פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מכורים לצפייה בסרטי פורנו

      בעידן של פס מהיר ונגישות אינסופית, פורנו הפך ממתק אסור לקל במיוחד לצריכה. במקרים קשים, כמו של ערן ויאיר, הוא הופך להתמכרות מסובכת ממנה מתקשים ה"לקוחות" להשתחרר

      צפייה בחומרים פורנוגרפיים, עד עידן האינטרנט פרי אסור שנקטף באלמוניות של חניית קולנוע דרייב-אין, איש איש במכוניתו, הפכה עם כניסת טכנולוגיית העברת המידע המקוונת לחוויה נפוצה ורחבה שניתן לצרוך כמעט בכל מקום. קהל היעד העיקרי של חברות ההפקה וההפצה האמריקאיות השולטות בשוק היו מאז ומתמיד אותם 49% מהאוכלוסיה - הגברים.

      ערן אוהב נשים. מת עליהן. חושב עליהן כל הזמן. אבל בפעם האחרונה שהייתה לו בחורה אמיתית בבית, הוא לא ידע מה לעשות איתה. "זה היה סיוט. עד שהיא באה, נורא רציתי אותה, כבר דמיינתי את הדברים שאני אעשה לה, אבל כשהיא הגיעה והתחלנו להתעסק, היה לי משעמם. פשוט משעמם", הוא מספר. "זה נמשך איזה שעה ולא עמד לי, לא הזיז לי. בסוף היא הלכה והייתה לי הקלה, חזרתי לבנות שלי ב-xhamster וגמרתי תוך שלוש דקות".

      הבנות שלו ב-xhamster או בכל אתר פורנו אחר מבין המיליונים ששורצים ברשת, הן הבנות של כולם, ולא במונחים של אמא תרזה. הן כוכבות פורנו במקרה הטוב וסתם בחורות שמוכנות לעשות כל מיני דברים, פריקיים יותר או פחות כשבמקרה יש גם מצלמה בסביבה. מיליוני גברים עושים להן דברים וירטואליים מטונפים מדי יום ונוגעים בעצמם בזמן שאלו משתוללות על המסך. אבל זה לא המקרה של ערן, ושל 10% משאר הגברים בעולם – הם לא סתם צורכים פורנו ונוזל חיכוך כלשהו מדי פעם, הם מכורים על אמת. וכמו כל התמכרות, זו מפלצת רעה, מושחתת, שמשתלטת להם על החיים.

      הסטטיסטיקות של התופעה הזו מבהילות. לפי הנתונים של ה- The National Council on Sexual Addiction and Compulsivity באמריקה, 72 מיליון איש ברחבי העולם גולשים מדי חודש לאתרי פורנו, 10% מהם מכורים (מתוכם 17% נשים) ומדווחים על צריכה יומית של פורנו, לפעמים במשך שעות. סרטון פורנו חדש עולה לרשת בארה"ב אחת ל-39 שניות ויותר מ-3,000 דולרים מבוזבזים מדי שנייה על פורנו ברחבי העולם. תוסיפו לאלה את הצרכנים הקלאסים, שעדיין משתמשים בדי.וי.די, ותגלו שתעשיית הפורנו העולמית מגלגלת 97 מיליארד דולרים בשנה, יותר מענקיות טכנולוגיה כמו גוגל, מייקרוסופט ופייסבוק.

      רייצ'ל גולדברג, פסיכולוגית קלינית מסבירה: "אין ספק שעלייתה של הטכנולוגיה וכניסתה הדרמטית לחיינו העלתה את אחוזי השימוש בפורנו. היכולת לצרוך פורנו דרך הסמארטפון, הטאבלט או המחשב הנייד הפכה את העניין לזמין וקל יותר. אפשר לצרוך אותו בכל שעה ובכל מקום. בארה"ב הצביעו על עלייה של 30% בצריכת פורנו בשנים האחרונות, אבל אלו נתונים מתעתעים - אם היום אפשר לעקוב אחר צריכת הפורנו באמצעות חיפושים בגוגל וכיוצא בזה, בעבר זה היה הרבה יותר מורכב. פורנו היה נצרך בקלטות וידיאו או במגזינים, באופן שהיה קשה יותר למעקב".

