עשה ו...מה אתה חושב שאתה עושה?!
30/03/14 18:22
מאת: אלה ברדק, מערכת וואלה!
למי קראת שמנה?!
23/03/14 16:43
מאת: אלה ברדק, מערכת וואלה!
איפה הכסף?
16/03/14 20:53
מאת: אלה ברדק, מערכת וואלה!
פוק הוא לא יותר מנפיחה
9/03/14 18:28
מאת: אלה ברדק, מערכת וואלה!
מסלול קרבי: נהיגת מרוצים בקפריסין
6/03/14 16:09
מאת: ארז מיכאלי, קפריסין, מערכת וואלה!
סגור

אפלטון זה אח חורג

מאת: אלה ברדק, מערכת וואלה!
פייסבוק טוויטר

היו לי פעם ידידים. שכבתי עם כולם. טוב, עם רובם. אני שונאת להיות זו שמדברת על זה, אבל ידידות אפלטונית, סטרייטית, בין גבר לאישה לא יכולה להתקיים, לא באמת

תגיות: אלה ברדק


(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)


כשהייתי ילדה שיחקתי רק עם בנים. בכנות, לא מבינה מה כיף בלאסוף ברביות ולסרק אותן כשבשנות ה-90 נפוצו להם הרובוטריקים וצבי הנינג'ה המופלאים. לברביות הפוסטמות לא היה סיכוי מולם. גם לא הצלחתי להתחבר לכל העניין הזה של להיות מושלמת. עד היום, בעצם. בגרביונים שלי תמיד היו רכבות חוצות, אני אלרגית לנצנצים והצבע הוורוד תמיד התחבר אצלי לקיא. אז ילדות לא אהבו לשחק איתי, ואצל הבנים הייתי מלכת ארגז החול. טיפסנו על עצים, הלכנו מכות ושיחקנו כדורגל. לא חינוכי במיוחד, אבל נראה לי שיצאתי בסדר. הבעיה, או יותר נכון, שתיים מהן, התחילו בכיתה ז'. לי נהיו ציצים ולכם - נדפק השכל. טאף לאק.

מכאן ואילך השתנו החוקים כפי שאני מכירה אותם. שלא תבינו לא נכון - אני אשמה בדיוק כמוכם. נהיו לי אליכם כל מיני רגשות מטומטמים שלא מחוברים למציאות. זה היה או להודיע לכם שזהו ואי אפשר להיות חברים יותר, או לבלוע את הצפרדע החיננית ולהעמיד פנים שלא אכפת לי כמו שמישהי ממש מפגרת הייתה עושה. נחשו באיזו אופציה בחרתי.

היו לי פעם ידידים. שכבתי עם כולם. טוב, לא עם כולם, עם רובם. אני שונאת להיות זו שמצלצלת בפעמון הזה אבל ידידות אפלטונית, סטרייטית, בין גבר לאישה לא יכולה להתקיים מבחינתי, לא באמת. זה לא רק עליכם שאני לא סומכת, גם על עצמי. אחדד את הנקודה הזו בכך שגם היום יש לי ידידים וכל אחד מהם מייצג לפחות אחד מהתנאים הבאים: הומו, נשוי, עם חברה 200 שנה, עובד איתי או מעליי. ברגע שמדובר בבחורים תפוסים המוח הרומנטי שלי מסמן איקס על המטרה והכל בסדר, אין סכנה. לא חומדת אשת איש, או ההיפך. מה שזה לא יהיה.


(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)


עם גייז הכי קל לי, הם באמת החברים הכי טובים שלי וקולגות זה גם אחלה, הם פשוט מחוץ לתחום. הייתי שם ותאמינו לי, לא רוצה לעבור את זה שוב בעד שום הון שבעולם. שיבואו עכשיו כל אלה שמבלבלות את המוח על זה שבן הזוג הוא החבר הכי טוב שלהן. לא קונה את זה. יש בן זוג, ויש חבר. זה לא אותו דבר וזה גם לא צריך להיות. סביר להניח שאני יוצאת כאן פרימיטיבית משהו, אבל אני לא רוגמת באבנים כל בחור שמנסה להתיידד איתי, אלא פשוט שומרת מרחק.

פעם החבר הכי טוב שלי היה גבר. יותר נכון, פעם זה שחשבתי שהוא החבר הכי טוב שלי היה גבר. עד היום יש לי חור בגב מהסכין שהוא תקע שם, אבל זה לא באמת קשור אליו או אשמתו. אלה פשוט כימיקלים ארורים וחוסר איזון טבעי שאי אפשר להתנגד אליו. עם יד על הלב, למה מישהי ממותגת אצלכם כידידה? כי אתם לא נמשכים אליה. או שמלכתחילה הכרתם אותה תפוסה (ובהרבה מקרים גם את זה אתם לא ממש מכבדים) או שאתם פשוט מזוכיסטים וחיים בסרט. ולא יעזרו כאן נאומים על גבולות וחוסר רצון להרוס את הידידות, כי בשביל מישהי שאתם באמת רוצים אתם תהרסו כל דבר, כאילו הייתם מיילי סיירוס עירומה על כדור ברזל. זה לא שכל הידידות שלכם מכוערות, חלילה, זה פשוט שמשהו איתן הוא כנראה לא "זה", אם הן מותגו בנבחרת של אפלטון.

