ספיריטס: הלוחש לכלבים
26/03/14 0:04
מאת: ארז מיכאלי, מערכת וואלה!
ספיריטס: הצאר ולדימיר
12/03/14 19:36
מאת: ארז מיכאלי, מערכת וואלה!
ספיריטס: איש על הירח
5/03/14 19:08
מאת: ארז מיכאלי, מערכת וואלה!
ספיריטס: ג'וליאן אסאנג'
19/02/14 14:33
מאת: ארז מיכאלי, מערכת וואלה!
ספיריטס: סלמן קהאן
12/02/14 15:28
מאת: ארז מיכאלי, מערכת וואלה!
סגור

ספיריטס: הנה ג'וני

מאת: ירון רוולסצ'י, מערכת וואלה!
פייסבוק טוויטר

30 שנה ישב ג'וני קרסון על כסא המנחה של התכנית הכי פופולארית באמריקה והפך לאחד האייקונים הכי גדולים של התרבות והבידור האמריקאים אי פעם והאיש ששינה את הטלוויזיה לנצח


(צילום:  אימג’בנק, Gettyimages)

(צילום: אימג’בנק, Gettyimages)


ג'ון וויליאם קרסון נולד ב-23 לאוקטובר 1925 באיווה ארה"ב, להומר ורות, מנהל חברת כוח אדם ועקרת בית ממוצא אירי. את שמונה השנים הראשונות לחייו העביר קרסון בין ערים שונות באיווה, עד שלבסוף החליטה המשפחה לעבור ולהתגורר במישורים הבלתי נגמרים של נברסקה. ארבע שנים עברו, ובגיל 12, בזמן שביקר אצל אחד החברים שלו, גילה לפתע קרסון ספר קסמים שהטריף אותו לגמרי והוא רץ חזרה הביתה וביקש מהוריו שירכשו עבורו ערכת קסמים אישית. שנתיים של ניסיונות ואימונים הספיקו לו כדי להתחיל ולהופיע בגיל 14 תחת השם "קרסון הגדול" בפיקניקים וירידים מקומיים עם שכר מכובד של שלושה דולר שקיבל לכל הופעה.

לאורך כל תקופת התיכון שלו המשיך קרסון להופיע בפני כל מי שהסכים לקבל אותו, ובגיל 18 ארז את ערכת הקסמים והתגייס לשורות הצי האמריקאי. שלוש שנים העביר קרסון תחת מדים, במהלכן עבר קורס קצינים באוניברסיטת קולומביה ולאחר מכן נשלח לשרת כקצין זוטר על ספינת הקרב "USS פנסילבניה" במהלך מלחמת העולם השנייה, עניין שנמנע ממנו לבסוף אחרי ההפצצה האמריקאית בהירושימה, והוא מצא עצמו משרת לבסוף כקצין קשר שהיה אחראי על פענוח הודעות מוצפנות.

מופעי הקסמים המשיכו להיות חלק עיקרי מחייו גם אחרי השחרור מהצבא, אז חזר לנברסקה נרשם ללימודים באוניברסיטה המקומית, הצטרף לאחווה ושדרג את הכסף שהיה מקבל על כל הופעה ל-25 דולר, כשמבחינתו נראה היה שהקריירה שלו הולכת לכיוון די ברור, למרות שהעניין לא גרם לו להזניח את הלימודים ולאחר שכתב את הטזה שלו על הקומיקאי ג'ק בני, הוא סיים את לימודיו אחרי ארבע שנים עם תואר ראשון בתקשורת.


(צילום:  אימג’בנק, Gettyimages)

(צילום: אימג’בנק, Gettyimages)


שנה אחת של המתנה הספיקה לו כדי לקבל את תפקידו הראשון כמנחה תכנית האירוח של רשת הטלוויזיה והרדיו WOW בנברסקה. במהלך התכנית אפשר היה להבין בקלות את הכיוון הקומי של קרסון אחרי שאחד הקטעים הכי מוצלחים וזכורים שלו באותה תכנית היה הרגע בו היה "מראיין" יונים על גג תחנת השידור בנוגע לשחיתויות פוליטיות שראו במעופן. לצערו, העבודה בתחנה לא הספיקה לו כדי להחזיק משכורת ראויה, ואת השלמת ההכנסה שלו היה מוצא בכנסייה המקומית אליה היו מגיעים בין היתר אותם פוליטיקאים שהיה לועג להם במהלך התכנית.

