פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נעליים ל- Dummies

      מוארכות, גבריות ואיכותיות - כל מה שצריך לדעת על הנעליים הנכונות שיקחו אותך מהמשרד לדרינק, כי יש נשים שקודם כל מסתכלות לכם על הרגליים

      פעם, לפני מספר שנים, ציינה מוכרת בבוטיק יוקרתי שכאשר נכנס לקוח לחנות, היא ראשית כל מסתכלת לכיוון הנעליים שלו, רק כדי להיות בטוחה שהן אכן נעליים ראויות. זו אולי דרך מעט מיושנת, וגם לא מאוד הוגנת, כדי לאמוד את האדם העומד מולך, אבל האמת היא שנעליים מעידות לא מעט על הנועל אותן. החומר ממנו הן עשויות, הצורה הכללית, הדרך בה הן משתלבות עם המכנסיים, יכולים לרמוז עבות על הסגנון האישי של הגבר הניצב בתוכן.

      מסיבה לא ברורה – לגברים ישראלים יש תסביך מטורף עם נעליים. כמות הנעליים הכעורות, המגושמות והלא מתאימות שמרביתם מאמצים היא דבר שאין לו אח ורע בקרב המדינות המפותחות. קרוקס, למשל, אחת הפיקסציות של הדור שגדל בציון, הוא משהו שבמקום אחר יחשב לבדיחה עבור כל אדם שחצה את גיל 16. אין דרך אחרת לומר זאת – בכל הקשור למה שעוטף את כפות הרגליים, ישראל היא מדינה מייאשת.

      נעליים של המותג גרנסון - 162 ליש"ט מתוך האתר מיסטר פורטר (אתר רשמי)
      נעלי אוקספורד איכותיות של גרנסון. 162 ליש"ט באתר mrporter.com

      למה מגיע לנו העונש הוויזואלי הזה? אפשר למצוא לכך שתי סיבות. ראשית, העובדה שאין קוד לבוש רשמי לעבודה בארץ (אפשר לספור על כף יד אחת את המקומות שבהם נדרשת חליפה ראויה), הביאה לכך שמרבית הגברים חשים שהפטור מנעליים צבאיות עדיין בתוקף. מספיק לראות כמה גברים אימצו צורות כלאיים של סנדלים ונעליים פתוחות כדי להבין עד כמה חמורה הבעיה. הנקודה הזו צריכה להיות ברורה – גם באוגוסט אין שום סיבה ללכת לעבודה בכפכפים. זה אולי נוח, אבל גם מרושל, גורם למכנסיים שמעליהם להיראות מכווצים ומדולדלים כאיבר נפול ובעיקר יוצר צללית של גבר נמוך וכפוף. בעיה שניה היא, יש בישראל קושי אמתי במציאת נעליים טובות, סגורות ואלגנטיות במידה, שיכולות ללוות את הגבר למשרד ואולי גם לדרינק של אחר כך.

      אז מה הם נעליים טובות מהסוג המדובר? למען הסר ספק – לא אלו שמוצאים ברשתות האופנה הפזורות תחת כל עץ רענן. בעיקר כי נעליים טובות מצריכות תשומת לב מבחינת היצרן, ולא ייצור על פס מהיר ליד חולצות הטי והג'ינסים. בנוסף, נעליים טובות הן גם יקרות, לפחות יקרות יותר ממה שנוהג המוח הישראלי הממוצע לחשוב שהוא יקר. לכן, כדי למצוא את הזוג הנכון צריך לכתת רגליים ולהיות מוכנים נפשית להשקעה סבירה.

