ספיריטס: הלוחש לכלבים
26/03/14 0:04
מאת: ארז מיכאלי, מערכת וואלה!
ספיריטס: הצאר ולדימיר
12/03/14 19:36
מאת: ארז מיכאלי, מערכת וואלה!
ספיריטס: איש על הירח
5/03/14 19:08
מאת: ארז מיכאלי, מערכת וואלה!
ספיריטס: ג'וליאן אסאנג'
19/02/14 14:33
מאת: ארז מיכאלי, מערכת וואלה!
ספיריטס: סלמן קהאן
12/02/14 15:28
מאת: ארז מיכאלי, מערכת וואלה!
סגור

ספיריטס: אוליבר טוויסט

מאת: ירון רוולסצ'י, מערכת וואלה!
פייסבוק טוויטר

שלושה פרסי אוסקר, יותר מ-25 סרטים כתסריטאי ובמאי ומלחמה אחת ארורה יש ברזומה של אוליבר סטון, ונטייה אחת ברורה - לחפור כמה שיותר עמוק בפצעים הפתוחים של ההיסטוריה האמריקאית


השבוע היה בן 67. מזל טוב, מיסטר סטון (צילום: AP)

השבוע היה בן 67. מזל טוב, מיסטר סטון (צילום: AP)


וויליאם אוליבר סטון נולד ב-15 בספטמבר 1946 בניו יורק לאב ממוצא יהודי ואם קתולית. את ילדותו העביר בין מנהטן לקונטיקט ואת הקולג' קצת רחוק מהבית, בפנסילבניה. רגע אחרי המעבר שלו, התפרקה החבילה המשפחתית והוריו התגרשו. סטון, שהיה בן יחיד וקשור מאוד לאביו, לקח את הגירושין בצורה קשה וסיפר שלפרידה של הוריו ולמערכת היחסים עם אבא שלו היו השפעה גדולה על היצירה שלו לאורך השנים.

עם סיום לימודיו, החליט סטון לפנות ללימודים גבוהים ונרשם לאוניברסיטת ייל - שנה אחת הספיקה לו כדי להבין שכנראה זו לא המסגרת הנכונה בשבילו לאותה תקופה, הוא טס לוייטנאם ועבד חצי שנה כמורה בבית ספר מקומי בדרום המדינה ולאחר מכן כאיש צוות על ספינה של צי הסחר האמריקאי. את וייטנאם הוא עזב לבסוף כדי לחזור ולנסות שוב את מזלו באוניברסיטה בלי לדעת שהוא הולך לחזור למדינה האסייתית הרבה יותר מהר ממה שחשב.

גם הניסיון השני שלו ב"ייל' הסתיים במהרה אחרי ששוב עזב את הלימודים וב-1967 נכנס למסגרת המעצבת של חייו כשהתגייס לצבא ארה"ב. הכשרה קצרה כלוחם הספיקה לו לפני שנשלח לוייטנאם, הפעם עם מדים ונשק, הוצב באוגדת חי"ר ומשם עבר לדיוויזיה המוטסת ותחתיה שירת במהלך המלחמה.

שנה וחודשיים נתן סטון תחת מדים בבוץ הוייטנאמי, תקופה במהלכה הספיק להיפצע פעמיים וגם לקבל שני אותות גבורה. השירות בזמן המלחמה השפיע על היצירה שלו יותר מכל, ושם גם החל להיחשף לראשונה לסמים שהפכו להיות חלק משמעותי בחייו: "הייתי בוייטנאם זמן רב והשימוש במריחואנה עשה בשבילי את ההבדל בין להישאר בן אדם או להפוך לחיה. הרבה חיילים השתמשו שם במריחואנה ומבחינתי היא הצילה לי את החיים".


האיש שאמריקה לא יודעת איך לאכול. אוליבר סטון (צילום: AP)

האיש שאמריקה לא יודעת איך לאכול. אוליבר סטון (צילום: AP)


אחרי שנפרד סופית (לפחות פיזית) מוייטנאם, חזר סטון לארה"ב ושוב נירשם ללימודים. הפעם, לימודי קולנוע באוניברסיטת ניו יורק ובשונה מהפעמיים הכושלות ב'ייל', הוא התמיד בהם, כתב את התסריט הראשון שלו לסרט קצר שנקרא 'שנה אחרונה בוייטנאם', מצא פרנסה כנהג מונית ואיש מכירות וגם זכה ללמוד תחת מרטין סקורסזה שהיה אחד המרצים שלו באוניברסיטה.

