אלינוריגבי: בוא נישאר יזיזים
20/10/13 18:41
מאת: כתבה וצילמה: אלינור שריקי, מערכת וואלה!
אלינוריגבי: This Is The End
13/10/13 17:46
מאת: כתבה וצילמה: אלינור שריקי, מערכת וואלה!
אלינוריגבי: כן, אבא שלי גנן
6/10/13 9:55
מאת: אלינוריגבי, מערכת וואלה!
אלינוריגבי: חופשי זה לגמרי לבד
29/09/13 6:11
מאת: אלינוריגבי, מערכת וואלה!
אלינוריגבי: סינגל רום
22/09/13 9:20
מאת: כתבה וצילמה: אלינור שריקי, מערכת וואלה!
סגור

אלינוריגבי: שעון קוקייה

מאת: כתבה וצילמה: אלינור שריקי, מערכת וואלה!
פייסבוק טוויטר

אלינור עוד מעט בת 31. בן הזוג שלה לא רוצה ילדים והיא, וואלה לא יודעת. כרגע זה מרגיש רחוק כמו יאיר לפיד ממעמד הביניים. אבל אנשים עושים את זה אז אולי גם היא יום אחד

תגיות: אלינוריגבי



עוד 66 ימים, 11 שעות ו- 42 דקות אני אהיה בת 31. אבל מי סופר. כלומר, באמת, את הנתון המדויק הזה הבאתי מאימא שלי. היא ואבא שלי רוצים לראות תוצאות וכשאני אומרת תוצאות, אני מתכוונת לטבעת, גן אירועים וילדים. בעיקר ילדים. אמנם השעון הביולוגי שלי כבר לא מתקתק בעידון אלא הפך לשעון קוקייה ישר מהקן, אבל עדיין אני לא יודעת איך לבשר להם שהרגע שלו הם מייחלים ומחשיבים כפסגת השאיפות, קרוב לקרות בערך כמו שהקוטב הדרומי קרוב לצפוני.

הגושים הקטנים, הרועשים והרכים האלה, שנראים נורא נחמדים לפרקים, זה משהו שאי אפשר להפיל על כל אחד. נכון, הם לא ממש כבדים בשנה הראשונה, אבל הם ממשיכים לגדול, והם לא הולכים לשום מקום. כלומר, אם אתה לא שוכח אותם באוטו או משהו. ולא, אני לא מזלזלת, אני מזועזעת מהמקרים האלה בדיוק כמו כולם, אבל זה עוד משהו שמפחיד בלהביא ילדים. החרדה והדאגה האינסופיים. זה מתחיל ב- "למה לעזאזל הוא לא עושה קקי?!" כאילו לא מספיק לי להיות מוטרדת מהיציאות הלא סדירות שלי, ממשיך עם "אני לא מאמינה שהבת של השכנים שוב הרביצה לו" וזה בעצם לא נגמר. מהרגע שהדבר הזה נכנס לחיים, כל מה שהכרת - מת.



כשאני חושבת על זה לעומק, אני חייבת להודות שזה מסקרן אותי. לחוות הריון, לגלות בסופו הכלאה מרתקת של עצמי ובן זוגי, ליצור משפחה. אני מסתכלת על המשפחה הפסיכוטית והאהובה שלי ומבינה שמשפחה זה הכול. כשאתה הופך לזקן פאתטי עם בדיחות קרש, זה נחמד שיש לך איזה ילד או שניים שמסתלבטים עליך בחיבה, ויותר מאוחר, אולי אפילו דואגים לך לאיזה פיליפיני שיסיע אותך ברוטשילד בזמן שאתה בוהה באוויר ומרייר על עצמך. ואז מסתבר שבזמן שאני חושבת על זה לעומק והופכת במחשבות האלה, בן הזוג שלי לא ממש מתלבט - הוא יודע שהוא לא רוצה ילדים. לפחות נכון לרגע זה. וכן, תגחכו לכם מתחת לשפם, אבל בגיל 31 כדאי לעשות את תאום הציפיות הזה כבר בתחילתו של הקשר - אם הוא רציני. סיפורי הפרידות על רקע ילדים תמיד מעציבות אותי נורא, אבל ככה זה - לבחורה שרוצה ילדים אין מה לחפש עם גבר שלא מעוניין בהם, וגם להפך. זה עלול להיות ויתור כואב מדי.