      נעליים של דולצ'ה וגבאנה 365 ליש"ט מתוך matchesfashion.com (אתר רשמי)
      נעליים לגברים בליגת העל - דולצ'ה וגבאנה, 365 ליש"ט, מתוך האתר matchesfashion.com

      אחרי שכבר לוקחים בחשבון את כל התנאים כדאי לאמץ נעל שעונה למודל הבא. קודם כל, היא חייבת להיות עשויה כולה עור (ולא שום תחליף סינתטי, אין נורא יותר מרגל מיוזעת בחומר שאינו מאפשר איוורור), ועדיף שגם הסוליה עצמה. נכון, סוליית עור גם עלולה לגרום להחלקה, אבל כל סנדלר מצוי יכול לכסות אותה בשכבת גומי שמאריכה את חייה ותציל את הראש. אלו שרוצים להדר במצווה יכולים לנסות נעליים שנתפרות ביד כמו אלו של חברת 'גרנסון' הבריטית, שקיימת כבר מעל ל-100 שנים ומפיקה נעליים איכויות מאוד במחירים הנחשבים סבירים (700-1,200 שקלים לזוג).

      שנית, האימום, כלומר קו המתאר הכללי של הנעל, צריך להיות מוארך וצר מעט לקראת החרטום, שילווה את הרגל בקו זורם. עם מכנסיים ראויים, שאינם רחבים מידי, המראה שיתקבל הוא של גבר מסוגנן היטב. זה המקום לציין שהפשע האופנתי הגדול ביותר שידעה האנושות הוא החרטום המרובע. אין דבר אלגנטי פחות או מגושם יותר מנעל שנגמרת לפתע. מצד שני, גברים עם ראש מיושב גם לא יבחרו בחרטום מחודד. מותגים ומעצבים איטלקיים, למשל דולצ'ה וגבאנה למי שרוצה להתפרע, מעמידים נעליים עם קריצה אופנתית נוכחת, כשהמחיר בהתאם (2,000-2,500 שקלים). מותגים ידועים פחות עשויים לספק איכות דומה, ובעיצוב מרוסן יותר.

      שלישית, בכל הקשור לצבע ולמרקם יש לשמור על הגוון הנכון. גבר, וגם אישה, חייבים זוג אחד של נעליים שחורות עשויות היטב. לאחר מכן, הם צריכים גם נעל טובה בגוון חום. רק לאחר מכן אפשר לעבות את מדף הנעליים עם מרקמים אחרים, כמו עור הפוך, נובוק (שזה עור בטקסטורה מבריקה פחות), עור מראה וכדומה. אחת האופנות הגדולות בתחום נעלי הגברים היום היא גרסאות לנעלי אוקספורד, אותן נעליים בריטיות שעל חרטומן מעין דוגמת W, והן מעוטרות במעין קישוט מחורר לאורכן. גם כאן, קודם כל נעל קלאסית ונקייה, ורק לאחר מכן אפשר להוסיף וריאציות על האוקספורד.

      אז איך פותרים את בעיית מציאת הנעליים? מי שעדיין אינו מעוניין להשקיע כסף רב בנעליים אך רוצה בכל זאת נעליים מעודכנות, עדיף לו ללכת לרשתות המתמחות בנעליים, כמו הקנדית 'אלדו', שמעמידה כל עונה עיצובים שמקפידים להיות מעודכנים עם הקו שמתווים מעצבים ומותגי יוקרה. לרוב האיכות שם סבירה ביחס למותגים שאינם מתמקדים בהנעלה. מנגד, בוטיקים לנעליים יקרות, מעודכנות ועשויות בדקדקנות יש בעיקר בתל אביב, כמו לדוגמא נעלי אברהם בכיכר המדינה.

      גם הרשת היא אופציה מצוינת למציאת נעליים – המגוון אין סופי וטווח המחירים רחב. מרבית האתרים הגדולים מאפשרים החזרה בחינם במידה והנעל אינה מתאימה. שתי חנויות מקוונות מוצלחות הן מיסטר פורטר ו-מאטצ'ספאשן, ולרוב המלאי של שתיהן עומד בסטנדרטים גבוהים.

      אלדו – חורף 2012 (יח"צ , טרי ריצ'רדסון)
      נעליים של אלדו. איכות סביר לנעליים מעודכנות (צילום: יח"צ)