חיים של אבא: סוף דבר
30/09/16 7:43
מאת: ארז מיכאלי, מערכת וואלה! NEWS
חיים של אבא: אימת הפריים טיים
23/09/16 6:28
מאת: ארז מיכאלי, מערכת וואלה! NEWS
חיים של אבא: חכו חכו ל-2050
16/09/16 8:34
מאת: ארז מיכאלי, מערכת וואלה! NEWS
חיים של אבא: די, עד פּוּ!
9/09/16 7:02
מאת: ארז מיכאלי, מערכת וואלה! NEWS
חיים של אבא: חתיכת סיפור לפני השינה
2/09/16 9:10
מאת: ארז מיכאלי, מערכת וואלה! NEWS
סגור

בדידותו של הגבר במסעות שופינג ארוכים

מאת: ארז מיכאלי, מערכת וואלה!
פייסבוק טוויטר

תשב שם ותחכה לנו, הן מבקשות. אני רואה את שתיהן הולכות יחד בין המדפים בחנות, עיניהן נוצצות מהשפע שמסביב, הריח המשכר של הבגדים החדשים מסחרר אותן. ככה זה, טוניקה זו התשובה הנשית לאופסייד


(צילום: ארז מיכאלי)

(צילום: ארז מיכאלי)


פרויקט הולילנד הוא המצבה הכי כעורה והכי ראויה לקשר המושחת שבין הון לשלטון. הוא המקף הקטן הזה שבין המילים. צלקת ארכיטקטונית במרכז ירושלים שתהפוך למורשתו של אולמרט. זה לא רגע עצוב, ההרשעה הזאת, זה רגע משמח מאוד. ככה הדברים עובדים פה, ובית המשפט אמר את זה ועמד מול הריקבון ללא מורא. אם להצטער על משהו זה על פסק הדין האומלל בפרשות טלנסקי וראשונטורס. מה זה קשור עכשיו לזה שאני עומד עם שקיות בידיים בתוך חנות של קסטרו? זה לא. אני פשוט נמצא במצב צבירה גברי מיוחד, שבו אשתי והילדה עושות שופינג ואני עושה קולות של סנשו פנשה. אז עד לקבלת הוראות חדשות אני גולש ומתעדכן מה קורה בעולם הזה, שמכל האבולוציה שלו בסוף יצא גבר שמחכה בחנות בגדים. ומחכה, ומחכה.

הכול התחיל מזה שאשתי הפתיעה אותי עם מעיל עור שהיה קטן עליי במידה אחת, ועכשיו צריך להחליף אותו. לא שאני זקוק לכזה. הסקס אפיל שלי ירד מהמדפים בשנת 98' והדבר האחרון שאני צריך בחיים זה להסתבך עם אנונימוס. היא אולי שמעה אותי ממלמל פעם לעצמי ש'מעיל עור זה פרקטי והרבה זמן לא היה לי' - ייתכן שניסיתי למצוא נושא שיחה כדי להעביר חצי שעה של פקק תנועה - אבל המלמול הזה הספיק לה כדי להפתיע אותי עם מעיל במחיר מבצע. אין לי כוח לעשות סקר בנושא, אז בואו נקבע שרוב הגברים לא קונים לעצמם בגדים. למעט כמה רווקים פה ושם וכמה מטרוסקסואלים מוצהרים - עדיין מיעוט באוכלוסייה – רוב הגברים מקבלים את הבגדים שלהם מהנשים של חייהם. גברים מעדיפים שופינג של סביח או עוד גאדג'ט ב-eBay.


(צילום: ארז מיכאלי)

(צילום: ארז מיכאלי)


אני עושה הכללה עכשיו לחצי מהאנושות בלי למצמץ: גברים מסתפקים בארבע-חמש חולצות בארון. המכופתרת מימי התיכון שמתאימה להעברת מצגות בעבודה ולאירועים משפחתיים, הטריקו השחורה מימי התיכון שמכסה את הטווח שבין בילוי בפאב לביקור בשבעה, חולצת סוף-מסלול בשביל הריצה והקט-רגל, ועוד איזו גופייה מהטיול באוסטרליה שאפשר ללכת איתה לים. אה, ואחת ארוכה, חדשה, בקושי בת עשר, לשבועיים חורף שיש פה בשנה.

