ספיריטס: הלוחש לכלבים
26/03/14 0:04
מאת: ארז מיכאלי, מערכת וואלה!
ספיריטס: הצאר ולדימיר
12/03/14 19:36
מאת: ארז מיכאלי, מערכת וואלה!
ספיריטס: איש על הירח
5/03/14 19:08
מאת: ארז מיכאלי, מערכת וואלה!
ספיריטס: ג'וליאן אסאנג'
19/02/14 14:33
מאת: ארז מיכאלי, מערכת וואלה!
ספיריטס: סלמן קהאן
12/02/14 15:28
מאת: ארז מיכאלי, מערכת וואלה!
סגור

ספיריטס: הקטר הצ'כי

מאת: ירון רווסלצ'י, מערכת וואלה!
פייסבוק טוויטר

משטרים אפלים תמיד פחדו מטיפוסים כמו ואצלב האבל. מי שהתחיל כפועל פשוט בצ'כוסלובקיה הקומוניסטית, עבר לכתיבת מחזות מצליחים ומצא עצמו כנשיאה הראשון של צ'כיה הדמוקרטית


(צילום: AP)

(צילום: AP)


ואצלב האבל נולד בפראג ב-5 לאוקטובר 1936. משפחת האבל, אחת המשפחות המוכרות והעשירות בצ'כוסלובקיה של תחילת המאה ה-20, הייתה קשורה לפוליטיקה והתרבות המקומית הרבה בזכות אביו של האבל, שהיה אחד מבעלי אולפני הקולנוע הגדולים במדינה. אימו של האבל הגיעה גם היא ממשפחה מוכרת, מיוחסת ובעיקר דיפלומטית, הודות לשירותו של אביה כשגריר ועבודתו כעיתונאי מוכר ומוערך.

ב-1948, עם עלייתה לשלטון של המפלגה הקומוניסטית במדינה, נושלה משפחת האבל מנכסיה ונודתה אחרי שהוגדרה על ידי השלטון כמשפחה בורגנית שהתנגדה למשטר החדש. לאחר סיום לימודי התיכון שלו, תכנן האבל לפנות ללימודים גבוהים בתחום האמנות, עניין שנאסר על המשפחה על ידי השלטון, ובלית ברירה נרשם ללימודים בפקולטה לכלכלה של האוניברסיטה הטכנית בפראג. שנתיים באוניברסיטה הספיקו לו כדי להבין שעם כל הכבוד לאיסורי השלטון, נטיות ליבו היו רחוקות מהתחום הריאלי, והוא נשר מהלימודים.

המסורת התרבותית של המשפחה בערה בהאבל, ולמרות שרצונותיו לא הסתדרו עם האיסורים שהוטלו עליו, הוא החליט שלא להזניח את השאיפות שלו, ולאחר שירות של שנתיים בצבא הצ'כי עבד כפועל במה בתיאטרון בפראג ובמקביל, החל ללמוד דרמה ולכתוב מחזות.

המחזה הראשון שלו, "The Garden Party", הועלה לראשונה ב-1963 בתיאטרון ה"אבסורד" המקומי, ותוך זמן קצר זכה להכרה בינלאומית. ההצלחה הובילה את האבל לכתוב מספר מחזות נוספים, ביניהם "The Memorandum", שהמשיך את הצלחתו של The Garden Party"", הועלה על בימות התיאטרון של ניו יורק ובזכותו החל לצבור הכרה ומוניטין בארה"ב.


(צילום: AP)

(צילום: AP)


נקודת המפנה הרצינית בחייו התרחשה עם תחילת "האביב של פראג", בינואר 1968, תקופה בה נראה היה שצ'כוסלובקיה צועדת אל ימים ליברלים יותר, וגרמה להאבל להפוך למעורב בפוליטיקה המקומית. למרות זאת, הוא לא זנח את כתיבתו ושידרג אותה למאמר נועז שכתב בכדי לעודד את השינוי שהורגש באוויר ובו הוא קרא לרב מפלגתיות.

