עשה ו...מה אתה חושב שאתה עושה?!
30/03/14 18:22
מאת: אלה ברדק, מערכת וואלה!
למי קראת שמנה?!
23/03/14 16:43
מאת: אלה ברדק, מערכת וואלה!
איפה הכסף?
16/03/14 20:53
מאת: אלה ברדק, מערכת וואלה!
פוק הוא לא יותר מנפיחה
9/03/14 18:28
מאת: אלה ברדק, מערכת וואלה!
מסלול קרבי: נהיגת מרוצים בקפריסין
6/03/14 16:09
מאת: ארז מיכאלי, קפריסין, מערכת וואלה!
סגור

תנו כבוד, תקבלו כבוד. לא תתנו, תקבלו מכות

מאת: אלה ברדק, מערכת וואלה!
פייסבוק טוויטר

בהתחלה חשבתי שזו רק אני, אבל מסביבי נשים מדהימות וחזקות שמדווחות על מצב זהה. נדמה כי האבירות לא רק חלפה מהעולם, היא לקחה את הכביש המהיר לגיהינום והשאירה אותנו להתמודד עם חבורת בבונים

תגיות: אלה ברדק


(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)


"אם אתה רוצה להגיד שיש לי סרטן, אז פשוט תגיד לי שיש לי סרטן", יריתי לעבר הכירורג הזחוח. דקה לפני כן הוא היה כולו עליי עם הידיים הקרות והדוחות שלו. "אני אומר שזה לא נראה טוב ונדבר אחרי הבדיקות וכשתפסיקי לבלבל את המוח", הוא ענה. כן, ככה, בדיוק דיבר אליי רופא בישראל. ברגישות של דיקט, הוא בישר לי את בשורות האיוב ולא השאיר אחריו שביב של אופטימיות, אבל בסופו של דבר אני זו שנמצאת על דוכן הנאשמים. בלבלתי את מוחו הקדוש, איך העזתי באמת להיכנס לפאניקה מהאפשרות שאני חולה. אני כמובן יודעת שהוא רואה מיליון כמוני ובמצבים גרועים הרבה יותר ביום, אבל זו לא נראית לי סיבה מספקת לדבר אליי כמו אשפה.

ואם רופאים מרשים לעצמם, מה יגידו אזובי הקיר? אני אגיד לכם מה הם יגידו - וזה לא הולך להיות נחמד. חלה מגמת פתיחות יתר בקרב הגבר הישראלי הממוצע בשנים האחרונות. אם לא די בכך שתמיד חשבתם שהכל מגיע לכם, הרי שעכשיו אתם מרגישים צורך להכריז על כך. אני חווה זאת על בשרי מידי יום כשאני רק עוברת ברחוב. כבר אי אפשר לסיים שיעור יוגה בלי שאיזה אידיוט יטרח להגיד מה הוא חושב על התחת שלי בטייטס. בפרהסיה, כמובן, הכי בקלאס. על גברים שעובדים איתי אני כבר לא מדברת. "בוקר טוב" הוא בגדר המלצה, גלגולי עיניים אחרי חלוקת משימות וסמסים שאני נעלבת רק מלחשוב עליהם. זה לא ייאמן איזה דיוות הפכתם להיות בשנים האחרונות.


(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)


"הגברים שעובדים איתך יודעים שאין להם סיכוי", נחלץ לעזרה אחד החברים הטובים שלי, מניאק קטן בפני עצמו, "את לא תזרמי עם מישהו שעובד איתך, את לא טרף, אין משהו שהם יכולים להשיג ממך ואת בעמדת כח היררכית מעליהם. סירסת אותם לחלוטין מבלי להניף אצבע". סירסתי? אני? האיטריה האנושית? אף פעם לא נהגתי לעובדים תחתיי, מאחורי ומלפניי בחוסר כבוד. אם ברחו לי עצבים הרי שהתנצלתי מיד. "זה לא משנה", הוא מבטל את הטענות שלי. המחשבה הזו, שאתם מסוגלים להיות נחמדים אלינו רק כשאתם צריכים או רוצים משהו גורמת לי לרצות לשתות אקונומיקה.

בהתחלה, איך לא, חשבתי שזו רק אני. אפשר להריח את חוסר הביטחון שלי מקילומטרים אז למה בעצם שהמין החזק (פחחחח) לא יבחר להתייחס אליי כאל אסקופה נדרסת. אבל אני מוקפת נשים מדהימות, חזקות ויפות שמדווחות שגם אצלן המצב זהה. נדמה כי האבירות לא רק חלפה מהעולם, היא לקחה את הכביש המהיר לגיהנום והשאירה אותנו להתמודד עם חבורת בבונים ניאדרטלים. כאילו אתם בטוחים למדי שכל העיר הזו מלאה בנערות בנות 20 שרק מתות לקפוץ לכם על הברכיים. זה מתחיל מ"אולי תזוזי כבר" בתור לבנק וממשיך ל"מאיזה אסם הבאת את השמלה הזו". אני רואה את זה בכל מקום. פתאום הרי גם נהייתם מומחים גדולים לאופנה. אין גבול לכמות הפעמים שאני שומעת חברות שלי מציינות שאת זה וזה הן כבר לא לובשות יותר, כי הוא לא אוהב את זה. מי שאל אותו בכלל?