רק רגע, היא חוזרת עם מעיל עור חום במידה גדולה יותר. הוא לא יפה עליי, לא אוהב את הגזרה ולא את הצבע. יש שחור עם כפתורים ובלי גומי בקצה? לא. אז יאללה, נלך. אולי תמדוד את הג'קט הזה? לא. מה רע בצבע חום? רוצה רק שחור. אבא, אבל זה יפה עליך, אומרת לי הגדולה. אני יודע מה אני רוצה, ואם אין אז אין, תזדכו על המעיל. הילדה מקשה, אולי תמדוד את זה עם הריץ'-רץ? מה אתה אומר על זה עם הכיסים מקדימה? אין לי בעיה שהיא תהיה דומה לאימא שלה בכמה אספקטים – בכל זאת, הרי מצאתי בה הרבה יותר ממשהו – אבל למה באלה?

אז הן הזדכו על המעיל ומאז אני למעשה באמצע טקס חניכה. שופינג אם-ובתה. היא מלמדת אותה עכשיו את התורה, ואני מחכה. סוחב מאחור את השקיות ושוקל להקים קבוצת וואטסאפ שכוללת את הגברים האחרים בחנות שהולכים כפופים ומהורהרים אחרי הנשים שלהם, מנסים להיזכר איך הגיעו למצב הזה ונזכרים שיש אלף דרכים לענג נשים, 990 מהן כוללות כרטיס אשראי בתוקף וחנות שמוכרת במבצעי סוף עונה.


(צילום: ארז מיכאלי)

(צילום: ארז מיכאלי)


אבא, זה יפה? בטח, מתוקה, עלייך הכול נראה יפה. רק תחליטי. אני מפריע להן. כשגבר נאלץ - זאת לא מילה מקרית - לקנות בגד זה לוקח לא יותר משש דקות, וגם זה רק בגלל החיפוש אחר חניה. נכנסים, מבצעים, יוצאים. פעולה כירורגית. נשים אוהבות להסתובב. לראות. לתהות. למדוד. בסופו של דבר הן מפנטזות. מסע השופינג הנשי הוא מסע של פנטזיה. ככה הייתי נראית עם השמלה בחתונה של חברה/פגישה עסקית/אסיפת הורים. הפנטזיה הזאת כל כך נעימה, ולכן גוזלת הרבה זמן ולפעמים גם הרבה כסף. וגבר שמבין את זה וזורם עם זה הוא גבר מאושר יותר, כי אשתו מאושרת יותר, וכל עוד אתה לא חבר מועדון הלקוחות של ההוצאה לפועל, אז קוראים לחיוך הזה שלה 'זוגיות מאושרת'.

תשב שם ותחכה לנו, הן מבקשות. אני רואה את שתיהן הולכות יחד בין המדפים בחנות, עיניהן נוצצות מהשפע שמסביב, הריח המשכר של הבגדים החדשים מסחרר אותן, הסחורה צבעונית, קרובה, מזמינה, מוגשת בתוך מבצעי הנחות של עשרות אחוזים. רק לקחת – העניין הפעוט הזה של לעבור בקופה – וזה שלהן. ממששות את הבגדים, מתאימות צבעים, בודקות את הבדים, מהרהרות האם החולצה הזאת מתאימה לעונת מעבר, איך נראה הז'קט הזה על הילדה, ואם היא רוצה למדוד את המכנסיים האלה. לאוויר נזרקות מילים כמו קרדיגן, גרבונים וחותלות. ככה זה. טוניקה זאת התשובה הנשית לאופסייד.



(צילום: ארז מיכאלי)

(צילום: ארז מיכאלי)


מדור פירסומי