ספיריטס: הלוחש לכלבים
26/03/14 0:04
מאת: ארז מיכאלי, מערכת וואלה!
ספיריטס: הצאר ולדימיר
12/03/14 19:36
מאת: ארז מיכאלי, מערכת וואלה!
ספיריטס: איש על הירח
5/03/14 19:08
מאת: ארז מיכאלי, מערכת וואלה!
ספיריטס: ג'וליאן אסאנג'
19/02/14 14:33
מאת: ארז מיכאלי, מערכת וואלה!
ספיריטס: סלמן קהאן
12/02/14 15:28
מאת: ארז מיכאלי, מערכת וואלה!
סגור

ספיריטס: פסוקי השטן

מאת: ירון רוולסצ'י, מערכת וואלה!
פייסבוק טוויטר

עם שם משפחה מחייב כל כך וייחוס מפואר, תיאו ואן גוך נועד להשאיר חותם על הולנד שכל כך אהב. מה שהדאיג אותו יותר מכל, התרחבות האיסלאם הפונדמנטליסטי, חרץ את גורלו הטראגי


(צילום: AP)

(צילום: AP)


תיאודור ואן גוך נולד ב-23 ליולי 1957, בעיר האג שבהולנד לג'ואן ואנק עם ייחוס משפחתי מחייב - נינו של תיאו ואן גוך, שהיה אחד מסוחרי האמנות הגדולים בהולנד, ואחיו של הצייר האגדי ואדום השיער, וינסנט ואן גוך.

עם סיום לימודי התיכון שלו נרשם תיאו ללימודי משפטים באוניברסיטת אמסטרדם, אבל נשר לבסוף כדי להפוך למנהל במה עם תשוקה אחת עיקרית: לעשות קולנוע. את התשוקה היא זכה להפוך למציאות שנתיים מאוחר יותר, ב-1981 אחרי שביים את סרטו הראשון Luger, וב-15 השנים הבאות הספיק לביים לא פחות מ-13 סרטים נוספים, וגם לככב בעצמו בסרט The Northerners ב-1992.

למרות ההספק המרשים, אל ההישג הרציני והראשון שלו הוא הגיע רק ב-1997 עם הסרט "למען המדינה" שזכה בפרס "עגל הזהב" (האוסקר ההולנדי) וקיבל תעודת הצטיינות מיוחדת מפסטיבל הסרטים הבינלאומי בסאן פרנסיסקו. בין לבין הופיע ואן גוך בתוכניות שונות בטלוויזיה ההולנדית וכתב סדרה של טורי דעה פרובוקטיביים בנושאים שונים במגזין 'מטרו' ההולנדי ובשלל עיתונים שונים בהם הציג את דעותיו הביקורתיות והחריפות על פוליטיקאים מקומיים, שחקני קולנוע, וסופרים. מעבר לטורים בעיתונות, ואן גוך החזיק באתר אינטרנט אישי שנקרא "המעשן הידידותי" (כמחווה להרגל הכי המגונה שלו), וגם בו המשיך בקו התקיף שאפיין אותו, התעסק בעוולות חברתיות שונות ויצא נגד חברה רב תרבותית במדינה, אחרי שטען שהולנד כל כך רוויה בתהפוכות חברתיות, שאם ימשיכו בקו הקולט, הפיכה במדינה היא רק עניין של זמן.