את רוחות השינוי החליפו באוגוסט של אותה שנה ברית המועצות וחברותיה לברית ורשה שפלשו לצ'כוסלובקיה ודיכאו את מאורעות האביב במטרה לשמור על ההגמוניה הסובייטית במדינות מזרח אירופה. בשביל האבל זה כבר היה יותר מדי והוא נסחף עמוק יותר לתוך הפעילות הפוליטית, גורש מהתיאטרון, הוטל איסור על הצגת מחזותיו ובנוסף לכל, גם נאסרה עליו היציאה מתחומי צ'כוסלובקיה. המצב ההזוי אליו נקלע, יחד עם בעיות כלכליות שהחלו לצוץ, הובילו אותו למצוא עבודה במבשלת בירה מקומית, תקופה עליה כתב את המחזה "Audience", שרק חיזק את מעמדו כאחד המתנגדים המובילים והמוכרים של הממשל החדש במדינה.

התנגדותו של האבל, שלא נעלמה מעיני השלטון, גרמה לו להפוך לדיסידנט פוליטי, שיצא בנחרצות נגד המשטר - התנגדות שבאה לידי ביטוי במאמרים, תוכניות רדיו בהן התארח והעביר את משנתו, וגם במכתב פומבי אחד, שכתב לנשיא המדינה דאז, גוסטב הוסאק, ובו תיאר כיצד לדעתו פועל השלטון - "מהפחד לאבד את עבודתו, המורה מלמד דברים שאינו מאמין בהם, מהפחד לעתיד, התלמיד חוזר אחריו", כתב האבל ותוך זמן קצר הפך מוחרם במדינתו שלו.

ב-1977 החליט האבל להעלות הילוך בכל הנוגע להתנגדותו לשלטון וחתם יחד עם מספר אנשי רוח נוספים על "אמנה 77" שנכתבה בעקבות מעצרם של חברי להקת "אנשי הפלסטיק של היקום" על מעורבותם בתוך תנועות מחתרתיות שהתנגדו לשלטון והשימוש בגסויות בשיריהם. האמנה, שקראה לכיבוד זכויות אדם ודעה חופשית, הייתה גם זו שהובילה את האבל לראשונה לבית הכלא. לאחר שבילה שם תקופה לא קצרה, נאמר לו שהתנועה חדלה מפעילותה והוא הבטיח להפסיק את פעילותו גם כן. רק לאחר שחרורו גילה שהשלטונות שיקרו ופעילות התנועה לא הופסקה מעולם.


(צילום: AP)

(צילום: AP)


למרות המאסר והקשיים שכפה עליו המשטר הקומוניסטי, האבל לא חדל לרגע לפעול ולצאת נגדו ולהילחם למען זכויות האדם במדינה - הוא המשיך לכתוב מחזות והתמיד בפעילויות הנגד שלו - אחת מהן הייתה הקמת ארגון שתמך במתנגדי המשטר ומשפחותיהם ב-1979, פעולה שהמשיכה לסבך אותו עם המשטר שהציע לו בסופו של דבר לעזוב את המדינה. סירובו של האבל להצעה גרם לחקירות והצקות בלתי פוסקות מצד המשטרה החשאית והוביל אותו ישירות אל המאסר השני שלו, שנמשך הפעם ארבע שנים, והשאיר בגופו לא מעט צלקות שעוד יתנו את אותותיהן בהמשך.

את תקופת מאסרו העביר האבל בעיקר בכתיבה, ובין מחזה לשיר, המשיך בכתיבת מאמרים חריפים נגד השלטון, ביניהם היה "כוחם של חסרי הישע", בו תיאר את חיי השקר בהם אולצו לחיות תושבי המדינה תחת המשטר הקומוניסטי. על תפקידו כמתנגד מוביל כתב באותו מאמר: "אף פעם לא בחרנו להפוך למתנגדי המשטר. הם הפכו אותנו לכאלה. לפעמים מצאנו את עצמנו בכלא בלי לדעת איך הגענו לשם, פשוט הלכנו ועשינו מה שהרגשנו שהיה נכון לעשות". בזכות המאמר הזה ועוד רבים אחרים, ויחד עם הצלחת המחזות שלו מעבר לגבולות צ'כוסלובקיה, הפך האבל לדמות מוכרת ואהודה ברחבי העולם.