      ב-sexual recovery institute בארה"ב מדווחים שהתמכרות לפורנו זהה באפקטים שלה להתמכרות לסמים קשים. היא מבודדת את המכור, גורמת לו לבלות הרבה יותר מדי שעות מול המחשב ופוגמת משמעותית במערכות היחסים המוחשיות שלו. היא מעוררת תחושה של בושה איומה, בגלל האספקטים המוסריים של הצפייה בפורנו ומשמשת כתחליף לקשרים אנושיים ומיניים אמיתיים. חלק מהמכורים מתמכרים בהתאם לאוננות, אבל אחרים פונים לצד השני של המתרס ומתנזרים מכל מה שקשור למין, במקום, הם פשוט צופים במשך שעות בפורנו ומשתמשים בו כמפלט מהמציאות.

      בין הסממנים שמאפיינים מכור לפורנו: חוסר יכולת להפסיק לצפות בפורנו, גם אם קיים רצון כזה; תגובה זועמת כשהם נאלצים להפסיק; התנהגות של הסתרה וסודיות; ניהול חיים כפולים – תפקוד יומיומי סביר מול צפייה סודית בפורנו; דבקות בצפייה גם אם יש לה השפעות שליליות על חייהם (למשל, אבדן מקום העבודה או התפרקות של מערכת יחסים); ואבדן תחושת הזמן.

      פורנו-מניה (יח"צ)
      לעסק של 97 מיליארד דולר בשנה אין אינטרס לעזור לך להיגמל (צילום: יח"צ)

      ערן, מעצב גרפי בן 32 מתל אביב, מכור כבר שלוש שנים. זה התחיל בקטן, כמו אצל כולם, עם איזה סרטון אקראי פעם או פעמיים בשבוע, אבל מאז המצב הידרדר. "אני רואה פורנו לפחות חמש פעמים ביום טוב ו-15 פעמים ביום רע. אם זה לא קורה, יש לי ויברציות בכל הגוף, כאילו אני נרקומן שצריך את המנה שלו. אני משתדל לחפש סרטים באתרים חינמיים, אבל הרבה פעמים אני משתעמם מהם ומשלם כסף. יש לי מנויים לחמישה אתרים גדולים ואני כל הזמן שם, היום שלי סובב סביב זה. פעם הייתה לי עבודה בחברת פרסום והייתי כל יום עשר שעות בעבודה לפחות, ולפעמים לא הצלחתי להשתלט על עצמי. ישבתי בחלל פתוח גדול עם הרבה אנשים, והייתי מחפש חדרים ריקים כדי לראות בהם פורנו. את יודעת כמה פעמים כמעט תפסו אותי? רציתי למות. הפכתי לאחד הבחורים הקריפים האלה שכל החיים שלהם זה פורנו".

      לפני שנתיים הוא עזב את המשרד ועבר להיות עצמאי, כדי שיוכל לעבוד מהבית וכמו שהוא עצמו מנסח את זה – "לראות פורנו בלי שיפריעו לי". אבל מהר מאוד הוא גילה שדווקא הפורנו הפריע לו: "אני לא מסוגל לעבוד כמו שצריך, אחרי כמה זמן על המחשב זה מתחיל לדגדג לי. בסוף אני נשבר ועובר לראות איזה סרטון, מאונן ואחר כך מנסה להמשיך. זה קורה בערך פעם בשעתיים. את יודעת איזה מביך זה לדבר עם לקוח בטלפון ותוך כדי לחשוב על סרטון כלשהו שבא לי לראות?".

      ערן יודע לאבחן שההתמכרות שלו התחילה בזמן משבר, אחרי שנפרד מבת זוג והתמודד עם בעיות בעבודה. אבל עם הזמן המצב שלו רק הלך והידרדר. "איבדתי עניין בסקס אמיתי, אני לא יוצא עם נשים – כי מי תרצה להישאר אחרי שהיא תגלה שאני מכור לפורנו? – ובקושי יוצא מהבית בכלל. הפורנו הזה הרס לי את החיים ואני לא יכול לדבר על זה עם אף אחד. בכל פעם שניסיתי להפסיק ולהיגמל זה נכשל, ואז אני אומר לעצמי כל לילה 'מחר אני לא צופה בפורנו'. בסביבות 10:00 בבוקר אני תמיד נשבר".