אייאן חירסי עלי, הגולה הסומלית ושותפתו של ואן גוך, חוזרת לפרלמנט ההולנדי (צילום: AP)

אייאן חירסי עלי, הגולה הסומלית ושותפתו של ואן גוך, חוזרת לפרלמנט ההולנדי (צילום: AP)


בין כל הנושאים בהם התעסק ואן גוך, מה שהטריד אותו יותר מכל, ואליו הפנה את רוב חצי הביקורת הארסיים שלו, הייתה החברה האסלאמית - הוא פרסם מאמרים שיצאו נגדה, כתב ספרים, ביניהם הספר "אללה יודע טוב יותר" שבו תקף בחריפות את דרכי האסלאם וגם ביים סרטים שונים בנושא. את האופי הלוחמני והביקורתי שלו הוא ידע גם לתעל לפעילות פוליטית,הצטרף למפלגה הרפובליקנית שחרטה על דיגלה את ביטול המלוכה ההולנדית, ותמך בצורה מופגנת בפוליטיקאי ההולנדי פים פורטאון, איש ימין לאומי שהתנגד לזכויותיהם של המיעוטים האתניים, הקים מפלגה שהתנגדה להגירת זרים ונורה למוות רגע לפני הבחירות לפרלמנט ההולנדי. למרות החשדות הראשוניים, בסופו של דבר התברר שפורטאון לא נרצח על ידי מוסלמי קיצוני, אבל למרות זאת בשביל ואן גוך זה היה יותר ממספיק והוא החליט להעלות הילוך.

שנה לאחר מותו של פורטאון, ב-2003, נבחרה לפרלמנט ההולנדי אייאן חירסי עלי, פעילה חברתית וסופרת ממוצא סומלי שנמלטה מידי משפחתה שרצתה לחתן אותה בניגוד לרצונה. לאחר קבלת מקלט מדיני ואזרחות הולנדית, פנתה עלי ללימודי מדע המדינה, החלה להתעניין בפוליטיקה ולפרסם מאמרים נוקבים ובוטים המבקרים את יחסה של התרבות המוסלמית כלפי נשים. המאמרים שקובצו לספר בשם 'מפעל הבנים', הגיעו לידיו של ואן גוך, שהבין שמעבר לחיבור הטבעי שלו לדעותיה, הוא כנראה מצא כאן מישהי שמוכנה ללכת איתו עד הסוף במלחמתו העיקשת נגד הדת שכל כך אהב לשנוא.

לאחר החיבור ביניהם החליט ב-2004 ואן גוך לביים את הסרט "כניעה" שהיה מבוסס על תסריט שכתבה עלי ועסק באלימות ממנה סבלו הנשים באוכלוסיה המוסלמית בהולנד - הסרט, שהיה בן 11 דקות בלבד, הביא את סיפורן של ארבע דמויות בדיוניות שגולמו כולן על ידי שחקנית אחת לבושת רעלה, ובמהלכו ניתן היה לראות את גופה של השחקנית עליו צוירו פסוקים שונים שנלקחו מהקוראן ועסקו בסמכות הגברית על פני הנשים בדת לצד מונולוגים כאובים שסיפרו על ההתעללויות שספגו לאורך השנים. הסרט, ששודר בטלוויזיה ההולנדית באוגוסט 2004 עורר סערה ציבורית וזכה ללא מעט ביקורות, טובות ורעות, על האופן בו החליט ואן גוך להציג את נושא היחס לנשים בחברה המוסלמית. באופן טבעי, יחד עם הביקורות, החלו גם להגיע איומים על חייהם של ואן גוך ועלי.

עלי, שהתייחסה לאיומים ברצינות, החליטה להקיף עצמה מאבטחים, ולעומתה ואן גוך סירב לקבל כל הגנה וטען ש"אף אחד לא יהרוג את שוטה הכפר", מונח בו נהג להשתמש לעיתים קרובות בהתייחסות עצמית.