את מה שהיה נכון לעשות, הוא המשיך גם שש שנים לאחר שחרורו, ב-1989, אז נשלח בפעם השלישית לכלא, אחרי שעמד לתומו ברחוב בזמן שסטודנטים הניחו זרים לזכרו של אחד ממתנגדי הפלישה הסובייטית שהצית את עצמו. הפעם, קמה מחאה ציבורית עצומה שקראה לשחרורו, והוא יצא לחופשי אחרי תשעה חודשי מאסר.

מספר חודשים לאחר שחרורו, ובזמן שהיה מחוץ לפראג, החלו ברחבי בעיר הפגנות מאורגנות ולא אלימות נגד המשטר הקומוניסטי. תוך מספר ימים הלכו וגדלו מספר המפגינים, בעיקר אחרי שאחת ההפגנות דוכאה בכוח על ידי השלטון. ב-20 לנובמבר התאספו בפראג כחצי מיליון בני אדם ו"מהפכת הקטיפה" יצאה לדרך. סופו של המשטר הקומוניסטי נראה היה קרוב, האבל חזר לפראג והקים יחד עם אלכסנדר דובצ'ק את ה"הפורום האזרחי" שהוביל את המהפכה. למרות שדובצ'ק סומן כמועמד הוודאי לתפוס את כס הנשיאות לאחר המעבר לדמוקרטיה, החליטו ראשי הפורום שהאבל הוא המועמד המתאים לתפקיד וב-29 לדצמבר החליט הפרלמנט (שעדיין היה בהרכבו מהתקופה הקומוניסטית) על בחירתו כנשיא צ'כוסלובקיה הזמני, עד שייערכו בחירות דמוקרטיות.


האוול ואשתו הראשונה, אולגה האבלובה, שמתה מסרטן ב-1996 (צילום: AP)

האוול ואשתו הראשונה, אולגה האבלובה, שמתה מסרטן ב-1996 (צילום: AP)


ביולי 1990 הפך האבל לנשיאה הרשמי של הרפובליקה בבחירות חופשיות. לאורך כל כהונתו המשיך האבל לנקוט בקו הייחודי שלו, ביקר בפעם הראשונה בצורה רשמית בישראל, ועורר לא מעט פעמים מחלוקות בינו לבין הממשלה, כמו במקרה בו שמר על קשריו החמים עם הדלאי לאמה, שהיה אחד מידידיו הקרובים, ועורר את זעמה של הרפובליקה הסינית כלפי צ'כוסלובקיה - את האבל, מיותר לציין, זה לא הטריד במיוחד. שנתיים לאחר בחירתו החלו להיווצר מתחים פוליטיים בין הצ'כים לסלובקים וקולות רבים שתמכו בפירוק צ'כוסלובקיה החלו להישמע. האבל אמנם הביע את התנגדותו לפירוק, אבל ב-20 ליולי 1992, כשנראה היה שהפירוק הוא רק עניין של זמן החליט להתפטר, לפרוש מהחיים הפוליטיים והצהיר שהוא אינו מתכוון להיות נשיא של מדינה אחת, כל זאת לפני שנבחר לו יורש.

ההצהרה והפרישה החזיקו מעמד חצי שנה בלבד, ובינואר 1993 הגיש את מועמדותו לנשיאות צ'כיה ונבחר שוב. את כהונתו החל ב-2 לפברואר של אותה שנה ובמהלכה זכה להרבה יותר פופולאריות מחוץ למדינה מאשר בתוכה, אחרי שהמשיך לנקוט בדעותיו העצמאיות. מחזות אגב, הוא חדל מלכתוב, והמחזה האחרון שלו היה ""The Pig שנכתב שנה לפני בחירתו כנשיא בפעם הראשונה. ב-1998, אחרי משבר כלכלי ופוליטי שתקף את צ'כיה, נבחר האבל לכהונה נוספת, אבל הפעם רק אחרי סיבוב בחירות שני וברוב של קול אחד בלבד.

