פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      גיבור גיטרה

      לפני 20 שנה, יהודה עדר הגיע לאולפן החזרות של אבטיפוס, שיכור. זה נגמר בשיתוף פעולה שהפך לאייל שכטר את החיים. בשבוע שעבר הוא התפוצץ כשראה את אחת ההופעות הטובות בחייו

      וואלה! גבר: אנחנו פה בשבילך. תהיה חזק
      וואלה! גבר: רעש לבן - הטור האישי של אייל שכטר
      וואלה! גבר: פליפ פלופ - מדור הפוקר שלנו

      יהודה עדר בהופעה (יח"צ , אייל שכטר)
      סערה בחוץ, סערה בפנים. יהודה עדר בקפה ביאליק (צילום: אייל שכטר)

      כל הרגעים שפוצצו אותי, תפסו אותי כשלא הייתי מוכן. הרגע הזה יכול לקרות כשאתה רואה את הלהקה הכי חשובה בעולם באותו רגע יחד עם עשרות אלפי אנשים או כשאתה בקפה ביאליק עם כמה עשרות.

      ליל חורף, לפני שבוע, קור אימים בחוץ. טל יניב, אמיר בן דוד ואני הלכנו להופעה של יהודה עדר בקפה ביאליק. התכנון היה להגיע עם בנות זוג, אבל החיים, למי ששכח, הם מה שקורה בזמן שאתה מתכנן תוכניות. בבית אחד ילד נפל למיטה, ובבית אחר הבייבי סיטר נתקעה בגלל הגשמים והסופה. אז יצא שרק הבנים הלכו.

      התחבקנו עם יהודה בכניסה, לא היו יותר מדי אנשים. הקור עשה שמות במוטיבציות. שתינו קצת וחיכינו שיתחיל. הרגעים שפוצצו הגיעו בהפתעה. מרגע שההופעה התחילה ועד שהיא נגמרה צללתי לתוך בריכת צלילים שאין בה זמן. אין לי מושג כמה זמן עבר. הייתי מרותק. מפלס ההתרגשות רק עלה ככל שההופעה התקדמה. יהודה יחד עם איתן גדרון, (כן, הבסיסט האגדי של תמוז) ועוד שני נגנים צעירים ומוכשרים כמו שדים - גלעד מאיר והוד שריד – הציגו את אחת ההופעות הכי מרעננות שתשמעו בחייכם. הם ניגנו רוקנ'רול כמו שמזמן לא שמעתם, כמו שאתם חושבים שרוקנ'רול צריך להשמע, כמו רוקנ'רול שאתם מתגעגעים אליו, כזה שמגיע מאמריקה ומנסר לכם את המוח, עם ריפים שלא מעיקים ווירטאוזיות אינסופית.

      מדי פעם יהודה הוציא את הגיטרה שלו לסולו. המזל הגדול של כל העולם הוא שהאיש צנוע, ודווקא בדרכו המוחצנת, והוא מותיר חללים גדולים לשאר למלא. אבל כשהוא יצא לסולו, או רק צבט מיתר, עמדו שם איזה 50 שנות אחיזה בגיטרה. ויש לזה טעם ויש לזה ריח וזה נשאר באוויר. יהודה עצמו עמד שם, ילד מפוצץ בכריזמה, והוא יחד עם הנגנים שלו פוצצו ערב קטן בקפה ביאליק לאלפי רסיסים קסומים. מבחינתי, הערב הזה היה אחד משיאי המופעים שראיתי אי פעם, בשורה אחת עם יו 2 בפארק, פורטיס וסחרוף בסינרמה, פיית' נו מור בגני התערוכה וחצי אינפקטד מאשרום בלילה הזוי במיוחד באברקסס. זה היה מופע של שיא הרגש, של חבורת גברים שיודעים לנגן, שיודעים לעשות את זה טוב.

      אריאל זילבר עם יהודה עדר (נמרוד סונדרס)
      עם עוד חבר מימי תמוז (צילום: נמרוד סונדרס)

      לפני 20 שנה, בחדר חזרות של אבטיפוס, באזור מוכה זונות, ירד יהודה עדר במדרגות. הוא הגיע עם מיקי קם, אני חושב ששניהם היו שתויים. בכל מקרה הוא היה, ככה סיפר אחר כך. ניגנו לו כמה שירים, ביניהם את "מועקה" בביצוע גראנג'י, עם השפעה ברורה של נירוונה. הוא היה מאוד נחמד, אחר כך הם הלכו. יותר מאוחר, כשניסינו להבין אם הוא רוצה לעבוד איתנו, גילינו שכן. "הם אנשים מאוד גבוהים", ככה הוא אמר עלינו. לא הבנו איך זה קשור למוזיקה. בהמשך נבין.