שמונה כדורים וסכין ששיספה את גרונו. גופתו של ואן גוך לאחר הרצח (צילום: AP)

שמונה כדורים וסכין ששיספה את גרונו. גופתו של ואן גוך לאחר הרצח (צילום: AP)


ארבע חודשים לאחר הקרנת הסרט, בשעות הבוקר של ה-2 לנובמבר, רכב ואן גוך על אופניו לעבודתו, וסמוך לשעה תשע הפתיע אותו מתנקש אלמוני שירה בו שמונה כדורים. למרות היריות שספג, ואן גוך הצליח לקום וניסה לברוח תוך כדי שהוא צועק: "רחמים, רחמים, אנחנו יכולים לדבר על זה". הוא הצליח להתקדם מספר מטרים נוספים עד שהתמוטט, אז התקרב אליו המתנקש, ירה בו מספר כדורים נוספים, שיסף את גרונו בעזרת סכין קטנה, ונעץ סכין נוספת, גדולה יותר, בגופו של ואן גוך, אליה הצמיד מכתב בעל חמישה עמודים, בערבית ובהולנדית, בו איים בגי'האד על המערב כולו ועל חמש דמויות פוליטיות בולטות בהולנד. ואן גוך, כנראה מיותר לציין, מת במקום.

החשוד ברצח, מוחמד בויירי, צעיר בן 26 ממוצא מרוקאי, נתפס אחרי מרדף קצר במהלכו נורה ברגלו, ולאחר שהואשם ברצח ובקשר לארגוני טרור שפעלו בתוך הולנד, הוא הורשע ברצח ונידון למאסר עולם ללא אפשרות חנינה.

הרצח המזעזע עורר סערה בכל הולנד וכללה הפגנות בכל רחבי המדינה, כשזירת האירוע הפכה למוקד עלייה לרגל בו הונחו פרחים, ציורים ומכתבים. ביום שלאחר הרצח עצרה המשטרה ההולנדית מספר מוסלמים קיצוניים שהשתייכו לארגון בו פעל בויירי, ובמקביל החלו במדינה תקריות אלימות רבות שכללו הצתות של מסגדים ופעולות תגמול של מאמינים מוסלמים. הרצח, מן הסתם, שינה את הולנד כמו שהיא הייתה עד אותו יום, ופוליטיקאים רבים יצאו בהצהרות שונות נגד מדיניות ההגירה, כשהבולט מכולם היה חבר הפרלמנט גירט ולידרס שאמר: "הולנד הייתה יותר מדי סבלנית לאנשים לא סובלניים. אנחנו לא צריכים לייבא למדינה חברה אסלאמית, פוליטית ומפגרת."


מאסר עולם ללא אפשרות חנינה. הרוצח מוחמד בוייארי (צילום: AP)

מאסר עולם ללא אפשרות חנינה. הרוצח מוחמד בוייארי (צילום: AP)


גופתו של ואן גוך נשרפה על פי בקשתו כשבוע לאחר מותו, אז גם סיפרו מקורביו שכמה ימים לפני מותו הוא דיבר על טקס ההלוויה שלו, וצפה את מותו אחרי שחשש מהאפשרות שייהרג במהלך טיסתו לניו יורק. טיסה אותה לא הספיק להשלים מעולם. במהלך הטקס דיברו מקורבים שונים על פועלו, כשהאחרון שדיבר היה אביו שטען שכמו כל חייו, גם במותו ואן גוך היה רוצה לקבל בדיוק את תשומת הלב הציבורית העצומה לה זכה.

מה לקחת ממנו


"ככל שאני כותב יותר מאור ליבי, ככה המסר עובר הרבה יותר טוב. אני מקווה לחיות עד גיל 87 ולשתות מגביע החיים עד הטיפה האחרונה".

מה להשאיר אצלו


הרבה יותר מדי סיגריות.


הולנד לא חזרה להיות יותר המדינה שהייתה. (צילום: AP)

הולנד לא חזרה להיות יותר המדינה שהייתה. (צילום: AP)

עוד בוואלה! גבר:


ספיריטס: האנשים ששינו את העולם שלכם בזמן שנמנמתם

וגאס בלהבות: אמיר שלנו זכה בכמעט 4 מיליון דולר בגמר הפוקר

נשות הכדורגלנים: האיטלקייה הלוהטת שמחליפה אותם כמו גרביים


מדור פירסומי