13 שנים ישב האבל על כס הנשיאות הצ'כי, עד 2003, אז הסתיימה כהונתו והפרלמנט התקשה למצוא לו מחליף. בסופו של דבר נבחר ואצלב קלאוס, מי שהיה יריבו של האבל, לנשיא החדש. לאחר פרישתו המשיך לעסוק בנושאים הקשורים לזכויות אדם מסביב לעולם, אירח בקביעות את "פורום האבל 2000" שנועד לחקור ולמנוע סכסוכים על רקע דתי או תרבותי, הפך לחבר במועצה האירופאית לסובלנות ופיוס, במסגרתה נפגש עם הנשיא אובמה, הקים ביולי 2010 את ה"יוזמה לידידי ישראל" ששמה לה למטרה להילחם ולפעול למען זכותה של ישראל לחיות בגבולות מוכרים ובטוחים, ובעיקר חזר לכתיבה - הוא כתב ספר המבוסס על זיכרונותיו כנשיא, חזר למחזאות ושיחרר ב-2007 את המחזה הראשון שלו, אחרי כמעט שני עשורים, "Leaving", שהועלה שנה לאחר מכן על במת התיאטרון הלאומי בפראג, תורגם לאנגלית ועלה גם בארה"ב.


האוול עם אשתו השנייה, דאגמר שקרנובה, איתה חי עד יומו האחרון (צילום:AP)

האוול עם אשתו השנייה, דאגמר שקרנובה, איתה חי עד יומו האחרון (צילום:AP)


את חייו סיים האבל ב-18 לדצמבר 2011, בגיל 75 בביתו הכפרי, לאחר מאבק של שנים בסרטן הריאות בו חלה ב-1996. מיד לאחר מותו, מנהיגים רבים התייחסו לפועלו לאורך השנים ביניהם היו: ברק אובמה, דיוויד קמרון, אנגלה מארקל ולך ואלנסה, נשיא פולין בעבר, שהכריז שהאבל היה חייב לקבל פרס נובל לשלום. גם מזכירת המדינה לשעבר, מדלן אולברייט, סיפרה שמבחינתה מדובר באחת הדמויות הכי גדולות של המאה ה-20.

לאורך חייו, וגם לאחר מותו, זכה האבל בפרסי הוקרה רבים מאינספור מדינות בעולם, ביניהם היו מדליית החירות הנשיאותית של ארה"ב, מדליית החירות של פילדלפיה, מספר תארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות שונות וכמובן, את פרס גנדי לשלום, שמוענק לאישים או ארגונים שפעלו לשינוי פוליטי, כלכלי או חברתי בדרכים לא אלימות, בדיוק כמו שעשה האבל לאורך כל חייו, או כמו שהגדיר זאת טוב מכולם הסופר הצ'כי הגולה, מילאן קונדרה: "עבודתו החשובה מכולן של האבל הייתה בעצם החיים שלו".

הנשים בחייו


האבל היה נשוי במשך 32 שנים לאולגה האבלובה, שנפטרה ממחלת הסרטן ב-1996. שנה לאחר מותה, כשהוא בן 61, נישא בשנית לשחקנית דאגמר שקרנובה שהייתה צעירה ממנו ב-17 שנים וליוותה אותו עד יום מותו.

מה לקחת ממנו


"אמת ואהבה תמיד יגברו על שנאה ושקרים".

מה להשאיר אצלו


את כמויות הסיגריות שהיה מעשן והיו הגורם העיקרי לסרטן הריאות שהרג אותו בסופו של דבר.


מאות אלפים מתאבלים על מותו של האוול בכיכר המרכזית של פראג (צילום: AP)

מאות אלפים מתאבלים על מותו של האוול בכיכר המרכזית של פראג (צילום: AP)

עוד בוואלה! גבר:


ספיריטס: האנשים ששינו את העולם בזמן שנמנמתם

אשת הכדורגלן היפהפיה שהפכה אותו מלוזר סדרתי לווינר ענק

מעושרים: המיליארדר שהצליח להסתבך יחד עם אשתו


מדור פירסומי