אלינוריגבי: בוא נישאר יזיזים
20/10/13 18:41
מאת: כתבה וצילמה: אלינור שריקי, מערכת וואלה!
אלינוריגבי: This Is The End
13/10/13 17:46
מאת: כתבה וצילמה: אלינור שריקי, מערכת וואלה!
אלינוריגבי: כן, אבא שלי גנן
6/10/13 9:55
מאת: אלינוריגבי, מערכת וואלה!
אלינוריגבי: חופשי זה לגמרי לבד
29/09/13 6:11
מאת: אלינוריגבי, מערכת וואלה!
אלינוריגבי: סינגל רום
22/09/13 9:20
מאת: כתבה וצילמה: אלינור שריקי, מערכת וואלה!
סגור

אלינוריגבי: שליחות קטלנית

מאת: כתבה וצילמה: אלינור שריקי, מערכת וואלה!
פייסבוק טוויטר

רק תחשבו איזה בזבוז משווע של כוח-אדם מתרחש כשגבר ואישה שלא מפחדים מג'וקים, נמצאים ביחד. זה לא כוחות! מי יציל את זוג המסכנים שלכודים באותו בית עם ג'וק אימתני ונורא?

תגיות: אלינוריגבי



זה קרה לפני כמה שנים, אבל זה עדיין צרוב היטב בזיכרוני. חתכתי סלט בבית ההורים ויצאתי לקטוף נענע מהגינה. לבשתי שמלת סטרפלס חשופה ופרחונית, הימים היו ימי קיץ והחיים היו טובים. עד לאותו רגע. כמה דקות אחרי שנכנסתי פנימה והמשכתי לחתוך ירקות לתומי, הרגשתי דגדוג קל על החזה. הורדתי את המבט בהיסח דעת ואז ראיתי אותו, מספיק גדול כדי להחזיק תעודת זהות ומנופף לי לשלום במחושיו - ג'וק דוחה, איום ונורא.

הזיכרון שלי לגבי השתלשלות האירועים מאותו רגע, הוא בליל מטושטש של קטעי תמונות. אני זוכרת שצרחתי והשתוללתי ונפנפתי בידיי לכל עבר. רצתי למעלה במדרגות, ייתכן שאפילו עד הגג, תוך כדי התייפחות קורעת לב. אם אמא שלי, שמכירה מקרוב את הפוביה הנוראית והעצומה שלי, לא הייתה באה לחבק אותי ולהרגיע שהכל יהיה בסדר, אולי אפילו הייתי קופצת. שם אמנם לא התחילה מערכת היחסים הסבוכה שלי עם החיה הבלתי נכחדת והדוחה להחריד הזו, אבל שם היא בהחלט הגיעה לשיאה. מהרגע שהאפס הזחוח הזה נגע לי בציצים בלי רשות. ומה תעשה עלמה ענוגה כשזר מנוול נוגע בשדיה ללא רשות? תזעיק את אביה הגיבור, כמובן.



עם כמה שאני מנסה להתנגד ולמרוד בסטיגמות - הן לא תעלמנה בקרוב: לנשים יש מוניטין של פחדניות היסטריות, בעיקר כשזה נוגע ליצורים זעירים ומגעילים במיוחד. זה הדימוי שכולנו מכירים, אפילו מסרטים מצוירים - בחורה עומדת מכווצת והיסטרית על כיסא. אני אוהבת לחשוב על עצמי כעל בחורה קצת שונה, שמנסה לשבור סטיגמות וסטריאוטיפיים נשיים מכל הסוגים, אבל וואלה - וזה ממש מבאס אותי להודות בזה - אני אישה "טיפוסית" כשזה נוגע לג'וקים. ואני אומרת "ג'וקים" ספציפית, כי אני באמת די בסדר עם כל השאר - עכבישים, לטאות, נמלים, עכברים, צפרדעים, גמלי שלמה, פרות משה, אורים כדורים, יתושים, ארבה, נמרים רעבים - רק לא ג'וקים. הו, האימה. לוגית, אני יודעת שהם לא יכולים לעשות לי שום דבר מזיק. חוץ מלהגעיל אותי עד אובדן הכרה, פרפור, חרחור ומוות. זכרו: בכל פעם שנולד מקק, קיא מקבל כנפיים.