שני סרטי אימה זניחים ביים סטון עם סיום לימודיו, אבל מהר מאוד הבין שכתיבת תסריטים מדברת אליו יותר. הוא עבר להוליווד ב-1976 וקיבל את הזדמנות חייו כשהתבקש לעבד את התסריט של הסרט 'אקספרס של חצות' בבימויו אלן פרקר, שעסק בסיפורו של צעיר אמריקאי שנשלח לכלא הטורקי אחרי שנתפס מבריח חשיש. הסרט אמנם קיבל תגובות זועמות מלא מעט טורקים (שזכו לשמוע את התנצלותו של סטון רק 20 שנים מאוחר יותר) אבל גם היה זה שזיכה אותו באוסקר הראשון שלו על התסריט הטוב ביותר והפך אותו לתסריטאי במשרה מלאה ובמאים שהחלו לעמוד אצלו בתור.

הוליווד והעולם המשיכו ליהנות מכישרונו של סטון גם בתחילת שנות ה-80 אז שיחרר לעולם פצצות תסריט קולנועיות כמו 'פני צלקת' בכיכובו של אל פצ'ינו שהתבסס לא מעט על סיפורו האישי כמכור לקוקאין, 'קונאן הברברי' עם ארנולד שוורצנגר ו'שנת הדרקון' שעסק בפשע המאורגן בניו יורק עם התייחסות ביקורתית חריפה על בעיות הגזע בארה"ב. באותה תקופה כבר היה אפשר להבין בקלות מהו בדיוק הכיוון שסטון מכוון אליו - הצדדים הפחות נעימים של אמריקה והצבת מראה אמיתית של המתרחש בה.


במאי כוכב שמתקבל ככזה כמעט בכל מקום בעולם אליו מגיע (צילום: AP)

במאי כוכב שמתקבל ככזה כמעט בכל מקום בעולם אליו מגיע (צילום: AP)


אם עד אותה תקופה סטון הקפיד לשמור את דעותיו הפוליטיות לעצמו, הכל השתנה ב-1986 כשביים את 'סלבאדור' שעסק במלחמת האזרחים באל סלבאדור והיה הסרט הראשון בו הפגין את דעותיו השמאליות, שבמקרה הזה התייחסו למלחמה במדינה המרכז אמריקאית. הסרט, שלא זכה להצלחה קופתית מרשימה, נבלע מאחורי 'פלאטון', סרט אותו ביים באותה תקופה ויצא לאקרנים באותה שנה. הסרט, בכיכובו של צ'ארלי שין, היה ביקורת אישית וחריפה של סטון על מלחמת וייטנאם, סיפר את סיפורה בצורה שלא נעשתה עד אז והביא את חוויותיו האישיות מהמלחמה.

'פלאטון' הפך הצלחה היסטרית שהכניסה למעלה מ-250 מיליון דולר ברחבי העולם ונחשב עד היום לסרט הכי טוב וחשוב שנעשה על אותה מלחמה מקוללת. 'פלאטון' הפך את סטון לאחד הבמאים המוערכים והמבוקשים בהוליווד וזכה באוסקר לסרט הטוב של השנה יחד עם פרס הבמאי שהוענק לו. אחרי 'פלאטון' כבר היה בלתי אפשרי להתעלם מסטון שהמשיך ליצור ללא הפסקה. שנה אחר כך ביים את 'וול סטריט', שהביא גם הוא את הביקורת האישית שלו למרדף הבלתי פוסק אחר הכסף והקפיטליזם האמריקאי הדרוס וההרסני.

סטון המשיך לחטט בכל פצע אמריקאי אפשרי עם הסרט 'נולד ב-4 ביולי', שעסק גם הוא בוייטנאם ומבוסס על ספר של רון קוביק, לוחם אמריקאי ובוגר המלחמה שכתב את התסריט עם סטון ויחד הציגו השניים את הביקורת האישית שלהם על המחיר שנאלצו לשלם כחיילים אמריקאים בשדה הקרב. הסרט, בכיכובו של טום קרוז העניק לסטון את האוסקר על התסריט והבימוי, ולראשונה הוא גם זכה לשמוע לא מעט ביקורות קשות מגורמים אמריקאיים שונים שלא היו מרוצים מהדרך בה הציג את ארה"ב בסרט - אבל כמו כל דבר אחר שעשה בחיים, זה לא ממש הפריע לו.


