פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      עשי זאת בעצמך

      אין דבר סקסי יותר מגבר שמודה שהוא לא יכול, לא רוצה או לא יודע, גם אם מדובר בלהחליף פלורסנט. אז תפסיקו לשחק אותה שיפוצניקים מסוקסים, חבורת כושלים בני כושלים

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      זו מקדחה ביד שלי ולא, אני לא שמחה לראות אותך (צילום: ShutterStock)

      הפלורסנט במטבח שלי נשרף. זה קטע מוזר, פלורוסנטים. הם שורדים יותר שנים מהרפס, וכשאת מדלגת בין דירות שכורות בתל אביב, כמעט אף פעם לא יוצא לך לעמוד מתחת לגוף התאורה החיוור והמאובק הזה, לגרד את הראש ולשאול את עצמך, איך לעזאזל אני מחליפה אותו עכשיו?

      אני דווקא די טובה בקטעים האלה – החלפת נורות שרופות, טיפוס על סולמות ענק, תקיעת מסמרים, לכידת והריגת ג'וקים. גם כשהיה גבר בסביבה, והוא התעקש להוכיח שטסטוסטרון משפריץ לו מבלוטות הזיעה, זה תמיד לווה בכל כך הרבה רעש וטינופת, שהעדפתי לעשות את זה בעצמי. אבל אתם, זה נורא קריטי בשבילכם להיות ההנדי-מן בבית ולשלוח אותנו למרוח לק או משהו כזה.

      אז החלטתי לעשות ניסוי, ולבקש מכמה גברים עזרה בהחלפת הפלורוסנט. כי אני עלמה במצוקה וכל השיט הזה. פניתי לשכן מלמטה, זה שתמיד עוצר להכניס את הבטן כשאנחנו נפגשים בחדר המדרגות. שאלתי אותו אם יוכל להחליף אותו בשבילי והוא ניפח את החזה בגאווה, "בטח, חמודה. בכיף".

      וואלה! גבר: אנחנו פה בשבילך. תהיה חזק
      וואלה! גבר: כל הטורים של חגית גינזבורג
      וואלה! גבר: כל מה שאתה רוצה ונדמה לך שאת צריך

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      ההורים רצו שאני אהיה מוהלת, אבל זה לא יצא (צילום: ShutterStock)

      באותו ערב הוא עלה לדירה של החמודה, נכנס למטבח ופצח באנליזה פסיכואנליטית של הסיטואציה. "המממ... זה פלורוסנט מהדגם הישן. מודל קלאסי", הוא אמר, כאילו שמדובר בתערוכה של מכוניות וינטאג', ואני נשבעת שיכולתי לראות כמה מתאי מוח שלו עולים בלהבות. "צריך להביא סולם, כי התקרה גבוהה וצריך להביא מטר ולמדוד אותו". שלושה ימים אחר כך, הוא עדיין היה בחזקת נעדר. כנראה הלך להמציא מכונת זמן, כדי לקנות את הפלורוסנט הקלאסי.

      אחר כך פניתי לידיד טוב שלי מהעבודה, תוך שאני מתעלמת מהעובדה שאצלו בדירה גוף התאורה היחיד שעדיין מתפקד הוא עששית משנות החמישים שמישהו הפקיר שם בבוידעם. "בטח! מגיע לעזור מיד!". הוא גר במרחק מאה מטר ממני, אבל כנראה עושה את דרכו ברכבת התחתית, כי זה היה לפני שבוע ועדיין לא שמעתי ממנו.

      חבר טוב אחר דווקא התייצב אצלי מיד, ואפילו הציע שנלך לקנות פלורוסנט ביחד. בסניף הטמבור הקרוב לביתי, הוא התלבט בין שני גדלים (כי התעצלנו למדוד). כשניסיתי לרמוז לו על הגודל הנכון (הפער בין השניים די ניכר), הוא נעץ בי מבט ספוג בעלבון ואמר "חגית, אני יודע בעצמי איזה גודל מתאים. תני לי לעשות את מה שאני יודע ואל תתערבי".

      קנינו, הגודל לא התאים.

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      השכן והידיד של חגית אחרי (צילום: ShutterStock)

      כל הסיפור הזה גרם לי לשאול את עצמי שתי שאלות: 1. האם אתם מודעים בכלל לכמה אומללים אתם נראים כשאתם מתעקשים להוכיח את הגבריות שלכם, במקום פשוט להודות שאתם לא יודעים או שלא בא לכם? ו-2. האם כל הגברים שבסביבתי הם בכלל כוסיות בהסוואה?