מלבד העובדה שילדים יכולים להיות כמו חריטת ציפורן על לוח עבור מערכת העצבים, להשחית עד עפר את הקריירה, הקשרים החברתיים ושעות השינה שלכם - לפחות עד לגיל שבו לא תשאלו את עצמכם בארבע לפנות בוקר אם הילד לא חזר הביתה כי הוא עשה סמים קשים וזרוק באיזו תעלה - ילדים משפיעים על הזוגיות. בוקר אחד אתם קמים ולא מבינים לאן עפה הזוגיות הקסומה אחרי שירח הדבש שלכם קפא. פתאום יש משהו יותר חשוב מסקס, משיחת נפש או מלהביא פרחים ויין הביתה. הילד חולה ומשלשל פעם בדקה, למי יש זמן או סבלנות לקירוב לבבות ובילויים? שלא לדבר על כסף. חינוך הילד תמיד היה נראה לי כמו המצע הפורה ביותר לריבים, אבל לא רק. אם פעם התווכחתם מי מוריד יותר את הזבל או לאן תצאו הערב, הרי שעכשיו שילשתם את כמות הסיבות להתווכח בגללן, ברכותיי! זכיתם בשק עצבים וכרטיס כניסה ליום כיף ברבנות. המשפט "אבל אימא הרשתה לי!" הוא מן הנודעים ביותר לשמצה בקרב סכסכנים קטנים וזבי חוטם.



אתם ודאי תגידו שאני פסימית להחריד ומגזימה, שאני קיצונית מדי ושילדים זה שמחה, שהם עשויים לשפר את הזוגיות ולאו דווקא להחריב אותה ללא הכר. אולי אתם צודקים. אין לי ספק שישנם רגעי אושר שאין להם מחיר. כשהילד מואיל בטובו לחרבן בשירותים בפעם הראשונה, לעשות צעד ראשון או להגיד "בולבול", אני באמת משוכנעת שזה מרגיש כמו לחבק חד קרן וללקק קשת בענן. אני באמת מתה על האחייניות המתוקות שלי וכמו שכבר אמרתי - משפחה זה הכול. משפחה אוהבת ואכפתית, לפחות, לא מאלה שקוראים עליהן בעיתונים.

אז עוד חודשיים אני בת 31. בן הזוג שלי לא רוצה ילדים ואני, וואלה, באמת לא יודעת. אני יודעת שעכשיו זה מרגיש רחוק כמו יאיר לפיד ממעמד הביניים. אני יודעת שאני אוהבת את החופש שלי, את הזמן ליצור, לעשות בשביל עצמי, לצמוח, לגדל את עצמי. לא קל לגדל גם ילדים וגם את עצמך. לא קל לטוס לחו"ל, לקנות בית, לשלם חשבונות ולעשות עוד דברים של "גדולים", במיוחד כשבמקביל צריך לדלג על מכוניות צעצוע ובובות שהילדים השאירו מפוזרות בסלון, אפילו שאמרת להם כבר מאה פעם להחזיר למקום. אבל שמעו, אנשים עושים את זה. אולי גם אני אעשה את יום אחד. אם שעון הקוקייה שלי לא יתפורר.


עוד בוואלה! גבר:


אלינוריגבי: האישה של וואלה! גבר פותחת איתכם הכול

חיים של אבא: ברוכים הבאים לגיהנום של החופש הגדול

השאפות של חוף הצוק בהרצליה


מדור פירסומי