ב-1951 נסע קרסון לנסות את מזלו בקליפורניה, ולאחר מספר אכזבות וכשכבר היה בטוח שאין לו ברירה אלא לחזור לנברסקה, הוא הצליח להשתחל בעזרת קשרים אל תחנת טלוויזיה מקומית שם החזיק במשך שנתיים את התכנית Carson's Cellar, תכנית קומית בתקציב נמוך שהפכה תוך זמן קצר לקאלט מקומי וגרמה לרד סקאלטון, קומיקאי ומנחה טלוויזיה, לפנות אליו כדי שיכתוב לו מספר קטעים לתכניתו שלו. שנה לאחר מכן, רגע לפני שסקאלטון היה אמור לעלות לאוויר במהלך אחת מתכניותיו, הוא איבד את ההכרה וקרסון היה זה שנקרא להחליפו. מיותר כנראה לציין שהוא עשה זאת בהצלחה אדירה, ועם אותה הזדמנות בלתי צפויה, דרכו לקדמת הבמה כמנחה במשרה מלאה כבר החלה להיסלל.

מעבר לאותה תכנית דלת התקציב, קרסון השתתף בעוד מספר תוכניות קומיות אחרות וגם שימש כחבר קבוע בפאנל התכנית המיתולוגית To Tell The Truth, אבל לבסוף עזב את קליפורניה לטובת ניו יורק שם החל להנחות את התכנית Who Do You Trust?, ולמרות החששות שלו משעת השידור המוקדמת של התכנית, היא הפכה תוך זמן קצר ללהיט, הרבה בזכות הראיונות שקיים והשנינות האדירה שלו. במהלך העבודה על התכנית גם פגש לראשונה את אד מקמהון, שהפך לאורך השנים לסייד קיק הכי מזוהה שלו.


(צילום: AP)

(צילום: AP)


במקביל לתכנית הבוקר של קרסון, שודרה בשעות הלילה המאוחרות התכנית NBC's Tonight שעלתה לאוויר ב-1953. סטיב אלן היה זה שהנחה את התכנית בגלגולה הראשון והביא אותה לפופולאריות אדירה, אבל נאלץ לעזוב ל כדי להתפנות לפרויקטים אחרים בפריים טיים. מי שנבחר להחליף אותו היה הקומיקאי ג'ק פאר שהחזיק על כסא המנחה עד 1962, וכמה חודשים לפני שעזב בעצמו, החליטה הרשת לפנות לקרסון כדי שיהפוך למנחה החדש, הרבה בזכות ההצלחה האדירה שלו בתכנית הבוקר. גם במקרה הזה, בדיוק כמו לפני עלייתה של התכנית הראשונה שלו, חששות שונים מנעו מקרסון לקבל את התפקיד והוא לא האמין שהוא יוכל להחזיק תכנית של למעלה משעה וחצי באופן יומיומי. NBC קיבלה את הסירוב, פנתה לקומיקאים אחרים כמו גרוצ'ו מארקס וג'ואי בישוף, אבל אחרי שקיבלה גם מהם תשובה שלילית, היא חזרה שוב אל קרסון, שהבין שלמרות החששות שלו אולי בכל זאת כדאי לו, או לפחות לנסות, ובמרץ 1962 הסכים לבסוף לתפוס את עמדת המנחה.

בתחילת אוקטובר 1962, אחרי שסיים את החוזה שלו מול ABC, עלה לראשונה קרסון עם תכנית הלילה הראשונה שלו ב-NBC. האורח הראשון שלו היה אותו גראוצ'ו מארקס, ולמרות החששות שלו והשנה הראשונה שנחשבה למגמגמת במדדי הרייטינג יחסית לסיבובה הקודם של התכנית בהנחייתו של פאר, קרסון הצליח להתגבר על הקשיים הראשוניים והפך את התכנית להצלחה היסטרית.