זיעזע את אמריקה השמרנית, עם JFK (צילום: AP)

זיעזע את אמריקה השמרנית, עם JFK (צילום: AP)


את שנות ה-90 פתח סטון עם סרט תיעודי שעשה על להקת ה'דלתות' והסרט 'JFK' שהביא את סיפור רציחתו של הנשיא ג'ון קנדי - שלוש שעות שעסקו באחד האירועים הכי כואבים בהיסטוריה האמריקאית. הסרט, ששילב בין פרטים היסטוריים לתיאוריות קונספירציה של סטון על כך שבעלי אינטרסים הם האחראים לרצח הנשיא, עשה המון רעש, וגרם לבסוף לממשל האמריקאי לפרסם מסמכים סודיים בנוגע להתנקשות בקנדי. למרות שחברי האקדמיה לקולנוע העדיפו להימנע מהתעסקות בסרט בגלל המחלוקות שהוא יצר, סטון זכה לבסוף בכבוד שהגיע לו עם פרס הבימוי בגלובוס הזהב.

הרעש שעורר JFK כנראה לא הספיק לסטון שהמשיך להעביר ביקורת על החברה האמריקאית ולצייר אותה כאלימה ותחרותית בסרט 'רוצחים מלידה' שהציג את וודי הארלסון וג'ולייט לואיס כשני רוצחים פסיכים שהופכים לגיבורי תרבות, לא עצר גם עם העיסוק האובססיבי שלו בתוצאות מלחמת וייטנאם עם 'שמים וארץ' ולא הניח גם להיסטוריה והפוליטיקה המסריחה של אמריקה בסרט 'ניקסון'. את שנות ה-90 הוא סיים עם ההצלחה הקולנועית הכי גדולה שלו מאז 'פלאטון'; 'יום ראשון הגדול', דרמת ספורט אמריקאית שעסקה בקבוצת פוטבול פיקטיבית וגם בה הכניס את נקודת המבט והביקורת האישית שלו על עולם הספורט האמריקאי.

אחרי ההצלחה של 'יום ראשון הגדול' החליט סטון לקחת פסק זמן של חמש שנים מהמסכים הגדולים והתמקד בסרטים דוקומנטריים, אחד מהם היה זה שהביא את סיפורו של מנהיג קובה פידל קסטרו והשני הביא אותו עד לישראל, כדי לצלם ב-2002 את הסרט 'פרסונה נון גראטה' על הסכסוך הישראלי-פלסטינאי ובו ניסה לשרטט את דמותו של יאסר ערפאת. הסרט, שצולם רגע לפני 'חומת מגן' עורר חשש בארץ על כך שיפגע בתדמיתה של ישראל ויעורר הזדהות עם ערפאת. בסופו של דבר, היו אלה המבקרים שקבעו שמדובר בסרט שגרתי למדי והוא לא חידש כלום. את ההתעסקות והביקורת שלו כלפי היהודים השאיר סטון למועד מאוחר יותר.


החבר פידל קסטרו יבדל"א עם סטון בצילומי הסרט על חייו של שליט קובה (צילום: AP)

החבר פידל קסטרו יבדל"א עם סטון בצילומי הסרט על חייו של שליט קובה (צילום: AP)


קולנוע אמיתי חזר לעשות סטון עם הסרט 'אלכסנדר', יחד עם סרט נוסף על אירועי ה-11/9 והסרט 'W' על חייו של ג'ורג' בוש תוך כדי שהוא ממשיך גם בעשייה תיעודית עם הסרט 'דרומית לגבול' שעסק בפוליטיקה הסבוכה של דרום אמריקה ואיתו המשיך להתעסק במנהיגים שנויים במחלוקת, כשהפעם החליט להתמקד בהוגו צ'אבס, שגם הפך לחבר קרוב אחרי שסטון הקפיד לצדד ולתמוך בשלטונו הבעייתי בוונצואלה. בין לבין ניסה גם לצלם סרט על נשיא איראן מחמוד אחמדיניג'אד, עניין שבסופו של דבר לא יצא לפועל אבל הוציא ממנו התבטאות בעייתית כשאמר שהאמריקאים לא יודעים את כל הסיפור האמיתי לגבי איראן.

