחנו מחפשות את האמת דווקא במה שאתם לא אומרים, ולא במה שכן. אין מספיק מלים בעולם שיצליחו לרפד מספיק את המציאות כדי שנוכל להתעלם ממנה, אלא אם כן אנחנו נורא שלמות ובטוחות בעצמנו וכל החרא הזה, ואז לא אכפת לנו. אבל כמה נשים כאלה יש? אורנה בנאי בכלל לסבית.

      השאפות שלנו, הן בכל מקום

      אישה (ShutterStock)

      צילומים: ShutterStock

      אויש תסתמי: חגית גינזבורג מתמרמרת עליך
      פליפ פלופ: מדור הפוקר המשובח של וואלה! גבר
      צ'ייסרים: הסינגל והלסבו הולכים לשתות בשבילך