      חוסר היכולת שלכם להודות בחוסר היכולת שלכם, הוא משהו שחברות שלי ואני נתקלות בו על בסיס יומיומי: בחורים שמנסים להשחיל את הג'יפ העצום שלהם לחנייה שמתאימה לסמארט ומסרבים להתייאש, גם כשברור שאפילו הודיני היה מרים ידיים; גברים בחדר כושר שאין להם מושג איך להפעיל את ההליכון, אבל לא יעזו לבקש הוראות מהבחורה שעסוקה בריצת מרתון ממש לידם; כאלה שרכשו שולחן באיקאה אבל בגלל הסירוב שלהם לקרוא את ההוראות, יצאה להם קוביה הונגרית. פעם אפילו צפיתי במו עיניי בבחור שבמשך שעתיים נאבק עם צעצוע
      שהגיע בתוך ביצת קינדר וכמעט פרץ בבכי.

      וזה לא מסתכם רק בכישורים הטכניים שלכם: אתם לא מסוגלים להתחיל איתנו, אז אתם רק יושבים מולנו בבר ונועצים מבטים במשך ערב שלהם (ואחר כך מספרים לנו ש"אנחנו לא משדרות מספיק זמינות"). אתם לא יכולים להודות שלא בא לכם להמשיך לצאת איתנו, אז במקום אתם נעלמים או מסתפקים בסמס דלוח.

      קשה לכם לקבל את העובדה שאנחנו לא תמיד רוצות אתכם, אז אתם מככבים בתוכנית הריאליטי הפרטית שלכם, "התירוץ המיליון", בה אתם מספרים לעצמכם שאנחנו גולד דיגריות שרק רוצות גברים עשירים, או שאנחנו סתם כלבות מהגיהינום. אחרים מסתפקים בקלישאה הגדולה מכולן: "ביקשתן פמיניזם, אז תתמודדו!". אם אתם במקרה נתקלים בבחורה שיש לה מספיק כסף משל עצמה, שיודעת להחליף נורות לבד, שנוהגת מצוין ועושה חניית רוורס עם יד אחת קשורה מאחורי הגב, זה כל כך מאיים על הגבריות שלכם, שאתם פשוט מקטלגים אותה במרתפי המוח שלכם כלסבית.

      מבט לעתיד (ShutterStock)
      היי, אני רואה חנות טמבור באופק! שמישהו יציל אותנו! (צילום: ShutterStock)

      וכל זה, נובע מהעובדה הפשוטה שאין לכם את היכולת הבסיסית, את הביצים, להודות שאתם לא יודעים. ואל תתבלבלו בין ג'נטלמניות למאצ'ואיזם. יש פער מאוד גדול בין לפתוח לנו את הדלת, לבין להטיח אותנו לשוליים ולהשתלט על הג'ק בכל פעם שיש פנצ'ר.

      אבל זה בסדר, אתם לא האשמים היחידים. אני מאשימה גם אותנו, הבכייניות שאומרות שהן רוצות "גבר גבר" ומצפות מכם לחלץ את המקגיוור הפנימי בכל פעם שנשברת לנו ציפורן. אנחנו נהנות להיות נסיכות מפונקות לפעמים ולשחרר משפטים עבשים כמו "לאישה את התפקיד שלה, ולגבר את התפקיד שלו". מופעל עליכם לא מעט לחץ. אני מבינה את זה. אבל אתם גם צריכים לדעת שאין דבר סקסי, מושך וכובש יותר מגבר שמודה שהוא לא יכול, שהוא לא רוצה או שהוא לא יודע. כנות, קוראים לזה. וזה יותר גברי מכל מקדחה ומוסף ספורט שתחזיקו ביד.

      אה, כן. את הפלורסנט החלפתי בסוף בעצמי, כמובן.

      אילוסטרציה שיפוצניקית (ShutterStock)
      חגית בעוד עשר שנים. דוגמנית אילוסטרציות של שיפוצניקיות (צילום: ShutterStock)

      וואלה! גבר: אנחנו פה בשבילך. תהיה חזק
      וואלה! גבר: כל הטורים של חגית גינזבורג
      וואלה! גבר: כל מה שאתה רוצה ונדמה לך שאת צריך