ב-2009 החליט סטון לקחת את עניין הביקורת וההתעסקות שלו בצדדים הפחות זוהרים של אמריקה צעד אחד קדימה וביים את הסדרה 'ההיסטוריה הסודית של אמריקה' - עשרה פרקים שהביאו את נקודת מבטו על אירועים בולטים בהיסטוריה האמריקאית כמו פצצת האטום שהוטלה בהירושימה והתייחסות ישירה לאדולף היטלר וסטאלין שאמורה הייתה לדעתו להציב אותם בהקשר היסטורי נכון יותר. על הסדרה אמר סטון שהיא נעשתה על מנת לבער את הבורות של האמריקנים בכל הנוגע להיסטוריה שלהם ומבחינתו מדובר בדבר הכי שאפתני שעשה מאז ומעולם.

למרות המחלוקות שעוררה הסדרה, הן לא הצליחו להשתוות לזעם והרעש שעורר הראיון אותו העניק עם יציאתה ב-2010 לסאנדיי טיימס ובו לא חשב פעמיים, ירה לכל עבר וטען שהטרגדיה הרוסית במלחמת העולם השנייה גדולה יותר מזו של היהודים, המשיך עם כך שההתעסקות המוגזמת בשואה נובעת משליטתם של היהודים בתקשורת ועוד לא מעט אמירות בעייתיות כמו זו בה טען שישראל דופקת על בסיס קבוע את מדיניות החוץ של ארה"ב. עם פרסום הראיון החלו להישמע נגדו ביקורות קשות בכל רחבי העולם, כולל זו של הליגה נגד השמצה ואפילו של שר ההסברה הישראלי באותה תקופה, יולי אדלשטיין. עניין שלא הותיר לסטון יותר מדי ברירות והוא נאלץ לשחרר הודעת התנצלות בה טען שעשה קישור מרושל בדבריו הנוגעים לשואה.


החבר הוגו צ'אווס הי"ד עם סטון (צילום: AP)

החבר הוגו צ'אווס הי"ד עם סטון (צילום: AP)


ב-2010 יצא סרט ההמשך, "וול סטריט 2" שלא התקרב להצלחה, קופתית ואמנותית, לו זכה הראשון. בשנה שעברה הוציא סטון את הסרט 'בלי חוקים' שמתעסק בתרבות המריחואנה הפורחת בקליפורניה ובו הוא מראה בדרכו הצבעונית את תמיכתו בלגליזציה של הסם, עניין שבוער בו באופן אישי אחרי שנעצר מספר פעמים בגלל שימוש ואחזקה ואפילו ישב בעבר בכלא האמריקאי אחרי שנתפס בשנות ה-60 על גבול מקסיקו עם כמות מכובדת של הצמח שהוא כל כך אוהב. השנה חזר סטון שוב לכותרות אחרי שבמסיבת עיתונאים שנערכה לכבוד פרס מפעל חיים אותו קיבל, תמך במדליף אדוארד סנואודן, המשיך לתקוף את השלטון האמריקאי והכריז שהעולם צריך מצרים ואיראן חזקות.

די קל שלא לאהוב את סטון, אבל אם יש משהו אחד שניתן להגיד עליו בוודאות, חוץ מהעניין הזה שמדובר בבמאי גאון שאחראי על כמה מיצירות המופת הכי גדולות שהקולנוע סיפק לאנושות הוא שאף פעם לא משעמם איתו. אף פעם. וטוב שכך.

הנשים בחייו


סטון שם טבעות לשלוש נשים שונות במהלך חייו - אשתו הראשונה הייתה נאג'וה סארקיס איתה התחתן ב-1971 ושש שנים מאוחר יותר התגרש ממנה. עם אשתו השנייה, אליזבת קוקס, התחתן ב-1981 ויחד איתה הביא לעולם את מייקל ג'ק ושון/עלי (עליו דווח שעבר לאיראן והתאסלם). את נישואיו עם אליזבת סיים סטון ב-1993 וכיום הוא נשוי לסאן ג'ונג ג'ונג איתה הביא לעולם את בתם טרה.

מה לקחת ממנו


"אני עושה את הסרטים שלי כאילו אתם הולכים למות אם תפספסו אפילו דקה אחת. עדיף לכם שלא לצאת לקנות פופקורן".

מה להשאיר אצלו


"היטלר היה שעיר לעזאזל של ההיסטוריה ונעשה בשמו שימוש זול".


(צילום: AP)

(צילום: AP)

עוד בוואלה! גבר:


ספיריטס: האנשים ששינו את העולם שלכם בזמן שנמנמתם

אשת הכדורגלן שגידלה את כוכב מנצ'סטר יונייטד מגיל 15

מעושרים: המיליארדר מגוגל שיודע עליכם הכל


מדור פירסומי