פורמט התכנית תמיד היה בעל אותה נוסחה מנצחת, שהפכה לסטנדרט של כל תכניות האירוח בעולם: עם תחילתה כל תכנית, קרסון היה נקרא לבמה על ידי אד מקמהון, בקריאה ""Heeeeeer's Jhonny שהפכה לסמל הזיהוי של קרסון בכלל והתכנית בפרט, ולאחר מכן היה מתייצב למונולוג הפתיחה הקומי והקבוע שלו, עורך ראיונות עם סלבריטאים שונים, מבצע מערכונים ומארח הופעות מוזיקליות. לאורך השנים פיתח קרסון סימני זיהוי נוספים כמו חבטת הגולף שהיה מכוון לכיוון הלהקה מיד עם סיום מונולוג הפתיחה יחד כמויות הבחורות הלוהטות שהיו משמשות כתפאורה אנושית לתכנית. תוך מספר שנים הפכה ה-Toinght Show בהנחייתו לאחת התכניות הכי פופולאריות בארה"ב עם מיליוני צופים שחיכו בכל לילה למנחה הכי נכון באותה תקופה, שהיה ידוע בנוכחות הרגועה אבל ההורסת מצחוק שלו, יחד עם דמויות שונות אותן היה משחק והפכו לקבועות בתכנית לצד חיקויים אדירים (הזכור מכולם היה החיקוי שלו לנשיא רונלד רייגן) שהיה מבצע.


(צילום: AP)

(צילום: AP)


בתחילת שנות ה-70 עברו צילומי התכנית מניו יורק לקליפורניה, וקרסון עצמו החליט להוריד הילוך ועבר להנחיה של ארבעה ימים בשבוע, כשהוא משאיר את משבצת ההנחיה של ימי שני למנחים אורחים - עניין שלא פגע בו יותר מדי ובאמצע שנות ה-70 הפך לאדם עם ההכנסה הכי גבוהה בטלוויזיה האמריקאית של אותן שנים, בזכות משכורת שנתית של ארבעה מיליון דולר (יותר מ-14 מיליון במונחים של היום) - משכורת שלא כללה את הופעות הסטנדאפ שהיה נותן מדי פעם, ושאר עסקים בהם היה מעורב ונתנו לו את האפשרות לסרב לאינספור הצעות לככב בסרטים שקיבל לאורך השנים.

ההשפעה של קרסון על התרבות האמריקאית לאורך כל שנות שידור התכנית הייתה עצומה, והוא היה זה שגרם לפריצתם של לא מעט קומיקאים לאורך השנים שחייבים לו למעשה את הקריירה שלהם וביניהם היו: דיוויד לטרמן, ג'רי סיינפלד, אלן דג'נרס רוזאן בר ועוד רבים אחרים שהחשיבו את הישיבה על כורסתו של קרסון בתוך הכבוד הכי גדול שיכלו לקבל. מעבר לגילוי של עשרות קומיקאים, התכנית גם התעסקה בעניינים שהשפיעו על סדר היום האמריקאי באופן ישיר, כמו הפעם בה שיחק בשידור במשחק ההזוי והלא מוכר "טוייסטר" והפך אותו תוך זמן קצר לאחד המשחקים הכי פופולאריים בארה"ב ואחר כך בעולם, וגם אותה הפעם בה קרא בצחוק לקהל הצופים שלו להצטייד בנייר טואלט כי צפוי מחסור חמור, וגרם לכך שמיליוני אנשים רצו בעקבות אותה בדיחה לרכוש כמויות אדירות של נייר טואלט שגרמו למחסור אמיתי וחמור בחנויות, והוכיחו שוב את כוחו והשפעתו העצומה של קרסון על התרבות הפופולארית באמריקה.

במהלך הקריירה הארוכה שלו ניסה קרסון גם תחומי עניין אחרים, ופנה גם למגזר העסקי, שם נחל בעיקר אכזבות אחרי שנכנס כמשקיע עיקרי ביצרנית הרכב "דה לוריאן" שלא זכתה להצלחה ונסגרה, נכנס שוב כמשקיע בשתי תחנות טלוויזיה בנבאדה וניו מקסיקו אותן נאלץ למכור בסופו של דבר, החזיק ברשת ביגוד שנחלה הצלחה חלקית, ואפילו פתח מסעדה שגם אותה, בדיוק כמו רוב העסקים שלו מחוץ למסגרת התכנית שלו, נאלץ לסגור אחרי שגרמה לו להפסדים משמעותיים. במשך שלושה עשורים ישב קרסון על כסא המנחה של ה-Tonight Show, עד לפרישתו ב-1992, בגיל 66. פרישה שנחשבה לאירוע תקשורתי רציני וקיבלה התייחסות כמעט מכל כלי תקשורת אפשרי כשהשאלה הגדולה באמת הייתה מי יירש את מקומו - אחרי התלבטויות בין דיוויד לטרמן (שהיה מנחה תכנית האירוח המאוחרת של NBC) לג'יי לנו, היה זה דווקא לנו שנבחר להמשיך את דרכו.


