אלינוריגבי: בוא נישאר יזיזים
20/10/13 18:41
מאת: כתבה וצילמה: אלינור שריקי, מערכת וואלה!
אלינוריגבי: This Is The End
13/10/13 17:46
מאת: כתבה וצילמה: אלינור שריקי, מערכת וואלה!
אלינוריגבי: כן, אבא שלי גנן
6/10/13 9:55
מאת: אלינוריגבי, מערכת וואלה!
אלינוריגבי: חופשי זה לגמרי לבד
29/09/13 6:11
מאת: אלינוריגבי, מערכת וואלה!
אלינוריגבי: סינגל רום
22/09/13 9:20
מאת: כתבה וצילמה: אלינור שריקי, מערכת וואלה!
סגור

אלינוריגבי: דה ג'יפה ריפורט

מאת: כתבה וצילמה: אלינור שריקי, מערכת וואלה!
פייסבוק טוויטר

"אולי נחליף מצעים היום? מה דעתך שנטאטא קצת את החדר?" אלה דברים שרק הוא יכול להציע, נדיר שאלינור תחשוב על ביצוע מטלות כאלה בעצמה. לזכותה ייאמר שהיא משתדלת

תגיות: אלינוריגבי



היי. קוראים לי אלינור ואני חיפושית זבל. אתם לא חייבים לומר לי שאתם אוהבים אותי, למרות שכשאני חושבת על זה, קבוצת תמיכה בעניין עשויה להיות רעיון לא כל כך רע. אני מהאנשים הנוראים האלה שלא מתקלחים כל יום, מוותרים מדי פעם על צחצוח שיניים לפני השינה וסבורים שהשיטה הכי טובה לנקות את הבית זה עם בנזין וגפרור. האמת היא, שאני בסדר גמור עם עצמי, אבל בואו נגיד שיש אנשים שעלולים להיות קצת יותר רגישים לעניין. בן זוג, למשל.

כבר קרה שנדחפתי על ידו, שיכורה וחצי-ישנה למקלחת, בעודי רוטנת, מתמרמרת ומפעילה את כל אמצעי ההתנגדות האפשריים, עד כמה שלשיכורה חצי-ישנה יש אמצעי התנגדות. "אולי נחליף מצעים היום? מה דעתך שנטאטא קצת את החדר?" אלה דברים שרק הוא יכול להציע. נדיר שאחשוב על ביצוע מטלות כאלה בעצמי. השאלות הללו בד״כ נתלות באוויר כמו פיניאטה מבטיחה ונענות מצדי במלמול כנוע ונבוך. לזכותי ייאמר שאני באמת משתדלת.

לא מזמן החליט בן זוגי שהקומקום גדוש אבנית (מה זה?) וכדאי להרתיח בו חומץ ולמרק אותו. לא הבעתי התנגדות מיוחדת והמשכתי לשתות את הקפה הדלוח שלי בהנאה, אך כשהוא סיים לנקות, נמרץ וחדור מוטיבציה, הציע שכבר נשטוף את כל הבית. לא עזרו התחינות, זעקות השבר והמאבק האקטיבי כנגד הפעולה הקשה והמייסרת הזו, ופצחנו במילוי דליים. תוך זמן קצר מצאתי את עצמי רוכנת מיוזעת מעל האסלה, קרמיקות האמבטיה, הכיריים והביצה הדביקה שהייתה בעבר רצפת המטבח. עוד דבר ייאמר לזכותי העלובה – אם אני כבר מתחילה לנקות, אני מגיעה לסבתא רבא של הפאנלים. אמנם בייסורים רבים, גידופים וזעם, אבל מגיעה.