      מכורים לפורנו (ShutterStock)
      "זה היה באמצע היום, המשרד היה עמוס ושכחתי לנעול את הדלת של החדר שלי" (אילוסטרציה: ShutterStock)

      גם יאיר (שם בדוי), עורך דין גרוש בן 41 מהמרכז, מודה שהוא מכור לפורנו כבר שנה וחצי. "פעם המזכירה במשרד תפסה אותי מאונן מול פורנו. זה היה באמצע היום, המשרד היה עמוס ושכחתי לנעול את הדלת של החדר שלי. מאז אני לא יכול להסתכל לה בעיניים, והיא בטח חשבה שאני סתם עוד גבר טיפוסי שנוגע בעצמו באמצע היום. אבל אני עושה את זה כל הזמן, בכל מקום. לפעמים באוטו, לפני פגישה. יש לי סרטים שמורים באייפד ואני עושה את זה בחניון. פעם עשיתי את זה בחניון של בית חולים, לפני שהלכתי לבקר את סבתא שלי שהייתה מאושפזת".

      יאיר מרגיש בושה כל יום, כל היום. "גם אם אנשים לא יודעים, אני מרגיש שרואים את זה עליי. אומרים לי שאני לא נראה טוב, שהעיניים שלי אדומות. את צריכה לראות איך הבית שלי נראה. אני לא מתפקד יותר, רק רואה פורנו כל היום ובשאר הזמן מרגיש מטונף".

      התופעה נעשתה כל כך תדירה, שבינואר 2012 פסיכולוגית מלאס וגאס בשם תמי-לי דוקן הודיעה שהיא מקימה אתר לטיפול און-ליין בהתמכרות לפורנו. "יש הרבה מאוד אלמנטים של בושה בעניין הזה", היא מסבירה. "המכורים לפורנו לא רק סובלים מהמאפיינים הרגילים של התמכרות – חוסר שליטה על חייהם, תחושה שמשהו חזק מהם השתלט עליהם, הם גם מרגישים פתטיים ומשווים את עצמם למכורים למין. הם אומרים לעצמם, לפחות הם מזיינים באמת, אני רק יושב פה מול המחשב או הטלוויזיה ונוגע בעצמי. אז הם לא יגיעו לקבוצות טיפול ויעדיפו להישאר אנונימיים".

      "טיפול בהתמכרויות לסקס או לפורנו מבוסס בדרך כלל על שילוב בין טיפול תרופתי ותהליך בשיטת 12 הצעדים", מסביר עידן מיליצ'ר, סקסולוג של קופת חולים כללית בתל אביב, "הוא שונה מעט מגמילה מאלכוהול ומסמים, משום שסקס הוא מרכיב חיוני וחשוב בחיים שלנו. המרכיב התרופתי בטיפול כולל תרופות אנטי-חרדתיות או שימוש בתרופות נוגדות אפילפסיה, כמו 'לניקטל', 'טופמקס' ו'גמפנטין'. בשיטה זו מסתכלים על הדחף כעל איזשהו התקף אפילפטי, כאל איזושהי פעילות לא סדירה של המוח, הדומה לזו שמתרחשת כשהמוח לא שולט בגל העצבי שיוצר את האפילפסיה, ומטפלים בו בהתאם.

      תפקיד המרכיב הפסיכולוגי הוא ללמד את המכור איך לחיות עם הדחף. טיפול התנהגותי קוגניטיבי שבו רוצים ללמד את המכור איך לא ליפול בפח בעתיד וללמד אותו לתעל את המין לאפיק חיובי ובריא, בתוך מסגרת זוגית ואינטימית. בטיפול הגמילה מלמדים אותם לא להתנזר ממין, אלא ללמוד ליהנות ממנו. ליהנות מהמגע, מהליטוף, מהחיבוק, מהחום, מהאנושיות שבו. ללמוד את מהות המין ואת משמעותו, ולראות אותו הרבה מעבר לאקט הטכני. אחוזי ההצלחה בטיפול תלויים, כמובן, במוטיבציה של המכורים לשנות את מצבם, ונעים בין 70% ל-80%. מעצם ההכרה בבעיה והטיפול בה יש למכורים תקווה לראות את האור הרומנטי והאינטימי בקצה מנהרת הבדידות, הריקנות והדיכאון".