(צילום:  אימג’בנק, Gettyimages)

(צילום: אימג’בנק, Gettyimages)


קרסון, שהיה אדם ביישן כשהמצלמה לא הייתה מול פניו, ותואר לא פעם בתור "איש הציבור הכי פרטי שחי אי פעם", סרב תמיד ובתוקף לדבר על נושאים כמו פוליטיקה, מחלוקות חברתיות או חייו הפרטיים, ניצל את פרישתו כדי לנוח קצת מאור הזרקורים ולא רץ לבצע שום פרויקט חדש - הוא אמנם התארח מדי פעם בתכניות שונות כמו משפחת סימפסון או תכניתו של דיוויד לטרמן, אבל מעבר לכך, הוא שמר על פרופיל נמוך ומדי פעם היה מראה שוב את כוחו הקומי כשהיה כותב קטעים לתכניתו של לטרמן, אבל הקדיש את עיקר זמנו לאחד מתחביביו הגדולים, אסטרונומיה, וגם לארגון הצדקה שהקים ופועל עד היום.

ב-1999 בזמן ששהה בביתו שבמליבו חטף קרסון התקף לב חמור אבל הצליח לשרוד אותו, כדי לראות את עצמו מקבל את מדליית החירות הנשיאותית שלוש שנים לאחר מכן ב-2002, אז גם יצא וסיפר לקבל מעריציו על מחלת הריאות הקשה ממנה הוא סובל, זו שגם גרמה למותו בסופו של דבר, ב-23 לינואר 2005, אז נפטר עקב סיבוך של המחלה בבית החולים. לאחר מותו נשרפה גופתו ואפרו נמסר לאשתו.

לאורך כל חייו הצבעוניים קיבל קרסון אינספור פרסים ומחוות, ביניהם הייתה כאמור מדליית החירות הנשיאותית, ויחד איתה שש זכיות שונות ב"אמי", פרס ה"פיבודי" וכמובן, קבלת הכבוד הגדול מכולם, כשזכה לכוכב על שמו בשדרת הכוכבים של הוליווד, שהפך אותו בצורה רשמית לאחד האייקונים הכי גדולים בתרבות האמריקאית מאז ומעולם.


(צילום:  אימג’בנק, Gettyimages)

(צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

הנשים בחייו


קרסון היה ידוע בתור מתחתן סדרתי, ולאורך חייו נשבע אמונים לארבע נשים שונות - הראשונה הייתה חברתו מימי האוניברסיטה, ג'ואן וולקוט, איתה הביא לעולם שלושה בנים. את יחסיו עם וולקוט סיים ב-1963 אז התחתן עם ג'ואן קופלנד, נישואים שהחזיקו עד 1972. אשתו השלישית הייתה הדוגמנית ג'ואנה הולנד ממנה התגרש ב-1985, וב-1987 התחתן עם אלקסיס מאס שהייתה נשואה לו עד יומו האחרון.

מה לקחת ממנו


"אושר אמיתי הוא לראות את המציל החתיך, זה שכל הבחורות שמו עליו עין, עוזב את החוף, יד ביד, עם מציל אחר."

מה להשאיר אצלו


את חולשתו הגדולה מדי לסיגריות ואלכוהול.


(צילום: AP)

(צילום: AP)

עוד בוואלה! גבר:


ספיריטס: האנשים ששינו את העולם שלכם בזמן שנמנמתם

אשת הכדורגלן שהיא הפרחה הבריטית האולטימטיבית

מעושרים: להתחתן טוב צריך לדעת, בעיקר עם 10 מיליארד דולר בבנק


מדור פירסומי