אולי זה יפתיע אתכם, אבל פגשתי בחיי לא מעט גברים ונשים שהפריכו את הסטיגמה. נתקלתי בנשים שמרימות ג'וקים בעודם חיים, נותנות להן צידה לדרך ומנשקות אותם לשלום לפני שהן משחררות אותם לחופשי. מצד שני, חזיתי בגברים שכשהם פוגשים בג'וק הם משחרים צווחה שלא הייתה מביישת טווס בעונת הייחום ומחבקים את מנורת התקרה. לדעתי, זוגות צריכים להשתדך זה לזו על פי קריטריון של פחד מג'וקים: "אז במה את עוסקת? אוהבת לשמוע מוזיקה קלאסית? איך את עם ג'וקים?" תחשבו איזה בזבוז משווע של כוח-אדם אמיץ מתרחש כאשר גם גבר וגם אישה שאינם מפחדים מג'וקים, נמצאים ביחד. זה לא כוחות! מה יעשו שני בני זוג פחדנים הלכודים, מסכנים, באותו בית עם ג'וק אימתני ונורא? מי יציל אותם? בבית צריכה להיות חלוקת תפקידים ברורה והוגנת: אני מחליפה נורות, אתה הורג את הג'וקים, או להפך. הבעיה היא, שהנושא כלל לא עולה לסדר היום ולא מייחסים לו מספיק חשיבות. לי זה נשמע הגיוני לחלוטין ולא ברור לי בעליל איך זה לא קריטריון מכריע באתרי היכרויות.



אמש שמעתי מבעד לחלוני צרחות, צעקות וקולות ניפוץ. אישה מבית סמוך צרחה והגבר נשמע מפוחד, ניסה להבין מה קרה. אחרי כמה דקות של המולה, הוא היה נשמע כעוס. "חשבתי כבר שמשהו התפוצץ!" הוא הסביר לכל השכונה, "את לא נורמלית!" משם כבר סגרתי את כל החלונות בבית כדי שלא יכנס לי ג'וק חלילה, אז כבר לא הצלחתי להבין מה הם צועקים אחד על השנייה. אני זוכרת שהיה לי אקס שממש התבאס עלי בגלל זה. בכל פעם שנתקלתי בג'וק וצעקתי בבהלה (ואני באמת משתדלת לרסן את עצמי. יש יותר גרועות וגרועים ממני ואני יודעת את זה כי שמעתי את השכנה אתמול), הוא היה כועס שאני מלחיצה אותו. לאחר מכן, היה ניגש למלאכה למרות הכל ונפטר מהג'וק. אני חושבת שגם הוא קצת פחד ונגעל, אבל הוא כנראה הדחיק בהצלחה כדי להיות טרמינייטור הג'וקים הגברי והמסוקס, כמצופה ממנו.

עם הזמן אני מגלה שיש אינסוף אנשים כמוני, מצטמררים ומתגרדים בכל הגוף כשהם שומעים את המילה ג'וק וחושבים שהם האיום האמתי על החיים. כנראה שיש משהו ביצור הזה שנוגע ביותר מדי נקודות רגישות ולא ברורות. לשמחתי הרבה, יש לי בן זוג שכשהוא בסביבה, הוא באפי קוטל הג'וקים. במקרים בהם אני לבד בבית, אני עדיין יכולה למצוא את עצמי דופקת על דלת הבחורים שגרים צמוד אלי, בשעת לילה מאוחרת, כי לא הצלחתי לסכל לבדי את האיום. לזכות הK-300 ולזכותי ייאמר, שאני באמת מנסה. פמיניסטית וזה.


עוד בוואלה! גבר:


אלינוריגבי: האישה של וואלה! גבר פותחת איתכם הכול

חיים של אבא: לך תסביר לילד שלך מה זה היטלר

שחקניות הפורנו הכי לוהטות בעולם - חלק ז'


מדור פירסומי