אני זוכרת את עצמי ככה מאז ומעולם. החדר שלי תמיד נראה כמו מחסן עמוס קשקושים חסרי תועלת. חפיסות ובקבוקים ריקים, הררי שקיות (כי צריך למחזר), עשרות בקבוקי בירה (כי צריך למחזר ולקנות חדשות בהחזר הפיקדון), ניירות הכוללים צילומים מהתואר ומחברות מכיתה ב' ועטיפות בלויות של מתנות ישנות שאני חושבת שאמצא להם תועלת מתישהו וחבל לזרוק, בגדים שמקשטים כל פינה במקום לאייש את הארון (או את מכונת הכביסה) ואבק. המון אבק. אמא שלי אומרת שבכל פעם שהיא הייתה מבקשת ממני לסדר את החדר הייתי צועקת לה "עוד מעט!" והמעט היה לנצח קטן ומלוכלך.

רק כדי לסבר את העין, בעודי כותבת לכם, אני מנסה בקור רוח לנסות למקם את המקלדת בין בירה חצי מלאה לעוד שלוש ריקות, דאודורנטים משלושה סוגים, 2 מלחיות (אחת רגילה ואחת מלח ים מעודן), בקבוק מים, ספרים, שקיות עם שטויות שלא פרקתי מלפני שנתיים כשעברתי דירה וענני ניירת. אולי אני צריכה לקבל את זה שזה ככה, אני ככה. חיפושית זבל עם כרס בירה. מי שהסידור הזה לא מוצא חן בעיניו יכול ללכת להתקלח.



באופן קבוע, לאחר סידור וניקיון, שואלים אותי או שאני שואלת את עצמי – נו? לא יותר טוב ככה? לא יותר נעים? אז כן. יותר נעים. סתמו. זה נחמד, למשל, שבכל פעם שאני חוזרת מהעבודה אני מגלה שחבר שלי סידר את השמיכה כשהיא מתוחה ישר וללא רבב על המיטה, כמו תחת של תינוק מבית טוב. חרף ההנאות הקטנות הללו, חשוב לי לציין שנעים לי גם ללכת לישון כשאני עייפה, אפילו אם זה אחרי ל"ג בעומר בדיונות או אחרי שרקדתי יחפה בחתונה. נעים לי לא להילחץ כשאורחים שופכים קצת בירה על הרצפה ונעים לי לא להיבהל מקלח תירס שנפל לי מהיד רק לרגע בדיזינגוף. מה שלא הורג מחשל.

בסה"כ, אני חושבת שאני די קשובה לגוף שלי. כשאני יודעת שבאמת חשוב להתקלח, נגיד, כשיש לי מספיק כוח לסקס או כשמישהו מתחתן, אז אני מסבנת גם מאחורי האוזניים.
אם כבר פשרות בזוגיות, זו אחת טובה. פשרה שמהותה לדאוג לעצמי ולסביבה שלי קצת יותר טוב, לדאוג שיהיה מסודר בחוץ כדי שיהיה קצת יותר מסודר בפנים. קשה לומר שזו הקרבה גדולה מדי, אם כבר, זו "פשרה" שעשויה לקדם אותי עוד צעד בדרך להיות פרפר במקום חיפושית. אני מנסה לדמיין את הכאוס שהיה עלול להיוולד מזוגיות עם בן זוג שדומה לי. חיפושית זבל פלוס חיפושית זבל שווה מינוס. בתוך תוכי אני די שמחה שיש מישהו לצדי שיש לו סבלנות לדחוף אותי למקלחת מדי פעם , לאלץ אותי לשטוף את הפצעים בברכיים אחרי שהתרסקתי שיכורה ברחוב או לדחוק בי לשפשף בין חריצי המרצפות. זאת אהבה אמיתית. זה, והעובדה שהוא אוהב את שיער הגוף שלי. פחות מטלה לאוסף.


עוד בוואלה! גבר:


אלינוריגבי: להילחם בכל השדים והרוחות כשאתם ביחד

חיים של אבא: האפליקציה שבאמת חסרה לכם בחיים

פליפ פלופ: מה הופך שחקן פוקר לגדול בהיסטוריה?


מדור פירסומי