פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      אדוני ראש העיר

      מטרידה המחשבה שכל אותם מכורים לכוח, אנשים מסוכנים ומעוררי חלחלה, יכולים להיות כל כך מעוררי השראה. כמו טום קיין, הדמות שמגלם קלסי גרמר ב-"בוס", גבר השבוע שלנו

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      טום קיין מריח דם (צילום: יח"צ)

      כבר נתקלנו בעבר בטיפוסים מרושעים, בפוליטיקאים מושחתים או בפושעים חסרי רחמים, אבל משהו בעוצמה האפלה של ראש עיריית שיקגו טום קיין היה יוצא דופן. רק השבוע צופי yes (או לפחות הפרימיטיביים מבינינו שעדיין כפופים ללוח השידורים) נפרדו ממנו עם הפרק האחרון של הסדרה המצוינת "בוס", אבל הרושם עדיין נשאר, כמו הנגאובר משיכרון הכוח של הבוס הכל יכול.

      אומרים על גברים שהם רודפים אחרי כסף ונשים, אבל את קיין עניין רק כוח. לא חברים, לא זוגיות, לא משפחה. אפילו זיונים לא עשו לו את זה. זכורה רק פעם אחת שבה הוא הביט מהצד בשתי נערות ליווי משתובבות מולו, ואת הכעס שלו כשהן העזו להפסיק לרגע, מבלי שקיבלו ממנו הוראה מפורשת. "מישהו אמר לכן להפסיק?", שאל, כמעט מאיים. כי הכל מבחינתו זה שטויות. הבל הבלים. הדברים היחידים שהניעו אותו היו הצורך האובססיבי לשלוט, לשדר עוצמה, לקבל את החלטות, לנווט את העניינים, ולהנהיג.

      ההתנהלות השקטה והשכלתנית של ראש העיר הייתה כל כך מיומנת, כל כך אכזרית וממוקדת, עד שקשה היה שלא להעריך אותו. אפילו לחבב אותו. לא פעם רצינו בהצלחתו של הפוליטיקאי המסוכן, למרות שהוא היה מרושע. לא פעם ייחלנו שיחסל את כל הנבלות סביבו, על אף השטניות שבו. אולי זו המחלה שקיננה בו, אולי זו ההבנה עם אילו כוחות הוא נאלץ להתמודד, אבל בסופו של דבר היה מפתיע לגלות אילו צדדים אפלים ואלימים הוא הצליח להוציא לא רק מתומכיו – אלא בעיקר ממני, האיש הקטן בבית. לא פעם מצאתי את עצמי קופץ אגרוף וצועק למסך בעיניים רושפות. קדימה טום, תפרק אותם. תרמוס אותם, תכתוש אותם, עכשיו זה לא הזמן לגלות רחמים.

      כי טום קיין (בגילומו הנפלא של זוכה גלובוס הזהב קלסי גרמר) לא היה לבד. הוא אולי מסמל את כל הרוע שחבוי באופי האנושי, אבל זו המציאות שבה הוא חי. כולם סביבו צבועים משחרים לטרף, חיות מריחות דם, אויבים ויריבים שרק מחפשים סימן קטן לחולשה, ומיד תוקפים. מנקודת המוצא הזו החלה הסדרה, בסצינה שבה הרופאה מבשרת לו שהוא חולה במחלת עצבים נדירה, שתגרום לו לקריסה איטית ולנבילה. קיין מוכן היה לקחת כדורים מסוכנים, להרטיב במיטה, לקצר את חייו, הכל כדי לא לחשוף רפיון קל שבקלים. הוא ידע שאויביו לא פחות אכזריים ממנו.

      וואלה! גבר: כל מי שיצא גבר אצלנו עד היום
      וואלה! גבר: אנחנו פה בשבילך. תהיה חזק
      וואלה! גבר: פליפ פלופ - מדור הפוקר המשובח שלנו

      קלסי גרמר ב"בוס" (GettyImages)
      קלסי גרמר זוכה בפרס השחקן הטוב ביותר בגלובוס הזהב (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

      לאט לאט הוא טיפל בכולם. "כל אדם שזמם נגדי יחוש בנחת זרועי", אמר ראש העיר, ומתברר שאין מתוק מטעם הנקמה. היה מרגש לראות אותו מוריד את הגזבר זייצ'ק על ברכיו (תרתי משמע), ומביט בו בדממה רועמת. הוא עורר אימה כשרק הביט מהחלון במרדית', אשתו הבוגדנית, וראשו כבר רקח מזימות כיצד לטפל בה. הפרצוף קר הרוח שלו כשהוא זרק לטוחן האשפה את זוג האוזניים, שהוגשו לו רק כמחווה, היה מבהיל, אך מעורר כבוד. זו הייתה כוחניות מענגת, כמעט ממכרת.

      נקודת השבר הייתה שגם את הבת שלו, היחידה שעוד אהבה אותו והוציאה ממנו סימנים נדירים של רוך, הוא הקריב למען המטרה הנעלה, השמירה על הכיסא. זה כנראה האלמנט המטריד ביותר בטום קיין, אותה דבקות חולנית במטרה, כשהכל מותר בשם האידיאולוגיה, מתוך האמונה שהוא האיש הנכון, שלפעמים צריך ללכלך את הידיים על מנת לבצע את המשימה. "זה שמפריד בין אלו שעושים לאלו שמביטים מהצד", גער בעוזריו שפקפקו בו.

      קשה שלא להשוות אותו לפוליטיקאים בעולם האמיתי. אומנם מדובר בסטנדרטים אחרים של שחיתות ופנאטיות, אבל עדיין רבים מהם מוכנים ללכת רחוק בשם האידיאולוגיה, באמונה שהמטרה מקדשת את האמצעים, בניסיון לשמר את הכוח. אבל הבעיה היא לא רק ההתנהגות שלהם, אלא התגובה שלנו להתנהגות שלהם. יש מעין הערצה אוטומטית לאותם אנשים חזקים, שמצליחים לשרוד יום אחר יום במלחמה הזאת. מטרידה המחשבה שכל אותם מכורים לכוח, אנשים מסוכנים ומעוררי חלחלה, יכולים להיות כל כך מעוררי השראה.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      מחשבה מטרידה, בוס. (צילום: יח"צ)

      וואלה! גבר: כל מי שיצא גבר אצלנו עד היום
      וואלה! גבר: אנחנו פה בשבילך. תהיה חזק
      וואלה! גבר: פליפ פלופ - מדור הפוקר המשובח שלנו