      מרגע שהתחלנו לעבוד איתו עברנו מסלול הכשרה מטורף. עשרות שעות של חזרות, עשרות קלטות מתוך החזרות ונסיעות מסתוריות של יהודה לצפון ולדרום, שכללו איסוף טרמפיסטים והשמעת השירים שלנו. הם היו צריכים להקשיב, לא היתה להם ברירה, ולהגיד אם הם אוהבים את השירים שיהודה השמיע להם. במסגרת טירוף המערכות ייצרנו טונות של שירים שנשארו על הרצפה. עבדנו על קולות, עבדנו על פירוקי אקורדים, עבדנו במוזיקה, וזה היה עוד לפני הפרזנצטיה שעשינו להליקון. כשהנהלת החברה הגיעה לשמוע אותנו, הם הוכו בתדהמה, וזאת לא היתה אפילו פרזנטציה טובה. היינו נרגשים מדי. אבל היינו בנקודת רתיחה כזאת שאי אפשר היה לעצור אותנו. אבטיפוס הוחתמה מיד. אני לא הבנתי אז כלום, נסחפתי לתוך המערבולת. לא הייתי מוכן, לא הייתי בשל, אבל רציתי את זה יותר מהכל.

      מסע האובססיה של יהודה המשיך באולפן, כשטרק אחרי טרק נבחנו בדקדקנות מיקרוסקופית. כלי נגינה, מיקרופונים ומכשירי הקלטה הוחלפו, על מנת ליצור סאונד שיהודה ויועד נבו חיפשו. אנחנו נסחפנו עוד יותר, איבדנו זמן ומיקום במרחב ופשוט צללנו לתוך עולם המוזיקה. כן, אז עוד אפשר היה לעשות את זה. כשצנחנו על הספות ונרדמנו, יהודה המשיך להקשיב, המשיך לבדוק. הטירוף לא נפסק גם אחר כך. יהודה ליווה אותנו בהופעות הראשונות, ליטף, חיבק, לימד. הוא תמיד היה מורה, עוד לפני שהוא ראה בזה ייעוד.

      בסופו של דבר, השיעור הכי חשוב שלמדתי ממנו הסתכם במשפט ששמעתי ממנו אחרי אחת ההופעות: "כשהשיר הראשון מסתיים, אל תזוז מהמיקרופון, תישאר עומד מולו". רק שנים אחר כך, כשגדלתי מספיק, הבנתי שכל מה שלמדתי ממנו מתרכז במשפט הזה, שזו התכלית של עמידה מול קהל, על במה או על במת תיאטרון. זו תמצית הכריזמה. 15 שנה אחרי, המשפט הזה זיכה אותי בפרס הראשון בתיאטרונטו.

      מיקי קם יהודה עדר (אביב חופי)
      עם מיקי קם, כמה שנים אחרי ההנגאובר (צילום: אביב חופי)

      כשהתפרקנו, הבנתי שאובססיה כמו שהיינו בתוכה לא משרתת אותי טוב. היא לא טובה עבורי. אני חושב שהאובססיה הזאת הפסיקה גם לעניין אותו. מה שהתאים לפני 20 שנה כבר לא מתאים היום. האינסטינקטים נשארו אותו דבר, אבל לא בטוח שהגוף כבר רוצה את זה. בשנים לפני שאמיר, טל ואני החזרנו את אבטיפוס, התרחקתי ממוזיקה, בעיקר בגלל שזה כאב לי מדי. יהודה ואני המשכנו להיות בקשר, הוא שמע את השירים שלי, ייעץ, עודד, תמיד חייך ותמיד נשאר אהוב לב. הוא מצטרף מדי פעם לשמחות קטנות על הגג של אמיר, נדמה שהוא ממשיך להתמוגג מהגבוהים שלו.

      "איך הייתי?", הוא שאל אותי אחרי ההופעה. הוא התכוון איך היינו, אבל ככה זה יוצא לו – כאילו אגו מניאק, אבל לא באמת. אמרתי לו איך הוא היה, ואחרי זה איך הם, התחבקנו והלכנו הביתה. ערב כזה היה מסתיים פעם בצורה אחרת. אבל כנראה התכווצנו עם השנים, אולי אנחנו כבר לא כל כך גבוהים.

      יהודה עדר בהופעה (יח"צ , אייל שכטר)
      וליהודה יש גיטרה בצבע חום (צילום: אייל שכטר)

      וואלה! גבר: אנחנו פה בשבילך. תהיה חזק
      וואלה! גבר: רעש לבן - הטור האישי של אייל שכטר
      וואלה! גבר: פליפ פלופ - מדור הפוקר שלנו