אני אמשיך לקלישאה הבאה והכי נכונה בעיניי - צד אחד תמיד ירצה יותר. אני, החברות שלי, וידידי העבר וההווה, כולנו היינו שם. ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים וכולנו קמים בבוקר עם הנגאובר ומתים לשכוח. אבל לשכוח זה לא פשוט. עובדה: בכל פעם שהיה מעורב בכך קצת אלכוהול הלכה לי הידידות. ההיגיון הבריא והדי מטופש שלי אומר, שאם אתה כל כך נפלא ונהדר, למה שאני לא ארצה יותר? למה שאסתפק בלשמוע הכל אודות הזיונים שלך? יש לכם מושג מה זה למצוא גבר נורמלי בערימת החזירים של העיר הזו? בדיוק מהסיבה הזו אני גם לא קונה את כל הקשקוש הזה של "בחורים שווים בין בחורות". היו צריכים לקרוא לקבוצה הזו "כל מי שהוא לא מספיק טוב בשבילי ואולי טוב בשבילך". אם הוא היה כזה נהדר, לא היית שומרת אותו לעצמך? ביצ' פליז.


(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)


יש פה גם עניין של הבנה בסיסית לגבי המושג חברות. להרבה אנשים, אני ביניהם, חברים זה הרבה פעמים יותר ממשפחה. רצה הגורל והלויאליות הזו שאני מדברת עליה הושרשה היטב בקרב ידידיי הגייז והבנות. הסטרייטים, שפתאום לא הייתי סיטקום הבידור שלהם או במצב רוח לבירה, נעלמו מהרדאר. אני יכולה להבין אותם. לא בראש שלהם לשמוע אותי בוכה ולהחזיק לי את היד כי אבא שלי גוסס. הגיוני. ולי הגיוני לא לראות בהם חברי אמת אלא עוברי אורח. מה אני צריכה את זה? כשארצה לצאת לבלות יהיה לי עם מי. גברים מצחיקים אותי ואני אוהבת אותם אבל כשאצטרך את הרמה אחת הזו מעבר, את הכתף, את הטישו, הם לא אלה שיהיו שם. ככה לפחות החיים לימדו אותי.

אנשים שבוגדים תמיד מנופפים בכך שמונוגמיה היא נגד הטבע. אז המונוגמיה לא לבד. גם הידידות האפלטונית היא נגד הטבע. הגוף והלב שמים קצוץ על הראש במצבים כאלה ושום נאורות מתקדמת לא תציל אתכם מזה. אני למדתי לא לשחק באש או לחילופין ללכת עם הראש בקיר. אם הכרתי מישהו, ואני נמשכת אליו ואני מזהה שזה לא הדדי, אני מתרחקת. אם מתקרב אליי מישהו שאני מזהה בו שמץ של רצון להשכיב אותי או אפילו רחמנא לצלן אי אילו רגשות כלפיי, אני דואגת להבהיר שזה לא יקרה. אם לשנוא את עצמי בבוקר שאחרי, אז רק בגלל מישהו שאני לא תקועה עם הפרצוף שלו אחר כך במפגשים חברתיים.

לסבתא ברדק היה את המשפט הקבוע שלה: "אחים אחים, במיטה שוכחים". כמה פולני, כמה מיושן, כך גם נכון. כשהיו שואלים אותה איך היא גרמה לגבר נחוש כמו סבא שלי להעריץ את האדמה עליה היא דורכת, היא פשוט ענתה: "סדר". המודרניזציה לקחה את הסדר הזה ובלבלה אותו, נגד זה כבר אין מה לעשות. כן אפשר לבחור שלא לחיות בשקר. מי שזה בכל זאת עובד לו מוזמן להניח יד על הלב ולשאול את עצמו אם הוא באמת לא מרגיש כלום לידידה ההיא, עד כדי כך שאם יראה אותה יוצאת מהמקלחת במגבת זעירה, זה פשוט לא יעשה לו שום דבר. אתם עדיין כאן?


(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

עוד בוואלה! גבר:


אלה ברדק מזכירה: עוד מילה אחת על התחת, תקבלו מכות

אשת הכדורגלן הזו ממש לא בעניין של להסתובב עם בגדים

פליפ פלופ: גם גאון פוקר יכול לשחק כמו כבש אהבל


מדור פירסומי