השיא השבועי שלי היה כשסיימתי הרצאה במקום מסוים ואחד הסטודנטים פגש אותי בקפיטריה אחר כך ואמר ש"היה טוב, אבל חפרת בסוף". אתם מבינים, לי היו רועדות הידיים והרגליים מול המרצים שלי. התייחסתי אליהם ביראת כבוד מופלאה. לא ציפיתי לשטיחים אדומים ופרצופים מבוהלים, אבל גם לא לזב חוטם שיתנסח כלפיי כמו בהמה טיבטית. בכוחה של איזו חוצפה, לא ממש ברור לי, הוא הרשה לעצמו. עוד באותו ערב עיניי נחתו על פרומו לשטות האווילית החדשה של ערוץ 10. ריאליטי בשם "זוג מנצח", שלא ממש ברור לי מה הולך בו, אבל הפרומו כמובן מקפיד לספק סנסציה בדמותו של איציק פינטו שנובח נביחות רמות בפריים טיים על אשתו הדוגמנית לירז דרור.


(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)


אנחנו מדברים כאן על אחת הנשים היפות ביותר שדרכו על הפלנטה. מתוקה אמתית, מהסוג שגורם לי לרצות להקיא עליה ולחבק אותה כאחד, לא בהכרח בסדר הזה. אני מבינה שהוא איש עסקים שבטוח שהוא ביג שוט והם יחד שבע שנים, כך מספר לי גוגל. אבל במקום שהוד בבוניותו יעריץ את אלת האדם שלצדו הוא מתהדר בנוצות טווס ומבייש אותה מול פני כל האומה. ברור לי שדרור משתתפת בתוכנית מרצונה ואני יודעת כוחה של עריכה מגמתית מהי, ועדיין, אני לא בטוחה מי מרגיז אותי יותר- פינטו, שלא מעריך בשיט את מזלו הטוב, דרור, שמוכנה שידברו אליה כך או העורך של כל הסאגה הזו, שמנסה לשאוב שאריות רייטינג עלובות ומעודד השפלת נשים בציבור, בפעם המאה אלף.

אז זו לא רק אני, החברות שלי או הקולגות במשרד. גם דוגמניות על, הנשים הבלתי אפשריות האלה שכולנו מתות להגיע לממדים שלהן, אוכלות מרורים. ארבעים ושבע שנים עברו מאז שארת'ה פרנקלין שאגה את "Respect" ושום דבר לא השתנה. לא באמת, לפחות. זה כמובן מוביל אותי לתהייה הבאה - למה לעזאזל אני, אנחנו, שותקות. למה לא עניתי לבחור החביב ששיבח את הישבן שלי באמצע דיזינגוף תוך כדי פירוט מפואר על מה הוא היה עושה איתו. למה לא אמרתי לבוס שלי שהוא חצה גבול כשהעיר לי על שמלה כזו או אחרת. למה לא איחלתי לאותו סטודנט לאכול בננה רקובה לרוחב. אה כן, הפאסון. הו, הפאסון. הכי חשוב להראות שאת לא מתרגשת, לא מתעצבנת, את הרי הרבה יותר טובה מזה. מצדי שילך הפאסון קיבינימט, זו לא חובה לתרגם כל מחשבה שיש לכם בראש למילים. מילים יכולות לפגוע, אתם יודעים.

אנחנו בנויים אחרת. סביר להניח שלעולם לא תבינו אותנו, וההיפך. לא מצפה מכם להחזיק לי את היד על כל פיפס אבל לאלף אלפי עזאזלים: תחשבו שניה לפני שאתם מדברים. לפני שאתם מעבירים ביקורת על אף שמעולם לא נשאלתם לדעתכם. לפני שאתם מטפטפים על כל אחת את אדי החרמנות שלכם רק כי היא העזה לעבור ברחוב במכנסיים צמודים. אני לא מאשימה את רגישות היתר שלנו, צריך שניים לטנגו, ומולה גם נמצאת החוצפה העסיסית שלכם, שאני כבר לא מצליחה להחליק בקלות במורד הגרון כמו פעם. היקום לא יקרוס לתוך עצמו אם תסתמו קצת את הפה הגדול שלכם.


(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

עוד בוואלה! גבר:


אלה ברדק יצאה למצוא גבר באפליקציית הסטוצים החדשה

סיפור הבגידה של דוגמנית העירום והכדורגלן שהסעירה את בריטניה

פליפ פלופ: גם זו דרך להוכיח שאת שחקן הפוקר הטוב בעולם


מדור פירסומי